טיסה 243 של אלוהא איירליינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיסה 243 של אלוהא איירליינס
המטוס על מסלול הנחיתה בקהולוהי
המטוס על מסלול הנחיתה בקהולוהי
סיכום
תאריך 28 באפריל 1988
גורם עייפות החומר, התנתקות חתיכה מגג המטוס, הפחתת לחץ
אתר מעל שמי הוואי
מוצא הילו, הוואי (אי), הוואי
יעד הונולולו, אואהו, הוואי
הרוגים 1
פצועים 65
ניצולים 94
כלי טיס
סוג כלי הטיס בואינג 737-200
מפעיל אלוהא איירליינס
מספר זנב N73711
נוסעים 90
אנשי צוות 5

טיסה 243 של אלוהא איירליינס הייתה טיסה פנימית בין איי הוואי, שב-28 באפריל 1988 נאלצה לנחות נחיתת אונס לאחר פיצוץ שקרע חלק רחב ממעטה השדרה העליונה במטוס.

תאור המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באפריל 1988 המריא מטוס מסוג בואינג 737-200 של חברת התעופה של הוואי, אלוהא איירליינס, לטיסה שגרתית משדה התעופה של הילו באי הדרומי ביותר של הוואי להונולולו. טיסה זאת הייתה אמורה להיות טיסה קצרה בת כחצי שעה, טיסה שגרתית בין האיים, שצוות המטוס והטייסים היו רגילים בשכמותה מזה שנים, אפילו מספר פעמים ביום. מטוס ה-737 היה מטוס כבן 19 שנים אשר טס מעל 35,000 טיסות במהלך שירותו באלוהא, רובן טיסות קצרות. על המטוס היו 90 נוסעים ו-5 אנשי צוות המטוס.

המטוס המריא משדה התעופה בשעת צהריים, וטיפס לגובה 24,000 רגל. במהלך השיוט נשמע קול פיצוץ חזק במרכז המטוס. חתיכה מן הגג של המטוס בגודל של כ-35 מטר מרובע נקרעה מן המטוס. הנוסעים ואנשי הצוות המבוהלים נאלצו לשרוד ברוחות עזות במהירות גדולה פי שלושה ממהירות הוריקן, ובקור מקפיא. הדיילות לא יכלו להגיע לתא הטייס וגם לא יכלו לתקשר עם הטייסים, כך שלא הייתה ידיעה בתא הנוסעים אם הטייסים עדיין חיים ושולטים במטוס.

הטייסים, שנשארו בחיים ועדיין הטיסו את המטוס, נאלצו לנחות במהירות האפשרית ופנו לעבר שדה התעופה קהולוהי באחד מן האיים. בגלל הקרע הענק בגוף המטוס היה קשה יותר לשלוט בו, אך הטייסים הצליחו להנחיתו בבטחה בשדה התעופה.

אומדן האבידות לאחר הנחיתה העלה כי הדיילת המבוגרת ביותר מבין צוות הדיילים, סי בי לנסינג, נהרגה כאשר נפלטה דרך הפתח שנפער בגוף המטוס וגופתה עדיין לא נמצאה. בין הנוסעים היו פצועים, רובם פצועים קל עד בינוני וחלקם קשה. הפציעה הקשה ביותר הייתה סדק בגולגולת.

חקירת התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקירה מקיפה שנערכה על ידי הלשכה הלאומית לבטיחות בדרכים של ממשלת ארצות הברית קבעה כי המעטה נקרע בשל כשל עייפות החומר שהואץ על ידי סדקי שיתוך קשים (המטוס שירת באקלים לח ורווי מי מלח, שהם גורמים מרכזיים לשיתוך מתכות).

הכשל נבע מהפרדות בדבק האפוקסי שחיבר בין מעטי האלומיניום שבגוף המטוס, שככל הנראה היו קיימות עוד בזמן ייצור המטוס. לתוך ההפרדות חדרו מי מלח, שהחלו בשיתוך המתכת. השיתוך ריווח את ההפרדה שבין המעטים, והוסיף בכך עוד לחץ על המסמרות שחיברו גם הן בין המעטים. בשלב מסוים נסדק החומר, ובמהלך הטיסה נקרע, וגרם למעטה להתנתק כליל מן המטוס. מדו"ח החקירה עולה כי נוסע הבחין בבוקר הטיסה בסדק באזור דלת הכניסה הקדמית, אך לא הודיע על כך לאיש.

החקירה מצאה כי המטוס חרג משמעותית ממספר הטיסות ושעות הטיסה שהגדירה חברת בואינג בספרות היצרן - במהלך 19 שנות פעילותו המטוס השלים 89,090 מחזורי נחיתה והמראה (כ-12 מחזורים ביממה), בעוד מגבלת היצרן היא 75,000. כמו כן, התגלה שחברת אלוהא פרסה את ביקורת האחזקה המחזורית הארוכה (ביקורת "דרג ב'") על פני מספר שעות מדי בוקר, במקום לערכה בצורה רציפה וללא הפרעה. בנוסף הסתבר שלא נערכו בדיקות לא הורסות בשיטת זרמי ערבולת שהוגדרו בספרות היצרן.

בעקבות המקרה, הוכרה בעיית "המטוסים המזדקנים". חברות התעופה הגדולות בעולם הוציאו משירות מטוסים ותיקים, והחלו לערוך ביקורות אחזקה גם בהתאם למספר ההמראות והנחיתות של המטוס, ולא רק בהתאם לגילו.