טינטורטו
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: צורך בוויקיזציה ובהגהה של העברית. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
טינטורטו (באיטלקית: Tintoretto; שמו האמיתי ז'אקופו קומין 29 בספטמבר 1518 - 31 במאי 1594) היה מגדולי ציירי ונציה והצייר החשוב האחרון של הרנסאנס האיטלקי.
בנעוריו נקרא ז'אקופו רובוסטי מכיוון שאביו עמד איתן בהגנה על שערי העיר פדואַ (robust משמעו חסון) מפני פלישת אויבים. שמו האמיתי, קומין, התגלה על ידי מיגל פלומיר (אוצֵר במוזיאון פראדו במדריד), שחשף את תגליתו באירוע פתיחת תערוכת רטרוספקטיבה של טינטורטו במוזיאון פראדו ב-2007. משמעות המילה קומין באיטלקית היא כמון.
טינטורטו היה הצייר הרשמי של הרפובליקה הוונציאנית וצייר תמונות רבות לארמון הדוג'ה. יצירתו "הסעודה האחרונה" נחשבת כטובה בציוריו, נראים בה ישו והשליחים כרוחות רפאים, באווירה המזכירה כזו של סיאנס. את ציוריו של טינטורטו מאפיינות קומפוזיציות תיאטרליות וצבעים עזים, ובשל האנרגיה שבציוריו (הוא נקרא לעתים איל פוריוסו (Il Furioso)), ושימושו הדרמטי בפרספקטיבה וצורות תאורה מיוחדות, הוא נחשב למבשר אומנות הבארוק.
ביוגרפיה [עריכה]
טינטורטו נולד בונציה בשנת 1518, הבן הבכור מתוך 21 אחים. אביו, ג'ובאני, היה צַבָע (טינטורה באיטלקית) ומכאן קיבל את כינויו, טינטורטו - צבע קטן. מקור המשפחה הוא בברשה בלומברדיה, שהייתה אז חלק מהרפובליקה של ונציה. בעבר מקובלת הייתה הסברה כי מקור המשפחה בעיירה הטוסקאנית לוצ'ה.
בילדותו צייר טינטורטו על קירות ביתו. אביו, שהבחין בכישרון, לקח אותו לסטודיו של טיציאן כדי שיחנך אותו כאמן, בערך ב-1533 (כשטיציאן היה, לפי ההערכות המקובלות, בן חמישים ושש). טינטורטו שהה בסטודיו רק עשרה ימים, אז טיציאן שלח אותו בחזרה הביתה. ייתכן כי הסיבה לכך הייתה שהמאסטר ראה כמה ציורים חדשניים ומרעננים שנוצרו על ידי טינטורטו, מה שגרם לו לקנא באמן הצעיר והמבטיח, או להבין שבשל גישתו העצמאית לא יוכל להיות תלמיד נוח.
מאז נפרדו דרכם של הציירים והם נותרו מרוחקים. טינטורטו הצהיר כי הוא מעריץ נלהב של טיציאן, אבל לא חבר, וטיציאן וחסידיו הפנו את גבם אליו. טינטורטו לא חיפש חניכות נוספת, אבל למד לבדו בחריצות. הוא חי בעוני, אסף חומרים שאחרים השליכו והתאמן בעזרתם. שאפתנותו הרבה הוצגה במשפט אותו כתב בסטודיו שלו: "Il disegno di Michelangelo ed il colorito di Tiziano" (עיצובו של מיכלאנג'לו, צבעיו של טיציאן).
טינטורטו למד הרבה במיוחד מפסליו של מיכלאנג'לו "שחר", "צהריים", "דמדומים" ו"לילה". הוא התמחה בכיוּר מודלים משעווה וחרס (בשיטות אלו השתמש גם טיציאן), שבהמשך עזרו לו ביצירת הקומפוזיציה של תמונותיו. המודלים בהם השתמש היו לעתים גופות אותן ניתח, או לימודיו בבית ספר לאנטומיה. את פסליו הוא שמר בארגז עץ, בו גם היה חריץ לנר - הוא נהג לעבוד ביום וגם בלילה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
