סלולרי כשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טלפון כשר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טלפונים סלולריים כשרים

סלולרי כשר הוא כינוי לקו סלולרי או למכשיר טלפון סלולרי, הנמצא בשימוש נרחב בציבור החרדי ובמידה מועטה גם בציבור החרד"ל. מכשירי סלולר אלו מיועדים בעיקר לשיחה, ואינם מאפשרים תכונות המצויות לרוב במכשירים סלולריים מתקדמים - כמו גלישה באינטרנט, שימוש במצלמה, משחקים, ומשלוח וקבלת מסרונים (SMS). טלפון מסוג זה מבוסס על שני מרכיבים:

  • מכשיר סלולרי שבו נחסמו ברמת החומרה והתוכנה חלק מהמאפיינים.
  • קו טלפון אשר בו חסומים שירותיים לא רצויים. קו כשר כבול למכשיר כשר, וכן לקידומת מספרית "כשרה". ההתניידות בין חבילות ובין מספרים מוגבלת‏[1].


נסיבות היווצרותם של הסלולרים הכשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות הטכנולוגית המואצת של המכשירים הסלולריים בתחילת המאה ה-21, הפכה אותם ממכשיר שנועד לשיחה בלבד לכלי של בידור ופנאי, כמו אינטרנט וצפייה בטלוויזיה. בנוסף, התקשרו החברות הסלולריות עם חברות פרטיות, שסיפקו שירותי שיחות ומידע בנושאים מגוונים, החל מחדשות ומזג אוויר וכלה בהימורים ושיחות ארוטיות (שירותי מידע אלו זמינים גם לטלפונים נייחים).

אנשים מקרב הציבור החרדי החלו להשתמש במכשירים אלה, ולהיחשף לתכנים אינטרנטיים שחלקם נחשב בציבור החרדי כלא מתאימים ואף כתועבה. כדי להתמודד עם הבעיה הוקמה "ועדת הרבנים לענייני תקשורת".

ועדת הרבנים לענייני תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת הרבנים לענייני תקשורת הוא גוף חרדי שקם בשנת 2004 במטרה להביא ליצירת טלפון סלולרי המשמש לשיחה בלבד, ללא תכונות אחרות הקיימות במרבית הטלפונים הסלולריים המודרניים (כגון מצלמה, אפשרות שימוש באינטרנט ושליחת מסרונים), ולשימוש בלעדי בסוג זה של מכשירים בציבור החרדי. טלפונים אלו מכונים "סלולרי כשר".

קודם להקמת הוועדה היו מספר נסיונות[דרושה הבהרה] לספק טלפון סלולרי ייעודי למגזר החרדי, שיתאים לשיחה בלבד. הקצאת קומת מספרים ייחודית למכשירים אלו איפשרה לזהות בנקל האם אדם חרדי משתמש בטלפון סלולרי מסוג זה, ובכך יצרה לחץ חברתי למעבר למכשירים אלה. לחץ זה, יחד עם הדרישה שקיימת בציבור החרדי למכשירים אלו, פרסומים מרובים בכלי התקשורת החרדים ומניעת קבלה למוסדות חינוך של ילדיהם של מי שאינם משתמשים במכשירים "הכשרים", הפכו אותם לפופולריים בחברה החרדית. כיום, מפקחת הוועדה על השימוש במכשירים "הכשרים".

בנוסף למגבלות הטכניות על המכשיר הכשר, קיימת בידי הוועדה היכולת לחסום את מספרים מסוימים כך שבעלי ה"סלולרי כשר" לא יוכלו להתקשר אליהם. בחיוג למספרים אלו מופיעה הודעה מוקלטת המודיעה כי זהו "מספר לא מורשה".

חברי ועדת הרבנים לענייני תקשורת הם: הרב צבי פרידמן, הרב ישראל פישביין, הרב ברוך שרגא, הרב יוסף בנימין וואזנר והרב עמרם אופמן.

הטלפונים הסלולריים הכשרים נפוצים בעיקר בישראל, שם מפקחת על השימוש בהם ועדת הרבנים לענייני תקשורת, שבה נציגים של כמה זרמים חרדיים. המכשירים מופעלים בישראל על ידי הוט מובייל (תחת מותג העבר "מירס"), סלקום, פלאפון, פרטנר וגולן טלקום.

הפתרון הראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתרון הראשון שאליו הגיעו הוועדה והחברות הסלולריות היה חסימת מספרים מסוימים ומניעת חיבור לאינטרנט סלולרי. כל אדם שהיה מעוניין בכך פנה למוקד השירות של החברה שבה היה מנוי וביקש את הפעלת החסימה במכשירו. את רשימת מספרי הטלפון האסורים להתקשרות העבירה ועדת הרבנים לחברות הסלולר, ואף עדכנה אותה לפי הצורך.

בהמשך נוכחה ועדת הרבנים כי לא די בפתרון זה. חלק מבני הנוער החרדים רכשו בעצמם את המכשירים ולא ביקשו את חסימתם. עוד התקשתה הוועדה למצוא את כל מספרי השיחות הארוטיות. סוגיות אלו הביאו את ועדת הרבנים להכרה שיש צורך בפתרון יעיל יותר.

המכשיר הכשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף 2004 החליטה ועדת הרבנים לדרוש מן החברות הסלולריות בישראל את שיווקו של טלפון סלולרי "כשר", שאינו מאפשר תכונות נוספות מלבד השיחה הטלפונית. נציגם של הרבנים למשא ומתן היה עורך הדין יעקב ויינרוט, שנטל על עצמו תפקיד זה בהתנדבות. במקביל פרסמה ועדת הרבנים הוראה לציבור החרדי, להימנע מלקנות מכשירים סלולריים, עד שתעתרנה החברות לספק מכשירים כשרים. ועדת הרבנים פנתה לעיתונות החרדית וביקשה שלא לפרסם את החברות הסלולריות. העיתונים היומיים "יתד נאמן" ו"המודיע", והשבועונים "משפחה" ו"בקהילה" נענו לקריאה זו.

חותמת ועדת הרבנים מופיעה בהפעלת המכשיר הכשר

רוב החברות הסלולריות, שרצו להמשיך ולמכור שירותי תוכן, התנגדו בתחילה לדרישה. החברה היחידה ששיתפה פעולה עם הוועדה הייתה חברת מירס, שהחלה לשווק מכשיר כשר. נקבע שעל כל מכשיר "כשר" תוטבע חותמת כשרות של ועדת הרבנים, והוסכם שצורתם החיצונית של המכשירים תהיה שונה באופן ניכר מצורתם של מכשירי הסלולר המתקדמים, שנועדו לציבור הכללי. החלטה נוספת של הרבנים הייתה הקצאה של "קומת מספרים" כשרים, שמתחילים כולם באותן ספרות. באופן זה ניתן לזהות אדם שמשוחח מסלולרי שאינו כשר, עובדה שעשויה להניא אותו משימוש במכשיר כזה.

מספר חודשים לאחר תחילת מכירת המכשירים הכשרים על ידי מירס, הצטרפו החברות פלאפון וסלקום למהלך, והנפיקו מכשירים כשרים. לאחר שנה נוספת הצטרפה למהלך גם חברת פרטנר.

ארבע החברות הסלולריות משווקות מסלולי מנויים דומים של מכשירים כשרים. על-מנת למנוע מהציבור החילוני להשתמש בטלפון כשר, דבר העלול לפגוע ברווחי החברות החפצות בשימוש הצרכנים בשירותי התוכן, קבעו החברות כי בשבתות יהיה התעריף לשיחה יוצאת כעשרה שקלים לדקה.

לפי ההסכמים בין החברות, לא ניתן לנייד מספר של סלולרי מקומה כשרה לחברה אחרת אלא אם כן מספר היעד כשר אף הוא, כך שלא ייתכן שלסלולרי שאינו כשר יהיה מספר מקומה כשרה.

בתחילת יוני 2011 הוחל בשיווק של מכשירי בלקברי כשרים התומכים בשירות דואר אלקטרוני עבור אנשי עסקים. את המכשיר משווקת פרטנר תקשורת וניתן להשיגו רק אצל נציגי ועדת הרבנים לענייני תקשורת, זאת כדי למנוע את הפצת המכשיר למי שאינם זקוקים לו לצורך עבודתם. השיווק של המכשירים לא הצליח וסך המכשירים שנמכרו עומד על כ-200 בלבד.[דרוש מקור]

בשנת 2011 היו בישראל כ-300,000 מכשירים כשרים‏[2].

המאבק להחדרת המכשירים הכשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטים בבני ברק נגד שימוש בסמארטפונים
פשקווילים בבני ברק המזהירים מפני שימוש בסלולרים בלתי כשרים ובמחשבים

בתחילת המהלך נמכרו כמה אלפי מכשירים. היו שטענו כי הציבור החרדי התרגל לתכונות המסרונים והדוא"ל של המכשירים המתקדמים ולכן רוב הציבור החרדי לא יישמע לקריאת הרבנים לעבור למכשירים הכשרים. עם זאת, במהלך השנים הצטרפו רוב החרדים למסלולים הכשרים‏[3]. כחלק מהמערכה נגד הסלולרים שאינם כשרים, הורו הרבנים החרדים, ובראשם הרב יוסף שלום אלישיב, שלא לקבל למוסדות החינוך החרדיים תלמידים שהוריהם מחזיקים ברשותם מכשירים שאינם כשרים.

היו חרדים שלאחר קניית מכשיר כשר המשיכו להשתמש במכשיר הישן שברשותם. בשם הרב חיים קנייבסקי פורסם כי הנוהגים כך הם בבחינת "טובל ושרץ בידו".

קהילות חרדיות נוספות בעולם, כגון בניו יורק הנהיגו גם הן מהלך דומה. מדי מספר חודשים מתקיימות בריכוזים חרדיים בישראל ובעולם עצרות המוניות נגד "פגעי הטכנולוגיה" בראשות רבנים ואדמו"רים, הנושאים דברים נגד האינטרנט הלא-מסונן והסמארטפונים ומרחיבים על הסכנה הגדולה שבשימוש בהם. רובו הגדול של הציבור הדתי לאומי אינו משתמש בסלולרי הכשר אלא בטלפונים סלולריים רגילים. רבנים מהציבור הדתי לאומי, בהם הרב יובל שרלו והרב דוד סתיו, הביעו הסתייגות מאכיפת השימוש בסלולרי הכשר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]