טמרין זהוב ידיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgטמרין זהוב ידיים
טמרין מידאס
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: קופים רחבי אף
משפחה: מרמוסטיים
סוג: טמרין
מין: טמרין זהוב ידיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Saguinus midas
‏(ליניאוס, 1758)
תחום תפוצה
תפוצת טמרין זהוב ידיים

טמרין זהוב ידיים (שם מדעי: Saguinus midas) הוא מין של פרימט מסוג טמרין. טמרין זה מכונה גם טמרין מידאס על שם מידאס מהמיתולוגיה היוונית הידוע במגע הזהב שלו. תפוצתו בצפון נהר האמזונאס במדינות ברזיל, גיאנה, גיאנה הצרפתית, סורינאם וכנראה גם בונצואלה[1].

צבעו של טמרין זהוב ידיים הינו שחור ברובו כאשר לצעירים יש מעט שערות אפורות בפנים ובחלק העליון של הגוף. האיברים הבהירים היחידים הם הרגליים והידיים שבצבע זהב, צהוב או כתום.

  • אורך הגוף 24 ס"מ.
  • אורך הזנב 39 ס"מ.
  • משקל הזכר 586 גרם והנקבה 432 גרם.
  • משקל המוח 10.4 גרם.

תפוצתו מצפון לנהר האמזונאס במדינות גיאנה, גיאנה הצרפתית, סורינאם, ונצואלה ובברזיל במדינות אמאפה ורוריימה. בדרום מזרח תפוצתם עד למעלה ריו נגרו שם הוא פוגש את הטמרין מנומר. בצפיפות האוכלוסייה הוא בין 12 ל-23 פריטים בקמ"ר. מין זה יחד עם טמרין חום ראש הם הנפוצים ביותר במשפחת המרמוסטיים.

הטמרין זהוב הידיים חי בקבוצות של 2 עד 12 פריטים כאשר בדרך כלל הקבוצות הן של 5-6 פריטים. רוב הקבוצות מכילות או נקבות בלבד או זכרים בלבד כאשר יש קבוצות שמכילות זכר אחד. טמרין זה הוא פוליגמי כאשר רק הנקבה הדומיננטית מתעברת. הפריטים מגיעים לבגרות מינית לאחר 16 עד 20 חודשים. הלידות נערכות בשתי עונות באביב ובקיץ. לאחר ההיריון של 140 עד 168 יום, נולדים זוג תאומים לא זהים במשקל 45 גרם. לעתים נדירות נולד גור אחד. הזכרים אמונים על הגנתם, נסיעתם וטיפולם במשך כשלושה חודשים. מין זה חי 16 שנה בשבי. הם מתקשרים בצורה קולית וויזואלית ובאמצעות ריח:

  • תקשורת קולית - הם משמיעים לפחות 8 צלילים שונים בין השאר שריקות הנשמעות למרחקים. בשעת סכנה, הקבוצה משמיעה מגוון קולות רכים הדומים לקונצרט של ציוצי ציפורים וצרצורי צרצרים.
  • תקשורת ויזואלית - על מנת לאיים הפריטים השונים מרחיבים את האף, נוגחים וחושפים שיניים.
  • תקשורת באמצעות ריח - על מנת לסמן את הטריטוריה הם משפשפים בלוטות ריח בענפי עצים.

טמרין זה כמו שאר מיני הטמרין אוכל חרקים, פירות ותפליטי עצים וכן ניצנים. למין זה מספר טורפים טבעיים: נחשים, עופות דורסים ופרטים קטנים ממשפחת החתוליים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]