טירת הרלץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 52°51′35″N 4°06′33″W / 52.85972°N 4.10917°W / 52.85972; -4.10917

טירות וחומות המלך אדוארד בגוינד
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
SDJ Harlech Castle Gatehouse.jpg
השער הראשי של הטירה
מדינה Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 1, 3, 4
Harlech.1610.jpg
מבט על הטירה מכיוון צפון-מזרח
החלק הפנימי של הטירה
מבט על הטירה מעבר לים

טירת הרלץ' (אנגלית: Harlech Castle) השוכנת בעיירה הרלץ' במחוז גוויניד' שבויילס היא טירה קונצנטרית, השוכנת בראש צוק בקרבת הים האירי. המאפיין האדריכלי הבולט ביותר בטירה הוא שער הכניסה הגדול שלה. הטירה נבנתה על ידי המלך אדוארד הראשון בזמן שהיה במסע לכיבושה של ויילס, והיא הייתה יעד למספר התקפות ומצורים בזמן ששימשה כחלק ממערך הביצורים באזור. המצור בן שבע השנים על הטירה הונצח בשיר בשם "אנשי הרלץ'" (Men of Harlech).

מבנה הטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הטירה החלה ב-1283 כחלק מהמערכה השנייה של אדוארד לכיבוש ויילס, והיא הייתה חלק מ"טבעת הברזל" של טירות מסביב לסנודוניה. בדומה לטירות רבות באזור זה של ויילס, תוכננה הרלץ' על ידי ג'יימס מסנט ג'ורג'. בניית הטירה נמשכה כשבע שנים ועלותה הייתה כ-8,190 לירות שטרלינג[1]. בשיאה של הבנייה בשנת 1286, מנה כוח העבודה 546 עובדים כלליים, 115 חוצבים, 30 נפחים, 22 נגרים ו-227 סתתים‏‏‏[2]. לאחר סיום הבנייה מונה ג'יימס למפקדה וכיהן בתפקיד משך שלוש שנים‏[3].

החפירים החיצוניים של הרלץ' נחצבו בסלע. הטירה היא טירה קונצנטרית, קרי, שהיא ערוכה במעגלים, וכל קו ביצורים מקיף את קודמו. החומות החיצוניות נמוכות וצרות בהשוואה לחומות הפנימיות הגדולות, ואין קבועים בהן מגדלי המצור שיסייעו בהגנתן. צורתו של החלק הפנימי היא כשל ריבוע, ובכל אחת מפינותיו ניצב מגדל. בנייני המגורים, כולל האולם הגדול, נבנו בצמוד לחלק הפנימי של החומה הפנימית. בגלל הצוקים המקיפים את הטירה, נקודת התורפה שלה היא בצידה המזרחי, ומסיבה זו יש בצד זה בית שער גדול שמשני צידיו מגדלים, הערוכים בצורת האות D. חלקים נוספים במערכת ההגנה הזו הם סדרת דלתות, סבכה התלויה מעל השער שאותה ניתן להוריד כדי לחסום את המעבר וחרכי ירי. בצד הפנימי של בית השער קבועים חלונות גדולים המעידים על ייעודו המשני כבית מגורים.

הרלץ' ידועה גם בשל מאפיין חריג שלה הידוע בשם "הדרך מהים" (Way from the sea). צבאו של אדוארד היה נתון פעמים רבות לסכנת תקיפה קרקעית, אך הייתה לו עליונות ימית מוחלטת. רוב הטירות שלו כללו שערים כפולים שאפשרו אספקה דרך הים, ובהרלץ' יש גרם מדרגות מבוצר היורד כ-60 מטר אל המקום בו שכן הים בזמן הבנייה. מאז תקופת הבנייה הים נסוג בכמה קילומטרים. תוכניתו של ג'יימס הוכיחה את עצמה כמוצלחת; כאשר הטירה הייתה נתונה במצור בשנת 1294 במהלך מערכת מאדוק אפ לוולין, היה גרם המדרגות לנתיב אספקה אל הטירה. עוד עוצבה הטירה כך שחומתה תתחבר לחומות העיר, דבר שהיה מקובל באזור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטירה הושמה במצור בשנת 1294 במהלך מרד מאדוק אפ לוולין, ושוב בין 1400 ל-1404. בסיומו של מצור זה היא נפלה בידיו של אוויאן גלינדור (Owain Glyndŵr), לאחר שכמעט כל חיל המצב שהיה בטירה גווע ברעב. גלינדור הפך את הטירה לביתו הפרטי ולמיפקדה הראשית של כוחותיו, והחזיק בה במשך ארבע שנים. את הפרלמנט השני שלו הוא כינס בהרלץ' באוגוסט 1405[4]. בשנת 1409 נפלה הטירה בידיו של הנסיך הנרי לאחר שכוח בן 1,000 חיילים בפיקודו של ג'ון טאלבוט צר עליה משך שמונה חודשים. בתקופה זו נלקחו בשבי אשתו, שתיים מבנותיו וארבעה מנכדיו של גלינדור, ומאוחר יותר הם נכלאו ומתו בכלאם.

במלחמות השושנים שהתרחשו בחלק הראשון של תקופת שלטונו של אדוארד הרביעי (1461-1470) הוחזקה הרלץ' על ידי מפקד ולשי כמבצר לנקסטרי, ובעקבות תבוסתו של בית לנקסטר בקרב טאוטון הייתה הטירה למעוזו האחרון של אדוארד. סר ריצ'רד טאנסטול הגיע לתגבר את הכוחות הלנקסטריים בחלק האחרון של המצור ב-1465. יושבי הטירה נכנעו לבסוף לכוחות בית יורק בשנת 1468; הטירה הצליחה לעמוד במצור בן שבע שנים בזכות נתיב האספקה הימי. מצור זה הוא הארוך ביותר שידוע עליו בהיסטוריה של האיים הבריטיים[5].

בזמן מלחמת האזרחים האנגלית הייתה הטירה המבצר המבצר המלוכני האחרון שהחזיק מעמד נגד תומכי הפרלמנט. הכניעה התרחשה ב-16 במרץ 1647 לאחר למעלה משנה מאז לכידתו של המלך צ'ארלס הראשון, וסימנה את סוף השלב הראשון של המלחמה.

כיום טירת הרלץ' היא חלק מאתר המורשת העולמית "טירות וחומות המלך אדוארד בגוינד" שהוכרז על ידי אונסק"ו ב-1986. הטירה פתוחה למבקרים ונמצאת באחריותה של ארגון Cadw הוולשי שאחראי לטיפול באתרים בעלי חשיבות תרבותית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ AJ Taylor. The Kings Works in Wales. HMSO (1974), p1029. 
  2. ^ ‏Marc Morris. Castle, p117‏
  3. ^ UNESCO, ICOMOS World Heritage List No 374, Retrieved on 2007-05-09
  4. ^ R.R. Davies, The Revolt of Owain Glyn Dŵr (Oxford: University Press, 1995), pp. 115f
  5. ^ Bert S. Hall, Weapons and Warfare in Renaissance Europe by (The Johns Hopkins University Press, 2001) - page 212.