טיקטין
| |||
 | |||
| רחוב בטיקטין, מימין בית הכנסת ומשמאל בית הרב | |||
| מדינה |
 פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 פודלסיה | ||
| תאריך ייסוד | נזכרת לראשונה במאה ה-11; זכויות עיר ב-1425 | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 1,917 (31 במרץ 2021) | ||
| קואורדינטות | 53°12′N 22°47′E / 53.200°N 22.783°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://tykocin.podlaskie.pl | |||
טיקטין (בפולנית: Tykocin, מבוטא: "טיקוצ'ין"; ברוסית: Тыкоцин; בגרמנית: Tykotzin) היא עיירה עתיקה וקטנה בצפון-מזרח פולין, היושבת על נהר נַרֶב. העיירה, בת כ-1,900 תושבים (2006), היא אחת מן הערים העתיקות ביותר בחבל פודלסקיה (Podlaskie). השם "טיקוצ'ין" נזכר לראשונה במאה ה-11. העיר זכתה לזכויות עיר ב-1425, איבדה אותן ב-1950 וזכתה בהן שוב ב-1993. בעבר השתייכה העיר לחבל ביאליסטוק (Białystok). בעיר בית קברות יהודי מהעתיקים ביותר בפולין. בטיקטין קיים חוק שימור העיירה כעיירה יהודית.
הקהילה היהודית בטיקטין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית היישוב היהודי בטיקטין במחצית המאה ה-16, אך כבר קודם לכן התיישבו בה יהודים. עם הגבלת היהודים לתחום המושב גדלה הקהילה והייתה לקהילה חשובה ומרכזית ביהדות פולין, עובדה שהביאה לכך שוועד ארבע ארצות התכנס בטיקטין כמה פעמים.
בית הכנסת הגדול בטיקטין מפואר במיוחד, ומעוטר באיורים של חיות ובכתובים מהתנ"ך ומהתפילה. בית הכנסת שרד בשואה, כששימש תחת הכיבוש הנאצי כמחסן נשק. כיום משמש המבנה למוזיאון יהדות, שבו מוצגים תשמישי קדושה: תפילין, טלית, מגילת אסתר ועיטורי ספר תורה. בית הכנסת הקטן שימש כבית המדרש, כבית הספר וכמקום התפילה היומיומי של יהדות טיקטין.
ערב השואה, היו 2,500 יהודי טיקטין, רוב בקרב האוכלוסייה המקומית הכללית. פנקס הקהילה בטיקטין הוצא לאור בשני כרכים על ידי האקדמיה הישראלית למדעים.
רבני טיקטין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבי מרדכי (ה'שכ"ח, 1568)
- רבי בנימין אהרן חריף (ה'ש"ן, 1590)
- רבי מנחם דוד ב"ר יצחק, "מהר"ם מטיקטין" (נימוקיו על ספר ה"מרדכי" נדפסו בשנת ה'שנ"ז, 1597). מחשובי תלמידי הרמ"א.
- רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, "המהרש"א". עובדת היותו רב בטיקטין שנויה במחלוקת, וקיימת מחלוקת גם לגבי זמן שהותו בעיר, אם בשנת 1585 או אחרי 1610.
- רבי יהושע העשיל בן יוסף, מחבר "מגיני שלמה" ו"פני יהושע"
- רבי אליעזר ליפמן היילפרין (ה'שצ"ו, 1636)
- רבי יצחק אייזיק הלפרין (ה'תכ"ז-ה'תמ"א, 1667-1681) - בנו של הרב הקודם וחתנו של רבי מרדכי בנו של הט"ז
- רבי אליעזר מטיקטין (סביבות ה'תמ"ט, 1689)
- רבי אריה יהודה לייב (ה'תמ"ט-ה'תנ"ה, 1689-1695), נכדו של הב"ח, ובנו החורג של הט"ז
- רבי משה זיסקינד רוטנבורג - בנו של רבי מרדכי זיסקינד רוטנבורג בעל שו"ת מהר"ם זיסקינד
- רבי נפתלי הירץ (תס"א-תס"ב, 1701-1702) - חתנו של רבי משה פנחס חריף וממשיך דרכו ברבנות לבוב, גיסו של רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע"); במשך תקופה קצרה הצטרף לשבתאות, אך הפנה לתנועה עורף, והיה לאויבה.
- רבי אליה שפירא (ה'תס"ב, 1702) - מחבר "אליה רבה ו"אליה זוטא".[1]
- רבי יעקב ב"ר יצחק (תע"ב-תע"ד, 1712-1714)
- רבי מאיר הלוי איש הורוביץ (ה'תע"ט-תק"ג, 1719-1743) - כונה אף הוא "מהר"ם מטיקטין", מגדולי דורו, נצר למשפחת רבנים נכבדה, וסבם של רבי שמואל שמלקה הורוביץ ורבי פנחס הורוביץ.
- רבי יהודה אשכנזי - מחבר ספר באר היטב על השולחן ערוך ומדייני העיר (נפטר: ה'תק"ג, 1743).
- רבי שלום רוקח (תקט"ז-תקכ"ז, 1756-1767) - בנו של רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם.
- רבי אשר קמץ (תקכ"ז-תקכ"ח, 1767-1768) - חותנו של רבי אריה לייב, מחבר "פני אריה"
- רבי אפרים פישל (תקכ"ח-תקל"ז, 1768-1777)
- רבי מרדכי הלוי סג"ל (תקל"ז-תקע"ז, 1777-1817) - שימש ברבנות העיר 40 שנה
- רבי משה זאב מרגליות (תקע"ד-תקפ"ד, 1814-1824) - שימש כרב העיר עד מינויו כרבה של ביאליסטוק. מחבר "מראות הצובאות"
- רבי אריה לייב ב"ר מרדכי הלוי (עד פטירתו בסוכות תקצ"ח, 1837)
- רבי יצחק אייזיק חבר (תקצ"ז, 1837), כיהן ברבנות טיקטין עד מינויו לרבנות סובאלק
- רבי יהושע יצחק שפירא, ("ר' אייזל חריף"; תר"ט-תרי"ג, 1849-1853) - רב הקהילה עד מינויו לרבנות סלונים
- רבי יהושע (בנין?) - מתלמידי רבי חיים מוולוז'ין, כיהן בטיקטין תקופה קצרה, ובשל מחלוקת שפרצה בה עבר לכהן ברבנות זמברובה. בנו, ד"ר שמואל בנין[2], היה תלמיד מהרי"ל דיסקין, נטה להשכלה והתפרסם כבלשן בארצות הברית
- רבי אשר כהן (עד תרכ"ג, 1863) - מחבר "ברכת ראש" על מסכת נזיר ועל מסכת ברכות. לאחר פטירתו נדפס ספרו "שארית הברכה". הגהותיו לתלמוד הבבלי נדפסו במסכת נזיר של ש"ס וילנא. הוא נאלץ לעזוב את טיקטין לאחר שנאשם בידי השלטונות הרוסיים בהשתתפות במרד ינואר, בינואר 1863.
- רבי אליעזר יצחק אייזיק עלקעס - כיהן ברבנות טיקטין עד פטירתו בשנת תר"ן, 1890.
- רבי שמעון דובער אנאליק (עד תרנ"ז, 1897) - מחבר "אורח משפט". כיהן ברבנות טיקטין עד מינויו לרבנות שדליץ.
- רבי צבי יהודה קוסלביץ (תרנ"ז-תרס"ח, 1897-1908) - ראש ומייסד הישיבה בטיקטין. כיהן ברבנות טיקטין עד מינויו לרבנות סמיאטיץ. בנו היה הרב שמואל קושלביץ, מחבר "נתיבות שמואל" וראש ישיבת תורה ודעת בברוקלין, ניו יורק.
- רבי אברהם צבי פינחס (תרס"ט-תרפ"ט, 1909-1929) - שימש כרב העיר 20 שנה, עד עלייתו לארץ ישראל בשנת תרפ"ט
- רבי אברהם קלמנוביץ (תרפ"ט-תרצ"ז, 1929-1937)
- רבי אבא סוויאטיצקי (תרצ"ז - ה'תש"א, 1937–1941) - רבה האחרון של טיקטין, נרצח עם בני קהילתו בשואה
השמדת הקהילה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השמדת יהודי טיקטין
בראשית המלחמה לא היו פגיעות בנפש בקרב היישוב היהודי בעיירה; הצבא הגרמני עבר אמנם בעיירה, כלא את התושבים בכנסייה ובזז את רכושם, אך כעבור זמן קצר נמסר האזור כולו לרוסים במסגרת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב.
בעקבות מבצע ברברוסה נכבש האזור בשנית. ב-16 באוגוסט 1941 הופיעו בעיר חיילים גרמנים, אשר בתחילה, במטרה להוליך שולל את תושבי העיר, עברו מבית לבית, ביקשו סליחה על ההפרעה והוציאו צו להחזרת רכוש שנבזז. החיילים אסרו על היהודים לעזוב את העיר. ביער לופוחובה הסמוך נחפרו שלושה בורות, מהם שני בורות ענק. הגרמנים הכריזו על כינוס היהודים בכיכר השוק, ומשפחות הקהילה התייצבו עם מיטלטליהם כנכונים לדרכם.
בבוקר ה-25 באוגוסט הופיעו אנשי הגסטאפו מצוידים במשאיות ענק. הם ערכו סלקציה – הגברים לצד אחד, והנשים, הילדים והזקנים לצד שני. הגברים סודרו בסדר מהגבוה לנמוך, והחלו לצעוד אל מותם. לבסוף הגיעו היהודים לכפר זבד (שבפולין) ושם נכלאו בבית הספר מקומי, ונאמר להם כי הם עומדים ללכת לגטו בקרבת מקום. מדי עשר דקות הגיעה למקום משאית שעליה הועמסו כ-70 יהודים, אשר הוסעו ליער לופוחובה, והושלכו לתוך הבור. מכונת ירייה אשר עמדה מעל לבור טבחה בהם. באותו יום נטבחו בצורה זו למעלה מ-1,400 מיהודי טיקטין. בלילה כוסו הבורות בידי הפולנים המקומיים בהשגחת הגרמנים, שסיפרו להם כי מונחות שם גופותיהם של חללי מלחמה המובאות לקבורה.
למחרת עברו הגרמנים מבית לבית, הוציאו את כל הנשים, הזקנים והחולים שלא התייצבו ביום הראשון וריכזו אותם בכיכר השוק, למעלה מ-700 נפש. הגרמנים העמיסו אותם על משאיות והובילו גם אותם ליער לופוחובה, שם הושלכו אל תוך הבור השני ומכונות הירייה פתחו באש. לאחר מכן כיסו הפולנים את הבור השני. בשעה שתיים ב-26 באוגוסט סיימו הנאצים את מלאכתם, וקהילת טיקטין עתיקת היומין הושמדה.
אלה שהצליחו להימלט לנפשם נתפסו לאחר מכן והובלו לבור השלישי. רק מעטים מן הקהילה הגדולה של טיקטין נותרו בחיים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מ. צאנין, טיקטין בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 177–180 (תיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר יזכור לקהילת טיקטין, בספריית העיר ניו יורק
- קהילת טיקטין (טיקוצ'ין), באתר "זכור -אמונה בימי השואה"
- מידע ותמונות מבית הכנסת בטיקטין
- בנימין זאב וכסלר, בין שתי ערים ולאן נעלמה הרכבת?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח - על הקהילות היהודיות בטיקטין ובביאליסטוק
- סיור 360 מעלות של בית הכנסת בטיקטין
- עוד על בית הכנסת בעיירה (אורכב 14.03.2012 בארכיון Wayback Machine)
טיקוצין (פולין), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יש משערים שהוא רק קיבל הצעה למינויו כרב במקום ובפועל לא שימש שם כרב, ושמו לא מוזכר ב"פנקס קהל טיקטין"
- ^ עליו ראו: בן-ציון אייזנשטט, בנין, דר. שמואל, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ה, עמודים 19–20, באתר היברובוקס.
