טיסה 800 של TWA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסון תעופה
טיסה 800 של TWA
שחזור השרידים של טיסה 800
שחזור השרידים של טיסה 800
סיכום
תאריך 17 ביולי 1996
גורם תקלה טכנית, קצר חשמלי
אתר מעל האוקיינוס האטלנטי
מוצא ג'ון פ. קנדי, ניו יורק
יעד שרל דה-גול, פריז
הרוגים 230
ניצולים 0
כלי טיס
סוג כלי הטיס בואינג 747
מפעיל טראנס וורלד איירליינס (TWA)
מספר שלדה N93119
נוסעים 212
אנשי צוות 18

טיסה 800 של חברת TWA הייתה טיסת נוסעים מנמל התעופה ג'ון פ. קנדי (JFK) בניו יורק לנמל התעופה שרל דה-גול בפריז, שהתרסקה בים מול לונג איילנד ב־17 ביולי 1996 עם 230 איש על המטוס, בהם הגיטריסט המצליח מרסל דאדי.

חקירה רשמית מטעם מנהל התעופה הפדרלי של ארצות הברית (FAA) קבעה שסיבת התאונה האווירית היא ניצוץ חשמלי שהצית את אדי הדלק במכל הדלק המרכזי, אך מיד לאחר האסון צצו מספר "תאוריות אלטרנטיביות" שהציעו הסברים משלהן לתאונה.

העובדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס הבואינג המיושן 131-747 של חברת TWA נועד לטוס ב-17 ביולי 1996 מניו-יורק לפריז. המטוס עוכב למשך כשעה משום שהמטען של אחד הנוסעים לא הועמס, ובמשך כל הזמן הזה מערכת מיזוג האוויר של המטוס, שמוקמה בדיוק מתחת למכל הדלק המרכזי שהיה ריק כמעט לחלוטין מדלק, פעלה, בעודה מצננת את תא הנוסעים אך מחממת את דפנות המכל. לבסוף, המטוס המריא מנמל התעופה בשעה 20:20.

דקות ספורות לאחר ההמראה של המטוס מנמל התעופה JFK, בשעה 20:31, התפוצץ מכל הדלק המרכזי שלו. המטוס היה אז באוויר, בגובה של כ-3000 מטר, מול לונג איילנד, 20 מיילים דרום-מערבית לאיסט המפטון. בעקבות הפגיעה שגרמה לפיצוץ המכל, הופיעו בגוף המטוס סדקים מסביב לחרטום, אשר גרמו לכך שהחרטום - כולל תא הטייס - התנתק משאר המטוס וצלל לאוקיינוס. שאר המטוס, משוחרר ממשקל החרטום, נסק כלפי מעלה בכוח המנועים שעדיין המשיכו לפעול במשך כחצי דקה נוספת, וצלל לאוקיינוס מגובה של כ-4000 מטר.

החקירה וההסבר הרשמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה סברו רבים שמדובר בפיגוע טרור, והחקירה, שנוהלה על ידי הוועדה הלאומית לבטיחות התעבורה (NTSB) ועל ידי ה-FBI התנהלה זמן רב בכיוון זה דווקא. סברה זו מקורה בכך, שעדי ראייה רבים דיווחו שראו דבר-מה שנראה כמו טיל; מאוחר יותר, דו"ח ועדת החקירה הסביר זאת בכך, שהעדים ראו למעשה את ירכתי המטוס נוסקים לאוויר לאחר הינתקות החרטום.

ברם, ככל שרב חומר החקירה, ובכלל זה חלקי המטוס אשר חולצו מקרקעית האוקיינוס, גרסה זו נראתה פחות ופחות סבירה. לעומת זאת, חקירה של שברי המטוס, ובמיוחד של שברי תא הדלק המרכזי, הראתה סימנים של גל הדף שהתפשט בתוך התא וטרק את המחיצה הפנימית הקדמית שלו אל דופן התא עצמו; ממצאים אלה העלו באופן ניכר את החשד שהייתה זו התפוצצות של דלק אשר גרמה לתאונה. האופן היחיד שבו אדי הדלק שבתא ההרמטי היו יכולים להתלקח היה באמצעות מד הדלק החשמלי, אך הלה פעל במתח נמוך מאוד ולא יכול היה לגרום לניצוץ שיפוצץ את אדי הדלק. אז החוקרים שמו לב לשני מרווחים קצרים ביותר (שני מיקרו-שניות כל אחד) של שקט מוחלט בהקלטות שבקופסאות השחורות, אשר הראו על כך שבזמן של שקט זה אירע קצר חשמלי במערכת החשמלית של המטוס. קצר זה יכול היה לגרום לעליית מתח פתאומית במד הדלק, לניצוץ חשמלי ולפיצוץ הדלק בתא המרכזי.

ועדת החקירה אימצה את הגרסה הזו והיא ההסבר המופיע במסקנות הוועדה, שפורסמו ב-23 באוגוסט 2000. זוהי גם הגרסה הרשמית לאירועים, אם כי רבים המציעים הסברים אחרים למה שהתרחש.

לאחר האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר האסון, חברת TWA חידשה את הקו מניו יורק לפריז תחת המספר 924. באביב 2001, לאור קשיים פיננסיים, חברת TWA התמזגה עם חברת "אמריקן איירליינס".

בשנת 2005, מנהל התעופה הפדרלי, אשר קודם לכן עסק בעיקר בהגנת תא הדלק מפני מקורות הינצתות (ignition) מבחוץ, תיקן תקנה, שלפיה יש למלא את תא הדלק בחנקן, על-מנת להוריד את יכולת ההידלקות (flammability) של תערובת הדלק/אוויר שבתא. מערכת זו, לפי הערכת המנהל, תוכל למנוע 8 מתוך תשע תאונות אפשריות שהיו מתרחשות לולא הוצאה תקנה זו.

הסברים אלטרנטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה טייסים, שטסו בטיסות מסחריות מערבה מניו יורק לכיוון פילדלפיה דווחו, כל אחד בנפרד שראו טיל באוויר באזור בו התפוצץ המטוס.

צי ארצות הברית טען שהם ראו טיל טרידנט D5 ששוגר מהצוללת "וסט וירג'יניה" לכוון האיים האזוריים.