טיניטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיניטוס
שם בלועזית Tinnitus
ICD-10
(אנגלית)
H93.1
ICD-9
(אנגלית)
388.3
DiseasesDB
(אנגלית)
27662
MedlinePlus
(אנגלית)
003043
eMedicine
(אנגלית)
ent/235 
MeSH
(אנגלית)
D014012

טיניטוס (שם מדעי: Tinnitus, בעברית: טִנְטוּן) היא תופעה שבה אדם שומע צליל שאין לו מקור חיצוני אמיתי. הרעש לרוב מונוטוני, יכול להיות בעל אופי שונה מאדם לאדם (צפצוף, זמזום, צרצור וכו'), ויכול ללוות את האדם במשך כל שעות היום, בעיקר בסביבה שקטה, כמו למשל בשעות הלילה, וכשמנסים להירדם. חלק נרחב מהחולים סובלים מתופעות נלוות של דיכאון, חרדה, מתח ומחסור בשעות שינה. רבים מהחולים סובלים במקביל מתופעה של חוסר סבילות לרעשים (היפראקוזיס) ואפילו רעשים יומיומיים כגון המולת רחוב, מזגנים, מוזיקה וכו' עלולים לגרום להם לאי נוחות ניכרת.

מקור הבעיה בפגיעה במרכיב האינהיביציה של מערכת השמיעה. הפגיעה תיתכן בכל אחד מהמרכיבים של המערכת החל מהאוזן התיכונה ועד למרכז השמיעה והזיכרון לקול המצויים בקליפת המוח.

לפחות אחד מכל עשרה מבוגרים (10-17% מהאוכלוסייה על פי מחקרים דמוגרפיים) סובל במהלך חייו מטיניטוס.

קיימים שני סוגי טיניטוס - דופק או הולם, כמו דפיקות הלב (טיניטוס פועם), וטיניטוס סובייקטיבי וממושך הנשמע כצפצוף או כזמזום. כל סוגי הטיניטוס מחייבים בירור רופא אף אוזן וגרון (אא"ג), בדיקות שמיעה, ובדיקות נוספות שונות על פי הממצאים בבדיקת רופא אף אוזן וגרון.

כשליש מהאוכלוסייה הסובלת מטיניטוס עיקש ירגישו כי הטיניטוס גורם להם למתח רב ופוגע באיכות חייהם באופן משמעותי מאוד. מאחר שרבים מהם סובלים במקביל גם מתופעה של חוסר סבילות לרעש (היפראקוזיס), הם עשויים להימנע ממקומות סואנים ואף ממפגשים חברתיים. החולים מתלוננים על עייפות ודיכאון, מתח עצבנות וסחרחורת, כאבי ראש ואוזניים ועוד.

הגורמים לטיניטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם לטיניטוס הפועם יכול להיות בין השאר:

  1. מחלת אוזן חיצונית או תיכונה
  2. בעיית כלי דם באזורים הסמוכים לאוזן
  3. התכווצות של שרירי החיך
  4. גידול המכיל כלי דם רבים באזור האוזן התיכונה או הצוואר,
  5. מודעות יתר לקולות זרימת הדם בכלי הדם בראש ובצוואר,
  6. בעיות בפרק הלסת

הגורם לטיניטוס הכרוני הממושך יכול להיות בין השאר:

  1. לקות שמיעה - חולים רבים הסובלים מטיניטוס עיקש סובלים במקביל מלקות שמיעה, ועל כן חשוב לבצע בדיקות שמיעה כחלק מהברור הרפואי.
  2. חשיפה לרעש כרוני ממושך או חבלת רעש (פיצוץ) - מעל 60% מהעובדים בתנאי רעש אשר נפגעים בשמיעתם על רקע זה, סובלים גם מטיניטוס כרוני עיקש.
  3. חבלת ראש או צוואר, למשל חבלה מסוג צליפת שוט (whiplash)
  4. תרופות שונות, למשל אספירין , אמינוגליקוזידים, ועוד
  5. מחלות אוזן שונות כולל מחלת מנייר, אוטוסקלרוזיס , ועוד
  6. גידול אקוסטי - גידול שפיר ונדיר.

טיפול בבעיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנים האחרונות, לא היה טיפול לבעיה זו.

המודל המוביל בעולם כיום להבנת התהליך הגורם לטיניטוס, נקרא המודל הנוירופיזיולוגי והוא פותח על ידי פרופסור ג'אסטרבוף בארצות הברית בתחילת שנות התשעים. פיתוח המודל הנוירופיזיולוגי הביא בעשור האחרון לעליה במודעות לנושא הטיניטוס ולאפשרויות הטיפול בו הן אצל רופאי אף אוזן וגרון, והן אצל החולים. עבודות רבות המתארות אוכלוסיית חולים במרפאות טיניטוס ייעודיות, לרוב מרפאות המטפלות בטכניקות הנגזרות מהמודל הנוירופיזיולוגי פורסמו, והמידע הנרחב מאפשר לרופאים הבנה טובה יותר לצרכיה של אוכלוסיית חולים מיוחדת זו.

על פי המודל, נוצרת במוח התניה שלילית בלתי רצונית כלפי תופעת הטיניטוס. התניה זו גורמת להגברה של הטיניטוס על ידי המוח, למתח רב במערכת הלימבית והאוטונומית של החולה ולתחושת סבל ניכר.

על בסיס המודל קיימות מספר שיטות לטיפול בטיניטוס :

  1. הראשונה, עיקרה בטיפול אודיולוגי-שמיעתי, שיטת TRT - Tinnitus Retraining Therapy המשלבת גירוי שמיעתי באמצעים שונים, תיקון השמיעה במידה ויש ליקוי שמיעה, ופגישות ייעוץ והכוונה. שיטה זו משמשת לטיפול בטיניטוס ובחוסר סבילות לרעש (היפראקוזיס). הטיפול מבוצע על ידי רופא אא"ג ולעתים בשילוב קלינאי תקשורת. השיטה משלבת בירור רפואי מעמיק, הגדרה ואפיון של הטינטון ותוכנית טיפולית המותאמת אישית. בטיפול בשיטת TRT ניתן לשלב טכניקות של הרפיה, תרופות שונות המשפיעות על מחזור הדם או תרופות הרגעה – לפרקי זמן קצרים ביותר ועל פי טיב המקרה ועזרי טכנולוגיה מסייעת, כולל טכנולוגיה מסייעת מושתלת[1]. מטרת הטיפול היא מניעת הגברת הטיניטוס הנוצרת על ידי המוח, והפחתה של המתח המוחי הנגרם מתחושת הטיניטוס. שיטה זו היא השיטה היחידה המתאימה לטיפול בהיפראקוזיס (חוסר סבילות לרעש).
  2. השנייה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy,‏ CBT), בשיטה זו הטיפול מבוצע על ידי פסיכולוג, ועיקרה שינוי עמדות כלפי הטיניטוס. אין שימוש בתרופות או בגירוי למערכת השמיעה בשיטה זו, אלא טיפול פסיכולוגי אישי, לרוב ממושך.
  3. שיטה נוספת היא על ידי סדנאות קבוצתיות קוגניטיביות הכוללות טכניקות הרפייה ודמיון מודרך, וניתן לשלבן בהצלחה בטיפול הפרטני CBT או TRT.
  4. עיקרון שהולך ותופס מקום בחלק מהמרפאות הייעודיות המטפלות בשיטת TRT - גישה משלבת, או Tinnitus managenent : שילוב בין גישה רפואית כוללנית, טיפול בכל בעיה רפואית ואיזון מצבו של החולה, ייעוץ מבוסס TRT והגישה הקוגניטיבית, התאמת מכשירי שמיעה או מחוללי קול על פי הצרכים של כל חולה וחולה.
  5. רפואה טבעית - לרפואה הטבעית ,שיאצו דיקור ותזונה נכונה , יכולים להביא לשיפור גדול מאוד בטינטון ואף להחלמה מהירה וזאת ללא תרופות או תופעות לוואי.

טיפולים אחרים בטינטון כוללים מגוון תרופות פסיכיאטריות, וכן מגוון טיפולים משלימים (שאינם תרופתיים) כגון ביופידבק, הרפייה, תכשירים טבעיים כגון גינקו בילובה, או מרחיבי כלי דם שונים, ומכשירים שונים המסווים את הטינטון על ידי השמעת רעש בעוצמה חזקה מן הטינטון, ומכשירים המגרים את האוזן בשיטות שונות כולל לייזר וגירוי חשמלי מגנטי. מכל השיטות, היחידות שיש בהן לפחות תועלת חלקית הן ביופידבק, שיטות הרפייה שונות, וחלק מהתרופות הפסיכיאטריות. טיפולים אלה אינם פותרים את בעיית הטיניטוס אולם עשויים להקל על החולים. שאר השיטות כולל גינקו בילובה נבחנו במחקרים רפואיים ולא הוכחו כיעילות יותר מאשר אי-טיפול. כמו כן לא הוכחו יעילותם של טיפולים הומיאופתיים וניתוחים שונים.

אחוזי נכות עקב טיניטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביחס לנכי צה"ל ושירותי הביטחון:
התנאים להכרה בנכות בגין טיניטוס קבועים בסעיף 72 לתקנות הנכים. טיניטוס מוכר כנכות רק כאשר הוא מלווה בליקוי שמיעה בצלילים הגבוהים. את קיומו של ליקוי שמיעה, וספציפית ליקוי שמיעה בצלילים הגבוהים, ניתן לבחון לפי תוצאותיה של בדיקת שמיעה. תקנה 72ג' מתייחסת לליקוי שמיעה בתדרים 3000 ו-4000 הרץ ודורשת ליקוי שמיעה החל ב-25 דציבלים. נכות בגין טיניטוס וליקוי שמיעה בתדרים הגבוהים מעניקה 10% נכות.
  • ביחס לנכים שנפגעו בעבודתם:
סעיף 84א בחוק הביטוח הלאומי מכיר מכיר בטיניטוס כפגיעה בעבודה‏[2] אם מתקיימים התנאים הבאים:
  1. הרעש אליו נחשף הנפגע מתמשך ועולה על המותר.
  2. יש אובדן כושר שמיעה בשיעור של 20 דציבל.
  3. הוגשה תביעה להכרה בטיניטוס תוך 12 חודשים ממועד תחילת הירידה בשמיעה או מיון התיעוד רשמי של הליקוי.
  4. קיימת ירידה בשמיעה בשיעור של 25 דציבל בתדירויות גבוהות.
  5. ישנו תיעוד רפואי של הטיניטוס ופניות חוזרות לטיפול רפואי עוד לפני הפסקת החשיפה לרעש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.