טיפול שורש
טיפול שורש או עקירת רקמת העצב בשן הוא טיפול שגרתי שנעשה בשן שהעששת שבה עברה את הזגוגית ואת שכבת הדנטין של השן והגיעה למוֹך השן – הרקמה הפנימית של השן שיש בה כלי דם ועצבים, או כאשר עקב חבלה נחשף מוך השן לזיהום. לפני המצאת טיפול השורש היה הטיפול היחיד עקירת השן הנגועה, מכיוון שהתרבות חיידקים במוך העצם גורמת לכאבים עזים ולזיהום שעלול להגיע אל העצם שבה קבועה השן.
טיפול שורש הוא ביטוי בעברית המציין פתְרון יסודי ומעמיק לבעיה, טיפול מקיף וממצה. משמעות מושאלת זאת קיימת גם באנגלית ובגרמנית[1]. הביטוי הושפע מהוראותיה המגוונות של המילה שורש – מילה זו משמשת כפשוטה לתיאור שורש השן, אך מובנה גם '"המקור הראשון" ("ירד לשורש הדבר", "מסע שורשים" וכדומה)[1].
שלבי הטיפול ומהלכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלה השלבּים העיקריים בטיפול השורש:
- פתיחת השן וסילוק העששת
- סילוק רקמת מוך השן והוצאת כל רקמות העצבים מהשן, ניקוי תעלות השורש
- מילוי השן בחומר מיוחד וסתימתה
מהלך הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיפול השורש נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית, אך לעיתים ניתן לבצעו ללא אלחוש מקומי, כאשר השן איבדה את החיות שלה. לפני טיפול השורש חובה לעשות צילום רנטגן כדי לוודא מה מצבה של השן, ולאבחן את המחלה בשן (כגון דלקת מוך השן, מורסה סב חודית וכדומה). במהלך הטיפול מקובל לערוך צילומים נוספים, כדי לוודא את אורך תעלות השורש. לאחר הוצאת כל הרקמות החיות אשר גרמו לשן להיות לבנה ועם רגש מנקים את תעלות השורש דוחסים לתעלות חומר סתימה מיוחד (גוטה פרקה, למשל) שתפקידו למנוע חדירת חיידקים והתרבותם באזור זה, דבר שעלול לגרום לדלקת בעצם, ולבסוף מבצעים סתימה רגילה בכותרת השן. מכיוון ששן שעברה טיפול שורש היא שן שכבר אין בה רקמות חיות השן נחשבת לשלד ותתחיל להשחיר ועלולה להיות חלשה יותר עקב הנזק העששתי או החבלה שעברה, ולכן מועדת להישבר, פעמים רבות משלימים את הכותרת על ידי מבנה באמצעות הכנסת בורג או יתד יצוקה לאחת מתעלות השורש, ובונים מעליו כתר.
טיפול השורש עשוי להתבצע במספר פגישות. ישנם מקרים בהם אפשר לבצע את טיפול השורש במפגש אחד. במיוחד הדבר אמור במקרים בהם השן לא הייתה נמקית בתחילת הטיפול או כאשר אין סימנים לדלקת ברקמה הסב-חודית. לעיתים יש לפצל את הטיפול למספר פגישות, שבהן בפגישה הראשונה נעשה סילוק רקמת המוך וניקוי תעלות השורש, ולאחר מכן חבישה (מילוי תעלות השורש) בחומר חיטוי כדוגמת מימת הסידן (calcium hydroxide) וסתימה זמנית, ובטיפול שלאחר מכן מבוצע מילוי תעלות השורש בחומר המילוי. בדרך כלל מקובל לשים סתימה זמנית, ולשקם את השן באופן קבוע רק לאחר שיכוך הכאב והנפיחות העלולים להתרחש בעקבות טיפול השורש. כאשר בשן שטופלה היו כאבים קודם לטיפול הסיכוי לכאבים או רגישות באזור השן עולה. ישנה חשיבות מיוחדת לשיקום השן לאחר טיפול השורש. שיקום השן, באמצעות מבנה, עם או בלי כתר, מגן על השן מפני עששת. שיקום השן באמצעות כתר מוסיף הגנה מפני עששת וכן מפני שבירה של קיר שן, שנותר ללא תמיכה בעקבות הטיפול. עששת היא הגורם הראשי לצורך בעקירת שיניים לאחר טיפולי שורש (61% מעקירות של שיניים אלו)[2].
סיבוכים אפשריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעיתים, בטיפולי שורש של שיניים בלסת התחתונה, יש סכנה של פגיעה בתעלת העצב הראשית, המתחברת בין השאר ללשון. פגיעה כזו עלולה לגרום לאיבוד חלקי או מלא של חוש הטעם, זמנית או לצמיתות. יש חשיבות לשימוש באנטיביוטיקה מוקדם ככול האפשר לאחר גילוי הבעיה, ולעיתים אין ברירה אלא לנסות לתקן את הפגיעה באמצעות כירורג פה מומחה. בשל המורכבות של חלק מטיפולי השורש, מקובל אצל רופאי שיניים לשלוח מטופלים לרופאי שיניים מומחים לטיפולי שורש (אנדודונטים).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סכמה של טיפול שורש אתר מט"ח
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, כתר, 2009
- ^ Zadik Y, Sandler V, Bechor R, Salehrabi R (אוג' 2008). "Analysis of factors related to extraction of endodontically treated teeth". Oral Surg Oral Med Oral Pathol Oral Radiol Endod. doi:10.1016/j.tripleo.2008.06.017. PMID 18718782.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)