טכניקת לוולואה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טכניקת לוולואה היא טכניקה לניתוץ אבנים וליצירת כלי אבן, שהחלה להיכנס לשימוש בתקופת האבן הקדומה ומשויכת לתעשייה המוסטרית.
שם השיטה ניתן לה בעקבות אזור הגילוי הראשון של השימוש בשיטה בלוולואה-פרת, פרוור של פריז שבצרפת. באזור זה גילו ארכאולוגים כלים עשויים מצור, שיוצרו בשיטה מתוחכמת יותר מהשיטות שקדמו לניתוץ אבנים. הטכניקה כללה הכנה של משטח הנקישה בגרעין (סלע המוצא) לפני יצירת הנתז, ולאחר מכן, לרוב, גם שברור משני שלו.
