טלגרף אלחוטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טלגרף אלחוטי הוא משלוח הודעות למרחוק, כמו בטלגרף, אולם ללא השימוש בכבלים הכרוכים בדרך-כלל בתקשורת טלגרף. טלגרפיה אלחוטית החלה להופיע בשנות השישים של המאה ה-19. אדיסון, למשל, רשם פטנט על מכשיר לקשר רדיו ברכבות בשנת 1885.

ניקולה טסלה ערך את ההדגמה הראשונה של מערכת שכזו בשנת 1893 בסנט לואיס שבמיזורי, ארצות הברית. הוא תיאר והדגים בפרוטרוט את העקרונות הכרוכים בטלגרף אלחוטי. המתקן בו השתמש הכיל את כל הרכיבים ששימשו לבניית מכשיר רדיו בטרם המצאת שפופרת הריק.

מערכת מאוחרת יותר, שזכתה לשימוש נרחב, הודגמה בשנת 1896 בידי גוליילמו מרקוני, אם כי שורשיה נעוצים בעבודתם של מדענים וממציאים רבים אחרים. עוד בימיהם של פאראדיי והרץ בתחילת המאה ה-19, היה ברור למרבית המדענים כי קשר רדיו אפשרי, ואנשים רבים עבדו על פיתוחם של מכשירים מסוג זה. למשל, בשנת 1832 הדגים ג'יימס באומן לינדסיי טלגרפיה אלחוטית לסטודנטים בכיתתו. בשנת 1854 הוא הדגים שידור שחצה מפרץ ברוחב כשלושה קילומטר בסקוטלנד. מרקוני ובראון חלקו את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1909 בשל "תרומתם לפיתוח הטלגרפיה האלחוטית".

כמה עשורים מאוחר יותר הפך הרדיו לנפוץ יותר. מכשירי רדיו מוקדמים לא יכלו לשדר קולות, אלא רק סימני מורס.