טיפוס קירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קיר טיפוס "עולימפוס" בפארק הירקון ספורטק. בתמונה, מטפס בשיטת הובלה על צידו המזרחי של הקיר המתנשא לגובה 15 מטרים
שלושה אנשים מטפסים על קיר טיפוס בממלכה המאוחדת
אזור המערה של קיר הטיפוס "ונגה" בפתח תקווה
קיר טיפוס ע"ש שגיא בלאו, רמת ישי, מבט מהצד

טיפוס קירות הוא ענף ספורט אתגרי שבו על הספורטאי להגיע בטיפוס לסופו של מסלול על הקיר, תוך שימוש באחיזות ידיים ורגליים, המפוזרות על הקיר ומחוברות אליו בברגים.

מסלולים על קירות טיפוס אינם תמיד מאונכים. למעשה, ניתן לבנות מסלולים קשים יותר או פחות על פי שיפוע הקיר ("חיובי" - קל, אנכי - בינוני ו"שלילי" או "גג" - קשה) ועל פי גודל האחיזות (אחיזות גדולות ליד שלמה - "ג'אגים", אחיזה בינוניות וקטנות לקצות האצבעות בלבד - "קרימפים", אחיזות שהן חורים לאצבעות - "פוקטים" או אחיזות חלקות של חיכוך -"סלופרים".

האחיזות עשויות בדרך כלל מיציקה של פוליאסטר מוקשה, עם חומרי מילוי שונים.

טיפוס קירות הוא ענף ספורט חדש יחסית, ומוצאו מטיפוס המצוקים. ספורט זה נפוץ באירופה ובצפון אמריקה וחודר אט אט לישראל. קירות טיפוס עשויים ממגוון של חומרים, החל בקירות בטון או אבן, דרך קירות עץ (שבדרך כלל מצופים בשכבה להגברת חיכוך) וכלה בלוחות שנוצרו במיוחד למטרה זו מיריעות פיברגלס ויציקות פוליאסטר, ועשויים לכלול תבליטים שונים, ביניהם מרקמים דמויי סלע.

מכיוון שטיפוס קירות מציב את הספורטאי לעתים בגובה רב הוא טומן בחובו סכנה מרובה. יש לשים דגש רב על בטיחות ועל האופן בו הספורטאי מאובטח.

אדם המעוניין לעסוק בטיפוס יכול לעשות זאת ללא כל ציוד מיוחד (למעט ציוד האבטחה שבדרך כלל מסופק במלואו בקירות הטיפוס). עם זאת, מטפסים מקצוענים נעזרים בנעליים מיוחדות, דקות במיוחד, המספקות חיכוך גבוה (הדומות במראן לנעלי בלט) וגם באבקה הסופגת את הזיעה בכפות הידיים. האבקה נקראת בארץ מגנזיום מכיוון שהיא עשויה ברובה ממגנזיום קרבונט.

ככלל ניתן לחלק את טיפוס הקירות למספר תחומים:

תחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות טיפוס התחילו בשנות ה-40 של המאה ה-20 בברית המועצות, בתחרויות השתתפו מטפסים מברית המועצות שהתחרו במהירות הטיפוס. בשנת 1985 אסף עיתונאי הספורט האיטלקי עמנואל קסארה (Emanuele Cassarà) את המטפסים הטובים באירופה וערך תחרות על מצוק טבעי בעמק סטרטה (Valle Stretta), לא רחוק מהעיר טורינו. בתחרות זו ניצח הגרמני סטפן גלובץ' (Stefan Glowacz). שם התחרות היה "Sportroccia", כלומר - סלע ספורטיבי.

בשנת 1986 נערכו שתי תחרויות. הראשונה בארקו (Arco) שבאיטליה, על סלע טבעי, ובה ניצחו הצרפתים פאטריק אדלנג'ה (Patrick Edlinger) וקתרין דסטיבל (Catherine Destivell). כ-10000 צופים הגיעו לצפות במקצה הגמר ואת התחרות צילמו, פרט לצלמי הסטילס, גם שבעה ערוצי טלוויזיה. התחרות הראשונה על קיר מלאכותי התקיימה ליד העיר ליון שבצרפת, בשנת 1986.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 פותחה שיטת סבב התחרויות המוכרת כיום ונערכו תחרויות הגביע העולמי (World Cup). בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 התקיימו מספר תחרויות בכל שנה, נוספו תחרויות בארצות הברית וביפן. אליפות העולם (World Championship) הראשונה נערכה בפרנקפורט, גרמניה בשנת 1991. אליפות העולם הראשונה לנוער נערכה בשנת 1992.

בישראל מתקיימות תחרויות משנת 1998. התחרות הראשונה נערכה בקיר איילת, ומיד אחריה נערכה תחרות נוספת במגדל העמק, על "קיר שגיא", שמאוחר יותר הועבר לרמת ישי.

סוגי תחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קושי (difficulty)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרויות קושי המטרה היא להגיע כמה שיותר גבוה על מסלול שנבנה לשם כך במיוחד על קיר מלאכותי. המסלול עובר דרך רצף של אחיזות ממוספרות. רמת הקושי של הצעדים עולה בהדרגה, וכל צעד קשה מכל קודמיו. המטפס/ת מקבלים ניקוד בהתאם לאחיזה האחרונה אשר הגיעו אליה.

מלבד תחרויות של ילדים צעירים מאד, מתחרים כאשר הטיפוס מתבצע בהובלה, ובדרך כלל בלי ידע קודם על המסלול. המתחרים מוחזקים בבידוד ואינם יכולים לצפות באחרים בזמן הטיפוס. לפני תחילת התחרות מקבלים המתחרים זמן (בדרך כלל כ 5-6 דקות) כדי להתבונן ולתכנן את הנסיון שלהם על המסלול (אך לא לגעת באחיזות או לראות כיצד מטפסים עליו).

התחרויות האלה נחשבות ליוקרתיות מבין שלושת סוגי התחרויות. סבב גביע העולם נודד ממדינה למדינה במשך השנה ובו מתחרים מיטב המטפסים בעולם. אחת לשנתיים מתקיימת אליפות עולם.

תחרות יוקרתית נוספת נקראת rock masters המתקיימת פעם בשנה ואליה מוזמנים חמשת המטפסים וחמש המטפסות הטובים ביותר באותה שנה - בתחרות זו מתחרים בשיטה שונה, בה לכל מטפס/ת יש הזדמנות "לעבוד" על המסלול במשך זמן קצוב - ואחריו יש לו/ה הזדמנות לנסות לטפס אותו. עקב כך בתחרויות אלו רמת הטיפוס הנה גבוהה ביותר.

סבב התחרויות השנתי בישראל (כ 4-5 תחרויות בשנה), מתקיים בקירות טיפוס השונים, בו מתחרים ילדים נוער ובוגרים (גברים ונשים). ביחס לרמה העולמית הרמה הכללית של הבוגרים/ בוגרות בארץ הנה בינונית ומטה, בגילאי הנוער הרמה גבוהה יותר ומטפסים ומטפסות ישראלים הגיעו להשגים מכובדים בתחרויות בינ"ל.

מהירות (speed climbing)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרויות מהירות המטרה היא להגיע לסוף המסלול כמה שיותר מהר - ללא נפילה. תחרויות אלו מאופיינות במסלולים קלים מאוד ביחס לאלו שבתחרויות הקושי. האבטחה היא בשיטת טופ-רופ. בעולם מתקיים סבב תחרויות במקביל לגביע העולם ב - difficulty. תחרויות ה - speed נחשבות פחות יוקרתיות ויותר "כיפיות" מתחרויות קושי ובולדרינג.

בישראל תחרויות מהירות אינן מתקיימות באופן סדיר, לעתים מתקיימת תחרות speed בתור תחרות ראווה במקביל לתחרות קושי.

בולדרינג (bouldering)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרויות אלו מטרת המטפס היא לסיים בעיית בולדרינג (על קיר מלאכותי) בזמן קצוב. הזמן המוקצב לטיפוס הבעיה כולל בתוכו גם את הכרתה ומציאת הדרך לפיתרונה.

המטפס יכול לבצע מספר לא מוגבל של ניסיונות לטפס את הבעיה, אך עליו להשלים פעם אחת את הבעיה מתחילתה ועד סופה ברצף - (ללא נפילה ובתוך הזמן שנקבע, בדרך כלל כ - 5 דקות), על מנת לזכות בניקוד עבור הבעיה. בדרך כלל יקבל כל מטפס כ-5-‏6 בעיות לפתרון במהלך התחרות.

בשנים האחרונות תחרויות הבולדרינג צוברות פופולריות גדלה והולכת עקב היותה של התחרות אטרקטיבית לצופים מכיוון שהטיפוס מאוד אינטנסיבי, מאוד אתלטי ואסתטי, וקצב התרחשות הדברים מהיר ואטרקטיבי יותר מסוגי התחרויות האחרים.

קיים סבב תחרויות גביע העולם בבולדרינג, וכמו כן ישנן תחרויות בולדרינג נוספות במסגרות פרטיות כמו X-games,‏ world games ותחרויות נוספות.

בישראל תחרויות הבולדרינג מתחילות לצבור תאוצה ובשנתיים האחרונות מתקיים סבב תחרויות בולדרינג (3 תחרויות בשנה) בו מתחרים בוגרים מעל גיל 16 (גברים ונשים).

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוס הקירות חודר בהדרגה לישראל. הענף מאוגד בארץ תחת "איטס" - האיגוד הישראלי לטיפוס ספורטיבי, אשר מארגן מספר תחרויות מדי שנה. קיימים בארץ מספר קירות טיפוס המציעים את שרותיהם לקהל הרחב, הבולטים שבהם:

  • "עולימפוס" - קיר טיפוס ובולדרינג במתחם ה"ספורטק" בפארק הירקון תל אביב. הקיר מתנשא לגובה של 15 מטרים וקיימות בו כ-20 עמדות טיפוס, הכוללות מסלולים ואתגרים המשתנים בתדירות גבוהה כדי להתאים לכל גיל ולכל רמת קושי.
  • קיר יואב בחיפה - קיר אולימפי בגובה 16 מטרים על שם יואב ניר, מבכירי המטפסים בישראל ותושב חיפה שנפטר ממחלת הסרטן. במתחם הקיר קיימים קירות פנימיים וחיצוניים עם מגוון מסלולי טיפוס בדרגות שונות, חדר בולדרינג, קיר טראוורס וכן קיר Drytoolling - קיר המדמה טיפוס על קרח בעזרת גרזנים.
  • "קיר שגיא" ברמת ישי - קיר הטיפוס מהגבוהים בישראל. הקיר הוקם על ידי עמותת קיר שגיא, לזכרו של רב"ט שגיא בלאו. הקיר נבנה בתחילת שנות ה-90. תחילה הוקם במגדל העמק ולאחר מכן הועבר לרמת ישי. שני הקירות הראשונים שנבנו היו שני עמודים שווי גובה שצבעם כתום. בהדרגה נבנו עוד קירות, ביניהם הקיר האפור האמצעי, המיועד רק לטיפוס בסגנון הובלה. החל מאפריל 2014 הקיר מתופעל על ידי גקו - קיר שגיא, וכולל 15 עמדות טופ ומספר מסלולי הובלה עד לגובה של 17 מטר.
  • "קיר איילת" - קיר טיפוס בקרית אונו אשר הוקם בשנת 1989 כמפעל הנצחה לזכרה של איילת ארבר אילת. בקיר כ-18 עמדות Top rope ו-25 עמדות טיפוס הובלה כמו כן קיים בו גם חדר בולדרינג.
  • "Performance Rock" - רשת קירות בולדרינג. סניף אחד בדרום תל אביב וסניף נוסף בבאר שבע.
  • "קיר עפולה" בפארק עירוני עפולה. נפתח בשנת 2012.
  • "Rock gym" בקיבוץ העוגן.
  • "קיר ירושלים" באצטדיון טדי בירושלים - קיר טיפוס שנפתח במאי 2007. בין השאר נמצאת בו ה"תקרה" הארוכה ביותר בישראל (21 מטר).
  • "Venga! Climbing Gym" - ונגה! קיר טיפוס (בולדרינג) באזור התעשייה סגולה שבפתח תקווה. הקיר נפתח בשנת 2010 ומציע עשרות מסלולים, ברמות שונות, המוחלפים אחת לחודש. סניף נוסף נפתח בשנת 2014 בשכונת יד אליהו בתל אביב.
  • "טיפוס אורבני" - ממוקם בפארק המדע, מול תחנת הרכבת ברחובות. בטיפוס אורבני כמאה ועשרים מסלולים בכל הרמות וקיר טופ-רופ והובלה.
  • "בולדר חיפה" - אולם בולדרינג הממוקם ביציאה המזרחית של חיפה. האולם נפתח בשנת 2011 ומכיל כ-100 מסלולים, שמחציתם מוחלפים מדי חודש.
  • "אוורסט מועדון טיפוס" - אולם בולדרינג בצפון תל אביב. האולם נפתח בשנת 2013 ומכיל כ-100 מסלולים, שמוחלפים מדי חודש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]