טי אס אליוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.


תומאס סטרנס אליוט
26 בספטמבר 1888 – 4 בינואר 1965
T.S. Eliot, 1923.JPG
חתימה חתימתו של אליוט

טי אס אליוט, או בשמו המלא תומאס סטרנס אליוטאנגלית: Thomas Stearns Eliot;‏ 26 בספטמבר 1888 - 4 בינואר 1965) היה משורר, מחזאי ומבקר ספרות בריטי-אמריקני.

אליוט נולד למשפחה אמידה בסיינט לואיס שבמיזורי (ממדינות המערב התיכון בארצות הברית). את עיקר פרסומו והשכלתו הגבוהה רכש לו בממלכה המאוחדת ובצרפת דווקא, ונחשב לממשיכה ומחדשה של המסורת האירופאית בשירה ובאמנות בכלל. בשנת 1948, הוענק לו פרס נובל לספרות.

שיריו של אליוט נחשבים כקשים לקריאה ולפיצוח, עקב שפע המטפורות הדקות, ההפניות והרמזים לספרות הקלאסית הרחבה, שאותן כתב אליוט מתוך הנחה שהקורא המשכיל (האנגלו-סכסי) יזהה את המובאות ואת משמעויותיהן. ככל שעובר הזמן והספרות שעליה גדל הקורא בן זמננו אינה אותה ספרות שאליה מכוון המשורר, ובפרט במקרים של פער תרבותי (היינו, בעת תרגום של הטקסט לשפה זרה), כך קשים יותר שיריו לפיצוח ולהבנה.

חידושים ביקורתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליוט אחראי ליישום המונח החשוב שטבע בשנת 1919 - "קורלטיב אובייקטיבי" (Objective Correlative) בניתוחו את "המלט" לשייקספיר. דרך שימושו במונח זה הגדיר אליוט מערך של חפצים, אירועים ומצבים שמתחברים על-מנת ליצור רגש מסוים אצל הקורא. במאמרו זה, שנקרא "המלט ובעיותיו"‏[1] מגדיר אליוט את המחזה המפורסם כ"כישלון ספרותי".

אנטישמיות אצל אליוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית האנטישמיות ביצירתו של אליוט מעוררת פולמוס עז. כך למשל הם פני הדברים בנוגע לשיר שכתב ב-1919, בעת בה פרחה האנטישמיות באירופה, ואשר נקרא אז "בליישטיין עם סיגר" (לאחר מכן שינה אליוט את שמו של השיר ל"בֶּרְבַּנְק עם הבֶּדֶקֶר"). אליוט מתאר שם אדם בשם בליישטיין - שם יהודי - בתיאורים מסלידים בסגנון המזכיר את התעמולה הדר-שטירמרית. כיום רווחת יותר במחקר הספרות הגישה למעט בגישה האנטישמית אצל אליוט, בפרט על ידי הבלטת הפן הסאטירי ביצירתו, וטענה שאין זו אלא ביקורת על העם היהודי, כשם שקיימת ביצירתו ביקורת על העם האירי ועל אחרים; היו אף שטענו שהשם 'בליישטיין', שמו של אותו אדם המתואר בצורה כה מסלידה, אינו יהודי במובהק. אמנם, על גישה זו נמתחה ביקורת, שכן גם בשירים אחרים נמצאים אצלו אזכורים אנטישמיים מפורשים, המזכירים את היהודים, וכי ההבדל בין סאטירה לבין אנטישמיות הוא בולט לעין‏[2] כך, למשל, מתאר אליוט בשיר Gerontion, אחד משיריו הנודעים, את בעל הבית היהודי:


בֵּיתִי הוּא בַּיִת מָט לִפֹּל
וְהַיְּהוּדִי גּוֹהֵר-רוֹבֵץ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, בַּעַל-הַבַּיִת
שׁוֹרֵץ בְּאֵיזֶה בֵּית-מַרְזֵחַ בְּאַנְטְוֶרְפֶּן,
מִתְפּוֹרֵר בִּבְרִיסֶל, נִקְלָף וּמְטֻלָּא בְּלוֹנְדוֹן.‏[2]

וכך כותב מבקר הספרות גדעון סתר ("נתיב", ספטמבר 2002) על שיר זה:

Cquote2.svg

המימד הזואומורפי של היהודי "הגוהר-רובץ על אדן החלון" כמו חיה רעה, נתעב: "שורץ באיזה בית-מרזח באנטוֶרפן", הוא אך זוטות לעומת המימד השטני שמייחס המשורר ליהודי ביצירה זו. מערכת הסמלים בשיר מעלה את היהודי (ושמא נֹאמר, מורידה) הרחק מעבר לעוד תיאור אנטישמי ונדוש של בעל-בית רודף בצע הסוחט את דייריו חסרי-האונים ומסרב לשפץ את בתיו המטים לנפול. המשמעות היא אוניברסלית. המשפט הטעון "ביתי הוא בית מט לִפֹּל" (My house is a decayed house) חורג מעבר למשמעות המיידית, ומקבל בשיר זה, הנושא מסר אוניברסלי ומתיימר להיות תיאור לציוויליזציה מתפוררת, משמעות הדומה למושג הטעון בעברית "חורבן הבית". הנה כי-כן, היהודי, הדמות האנושית האחת והיחידה המופיעה בשיר לצד כוחות הטבע, גזרת גורל, שטן, עכביש, רשע ושאר מזיקים, מקבל מימד דמוני של אנטיכריסט, כיאה לשירתו הספוגה רליגיוזיות של אליוט

Cquote3.svg

על כן, גורס סתר, שהמוטיב האנטישמי בשירתו של אליוט אינו ניתן לערעור. הוא קושר זאת בסביבה התרבותית באותם זמנים, שעודדה אנטישמיות, ואף בהשפעה אפשרית של "מיטיבו ומדריכו הרוחני", עזרא פאונד[2].

ספרי שירה ופואמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ת.ס. אליוט, המלט ובעיותיו באתר Bartleby (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 גדעון סתר, ‏אנטישמיות מפויטת, נתיב 87-88, ספטמבר 2002
  3. ^ עמנואל בן גריוןעם קריאה ראשונה, דבר, 26 באוגוסט 1940
  4. ^ משה דור"ארץ הישימון" - תרגום חדש, מעריב, 1 בספטמבר 1967