טמבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טמבור
סמליל החברה
סוג: חברה פרטית
שנת הקמה: 1936
חברת אם: KUSTO, תאגיד רב לאומי בתחומי התשתית והבניה
משרד ראשי: רחוב הגביש 6, נתניה
אנשי מפתח: מיכאל דיין (מנכ"ל)
מוצרים עיקריים: צבעים, דבקים, חומרי בנייה, אריחים ולוחות גבס
עובדים: 700
www.tambour.co.il

טמבור בע"מ (תשלובת צבעים וחומרי גמר לבנייה) היא חברה פרטית ישראלית העוסקת בתחום הצבעים, הציפויים וחומרי בניה מתקדמים. החברה נוסדה בארץ ישראל ב-1936. בעלת השליטה הנוכחית בחברה היא kusto תאגיד רב לאומי בתחומי התשתית וחומרי הבניה.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילויות החברה העיקריות הן ייצור יבוא ושיווק צבעים (צבעי קירות, עץ ומתכת, צבעי רכב, תעופה, אוניות, צבעים מעכבי בעירה, צבעי אחזקה כבדה וקלה, ציפויי חוץ, סימון דרכים ועוד), וחומרי בניה לגמר, לרבות: לוחות ובלוקי גבס, טייחים, דבקים לבניין עץ וטקסטיל, תוספי בטון, חומרי מינהור, שיקום בטונים, חומרי איטום, מוצרי בידוד, , תקרות אקוסטיות, אריחים, טפטים ועוד. לחברה אתרי ייצור בעכו, במגדל העמק ובגשר, באשקלון דרום, בניצני עוז, ומטה החברה ממוקם בנתניה.

החברה רשמה הכנסות של כ-920 מיליוני ש"ח ב-2013 . 56% ממכירותיה הן לרשתות עשה זאת בעצמך ולחנויות חומרי בניין (שנקראות בישראל גם "טמבוריות"), 34% ללקוחות תעשייתיים וסיטונאים, 4% לייצוא (28 מיליון ש"ח), 3% לבתי דפוס ו-5% ללקוחות אחרים.

לחברה יש מספר חברות בת: טמבורד - אשר עיסוקה הוא ייצור ומכירת מוצרי גבס, צח שרפון המתמחה בייצור חומרי בנייה, מלט, טיח, דבקים ואמולסיות, גבס גשר 2006 בע"מ המייצרת טיח גבס ומוצרי בניה המבוססים על גבס, טמבורכב - חברת בת העוסקת בתחום צבעי הרכב ועוד.

החברה מוכרזת על ידי הרשות להגבלים עסקיים כבעל מונופולין בתחום הצבעים לקירות פנים ואחזקה כבדה. נכון לסוף 2013 הועסקו בחברה 700 עובדים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה ב-1936 על ידי שלושה עולים מגרמניה והחלה לפעול בצ'ק פוסט תחת השם "חיפה וורניש וורקס". ב-1944 נרכשה החברה על ידי התאגיד הבריטי ג'נסון את ניקולסון והועברו אליה זכויותיו במכירת תוצרתו במזרח התיכון. עיקר הפעילות בשנים הבאות הייתה מכירות לצבא ולצי הבריטי. ב-1952 הוקם מפעל חדש באזור התעשייה של עכו בו עבדו כ-100 עובדים‏[1] וב-1956 הוחלף שם החברה ל"צבעי טמבור"‏[2][3].

ב-1960 נמכרה החברה למספר שותפים: החברה הכלכלית לישראל-PEC (קבוצת IDB), אנגלו-ישראל סקיוריטיס וקבוצת משקיעים פרטיים‏[4]. ב-1962 נמכרה מרבית החברה לפלסקון, יצרן הצבעים הגדול ביותר בדרום אפריקה, בבעלות משפחת בלומברג. בן המשפחה פטר עלה לישראל וניהל את החברה. בשנת 1970 רכשה טמבור את חברת צבע-תעשיות צבעים‏[5] ובשנת 1974 התמזגה עם חברת אסקר‏[6], שהייתה גורם עיקרי בענף הצבעים לאחר שרכשה בשנת 1970 את סולגון‏[7]. עם המיזוג, השליטה בחברה התחלקה בין כור כימיה וחברת פלסקון. במשך שנים רבות נודעה החברה בסיסמא: "ליופי והידור - צבעי טמבור"‏[8]. עיקר התוצרת של החברה הייתה לשוק הישראלי, אולם החברה ייצאה כ-10% מתוצרתה, בעיקר צבעים לאוניות. בשנת 1981 נכנסה טמבור לשותפות בהקמת מפעל צבעים ביוון‏[9].

בסוף שנות ה-70 מכרה פלסקון את חלקה בחברה ל-PEC של קבוצת דיסקונט השקעות‏[5], ובהמשך נמכרו לה גם אחזקות כור, כך ש-85% מהבעלות בטמבור הייתה של קבוצת השקעות דיסקונט. טמבור הייתה חברה פרטית עד 1993 אז הונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בתחילת 1996 רכשה טמבור את השליטה ב"קדם כימיקלים", שעסקה במוצרי ניקוי, אולם לאחר הפסדים כבדים היא סגרה את הפעילות בתחום ובשנת 2001 מכרה את קדם כימיקלים לחברת i3‏[10].

ב-2001 מכרה דיסקונט השקעות את חלקה לגרנית הכרמל ובעקבות קבלת הצעת רכש מלאה נמחקה החברה מהמסחר בבורסה. ב-2005 הונפקה פעם נוספת והפכה שוב לחברה ציבורית. לאחר רכישת השליטה בחברה על ידי גרנית הכרמל השקעות ניתנה שוב הצעת רכש מלאה למניות החברה, וביולי 2012 היא שבה להיות חברה פרטית.‏[11].

במאי 2014 הודיעה קבוצת עזריאלי על מכירת החברה לקבוצת קוסטו (Kusto) מסינגפור תמורת 500 מיליון ש"ח.‏[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]