טעמי המקרא

בפסוק מספר בראשית, הסימנים האדומים הם סימני ניקוד, ואילו הסימנים הכחולים הם טעמי מקרא. לפי סדר המילים טעמי המקרא הם: מונח, רביעי, קדמא ואזלא

טַעֲמֵי הַמִּקְרָא או טְעָמִים הם סימנים מיוחדים המצורפים לטקסט המקראי (מעל או מתחת למילים), המסמנים לקורא את נגינת המילים, את צורת ההגיה ואת חלוקת המשפט, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית.

מהותם של טעמי המקרא

לטעמים כמה מטרות עיקריות:

1. תחבירי: סימני פיסוק. כך למשל הטעם סוף פסוק משמש כנקודה בסוף משפט, והטעם אתנחתא משמש כנקודה ופסיק בין חלקי משפט. לכל מילה יהיה בדרך כלל טעם אחד בלבד.
2. פונולוגי: הטעמת המילה - האם הטעמת המילה היא במלעיל או במלרע, ברוב המקרים "טעם המקרא" יבוא בהברה בה נמצא הטעם במילה; וכן הנגנת המשפט - יצירת מִתְאר טונאלי למילים כך שייצרו אינטונציה מסוימת למשפט, למשל להדגיש מילה מסוימת על ידי הגייתה בטון גבוה.
3. מוזיקלי: מנגינה לקריאה. לכל טעם יש ניגון מסוים, המורכב מצירוף כמה תווים, שמעשיר את הקריאה, ומקל על הזכירה.

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק או חלוקה לפסוקים (למעט חלק מספרי התורה של העדה התימנית, בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, הנחקקים על גבי הקלף). המסורת היהודית העבירה בעל־פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקות, כדוגמת המחלוקת בגמרא אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־ה'" (שמות יט, ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה.

רקע היסטורי

מסורת צורת הקריאה של הטקסט התפתחה כנראה בהדרגה עוד מתקופת בית שני, ופרשנים רבים אף מייחסים אותה להלכה למשה מסיני. מתקופת התנאים והאמוראים אנו מוצאים עדויות על מסורת של קריאה בטעמים, כך בתלמוד בבלי במסכת ברכות (סב א) ובמסכת נדרים לז ב מתוארת קריאה שכזו. אולם ברור שעדיין לא פותחה מערכת סימון לכך. לא ניתן למצוא כל סימון טעמים כלשהו בטקסטים שמלפני המאה העשירית, כמו גם במגילות ספרי המקרא לרוב שנמצאו מתקופת בית שני, ואף בספרות חז"ל אין כל אזכור לשמות הטעמים ולתפקידם.

הסימנים פותחו רק סמוך למאה העשירית לספירה בידי בעלי המסורה הטבריינים, בערך באותה תקופה שבה נקבעו סימני הניקוד. במסורה הבבלית ובמסורה הארצישראלית יש עדויות לשלב שבו סומנו רק הטעמים המפסיקים; במסורה הטברנית אין עדות לשלב כזה, ואפשר שהמערכת שם נקבעה בשלב אחד בלבד.

צורת הטעמים ושמותיהם

	אשכנזים	ספרדים	איטלקים	,תימנים
בֽ׃ U+05BD	סוֹף פָּסֽוּק/ סילוק	סוֹף פָּסֽוּק	סוֹף פָּסֽוּק	סִלּֽוּק
ב֑ U+0591	אֶתְנַחְתָּ֑א	אַתְנָ֑ח	אַתְנָ֑ח	אֶתְנָחָ֑א
ב֒ U+0592	סְגוֹל֒	סְגוֹלְתָּא֒	שְׁרֵי֒
ב֓ U+0593	שַׁלְשֶׁ֓לֶת Shalshelet	שַׁלְשֶׁ֓לֶת Shalshelet	שַׁלְשֶׁ֓לֶת Shalshelet	שִׁישְׁלָ֓א Shishla
ב֔ U+0594	זָקֵף קָטָ֔ן Zaqef qatan	זָקֵף קָט֔וֹן Zaqef qaton	זָקֵף קָט֔וֹן Zaqef qaton	זָקֵף קָט֔וֹן Zaqef qaton
ב֕ U+0595	זָקֵף גָּד֕וֹל Zaqef gadol	זָקֵף גָּד֕וֹל Zaqef gadol	זָקֵף גָּד֕וֹל Zaqef gadol	זָקֵף גָּד֕וֹל Zaqef gadol
ב֖ U+0596	טִפְחָ֖א Tifcha	טַרְחָ֖א Tarḥa	טַרְחָ֖א Tarḥa	נְטוּיָ֖ה Netuyah
ב֗ U+0597	רְבִ֗יע Revia/revi’i	רְבִ֗יע Revia	רְבִ֗יע Revia	רְבִ֗יע Revia
ב֮ U+0598	זַרְקָא֮ Zarqa	זַרְקָא֮ Zarqa	זַרְקָא֮ Zarqa	צִנּוֹר֮ Tzinnor
ב֙ U+0599	פַּשְׁטָא֙ Pashta	קַדְמָא֙ Qadma	פַּשְׁטָא֙ Pashta	אַזְלָא֙ Azla
ב֨ב֙ U+0599 U+05A8	שְׁנֵ֨י פַּשְׁטִין֙ Shene pashtin/pashtayim	תּרֵ֨י קַדְמִין֙ Tere qadmin	שְׁנֵ֨י פַּשְׁטִין֙ (Shene) pashtin
ב֚ U+059A	יְ֚תִיב Yetiv	יְ֚תִיב Yetiv	שׁ֚וֹפָר יְתִיב Shofar yetiv	יְ֚תִיב Yetiv
ב֛ U+059B	תְּבִ֛יר Tevir	תְּבִ֛יר Tevir	תְּבִ֛יר Tevir	תַּבְרָ֛א Tavra
ב֡ U+05A1	פָּזֵ֡ר Pazer	פָּזֵר גָּד֡וֹל Pazer gadol	פָּזֵר גָּד֡וֹל Pazer gadol
ב֟ U+059F	קַרְנֵי פָרָ֟ה Qarne farah/ pazer gadol	קַרְנֵי פָרָ֟ה Qarne farah	קַרְנֵי פָרָ֟ה Qarne farah	קַרְנֵי פָרָ֟ה Qarne farah
ב֠ U+05A0	תְּ֠לִישָא גְדוֹלָה Telisha gedolah	תִּ֠רְצָה Tirtzah/Talsha	תַּ֠לְשָׁא Talsha	תְּ֠לִישָא גְדוֹלָה Telisha gedolah
ב֜ U+059C	גֵּ֜רֵשׁ Geresh/azla	גְּרִ֜ישׁ Gerish	גֵּ֜רֵשׁ Geresh/azla	טָרֵ֜ס Tares
ב֞ U+059E	גֵּרְשַׁ֞יִם Gershayim	שְׁנֵי גְרִישִׁ֞ין Shene gerishin	שְׁנֵי גְרִישִׁ֞ין Shene gerishin	טַרְסִ֞ין Tarsin
ב֣׀ U+05A3	מוּנַח לְגַרְמֵ֣הּ׀ Munach legarmeh	פָּסֵ֣ק׀ Paseq	לְגַרְמֵ֣הּ׀ Legarmeh
ב֥ U+05A5	מֵרְכָ֥א Mercha	מַאֲרִ֥יךְ Maarich	מַאֲרִ֥יךְ Maarich	מַאֲרְכָ֥א Maarcha
ב֣ U+05A3	מוּנַ֣ח Munach	שׁוֹפָר הוֹלֵ֣ךְ Shofar holech	שׁוֹפָר עִלּ֣וּי Shofar illui
ב֤ U+05A4	מַהְפַּ֤ך Mahpach	שׁוֹפָר) מְהֻפָּ֤ךְ) (Shofar) mehuppach	שׁוֹפָר הָפ֤וּךְ Shofar hafuch	מְהֻפָּ֤ךְ Mehuppach
ב֧ U+05A7	דַּרְגָּ֧א Darga	דַּרְגָּ֧א Darga	דַּרְגָּ֧א Darga	דַּרְגָּ֧א Darga
ב֨ U+05A8	קַדְמָ֨א Qadma	אַזְלָ֨א Azla	קַדְמָ֨א Qadma
ב֩ U+05A9	תְּלִישָא קְטַנָּה֩ Telisha qetannah	תַּלְשָׁא֩ Talsha/Talsa/Tilsa	תַּרְסָא֩ Tarsa	תְּלִישָא קְטַנָּה֩ Telisha qetannah
ב֦ U+05A6	מֵרְכָא כּפוּלָ֦ה Mercha kefulah	תְּרֵי טַעֲמֵ֦י Tere ta’ame	תְּרֵין חוּטְרִ֦ין Teren ḥutrin
ב֪ U+05AA	יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ Yerach ben yomo/ galgal	יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ Yeraḥ ben yomo	יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ Yerach ben yomo	יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ Yeraḥ ben yomo

Symbol in Unicode Hebrew name in Unicode Anglicized name (Israeli Hebrew) ב֝ U+059D גֵרֵשׁ מוּקְדָם֝ geresh muqdam ב֢ U+05A2 אתנח הפוך֢ atnach hafukh ב֫ U+05AB עוֹלֶה֫ ole ב֬ U+05AC עִלוּי֬ iluy ב֭ U+05AD דחי֭ dehi ב֘ U+05AE צִנּוֹרִת֘ zarqa (should be tsinnorit)

ההבדל העיקרי בין הניקוד לטעם הוא, שהניקוד הוא ברמת האות ויכול לשנות את משמעות המילה, למשל אֵל (שהוא כוח עליון) לבין אֶל (בכיוון) שמנוקדים אחרת. ואילו הטעם הוא ברמת המילה ויכול לשנות את משמעות המשפט כמו פיסוק. כך למשל טעמי המקרא מבהירים את הפיסוק הנכון בפסוק "ידע שׁור קנהו, וחמור אבוס בעליו; ישׂראל לא ידע, עמי לא התבונן". (ישעיהו פרק א')

השימוש העיקרי בטעמי המקרא בימינו נעשה בבית הכנסת - בעת קריאת התורה, ההפטרות שבנביאים, וחמש המגילות שבכתובים, וצורת נגינת הטעמים משתנה מעדה לעדה.

כמו כן ישנה קבוצה של טעמים נפרדים, הנקראת טעמי ספרי אמ"ת (איוב, משלי, ותהלים), בקבוצה זו, למרות צורתם הזהה של חלק מהטעמים, תפקידם התחבירי שונה מבשאר המקרא. נגינתם של אלה אינה ידועה כלל במסורת אשכנז, אבל לבני עדות המזרח וליהודי תימן קיימת מסורת מוזיקלית בשבילם, ובה אף מנגינות שונות לשלושת הספרים איוב, משלי, ותהלים.

כתיב הטעמים עצמו נשאר קבוע לאורך כל התנ"ך, למעט איוב משלי ותהילים בהם טעמים אחרים כאמור. נגינתם של הטעמים מופיעה בסגנון המשתנה מעדה לעדה. ניתן למצוא בין השאר את הנוסח האשכנזי, הספרדי-מערבי, הספרדי-מזרחי, האיטלקי והתימני, וכן מספר נוסחים נוספים. המסורת הספרדית-מערבית משמשת אצל יוצאי צפון אפריקה ומערב אירופה. המסורת של הספרדים במערב אירופה הובאה לשם על ידי יהודים צפון אפריקאיים והתפתחה לכיוונים מערביים יותר (הדמיון בין המסורות ניכר בעיקר בטעמי ההפטרה ופחות בטעמים של התורה). המסורת הספרדית-מזרחית משמשת בקהילות המזרח התיכון: ארץ ישראל (הנוסח הארץ ישראלי מכונה "ספרדי ירושלמי"), סוריה, מצרים ועירק, ובקהילות טורקיה והבלקן. קיימים הבדלים מינוריים בין מסורות טורקיה והבלקן מחד למסורות המזרח התיכון מאידך בטעמים של התורה ואילו בטעמים של שאר הספרים ההבדלים בין הקהילות גדולים יותר. הקשר בין המסורת הספרדית-מזרחית לספרדית-מערבית הוא רופף למדי מבחינה מוזיקלית, למעט שמות הטעמים. במסורת המערבית הנוסח הנפוץ ביותר כיום הוא המרוקאי, ואילו במסורת המזרחית הוא הנוסח הספרדי-ירושלמי. בנוסף ישנו נוסח קריאה לעדת "בני ישראל"(יוצאי הודו) הנוסח שלהם איטי יותר ויש להם גם נוסח מנגינה משלהם גם להפטרה.

דרך זמרתם של הטעמים, השונה מעדה לעדה ומקהילה לקהילה, הושפעה בעליל מהסביבה דרכה עברו. כך למשל יש למצוא בנגינה האשכנזית הדים ברורים למודוסים המערביים, ובנגינתם בארצות האסלאם ניתן למצוא צלילים רבים חסרי גובה מוגדר, במייחוד בטעם הסילוק (סוף-פסוק), שנגינתו בנוסחים אלו דומה יותר לאנחה. במסורת הספרדית-ירושלמית הקריאה בתורה היא לפי מקאם שיגא.

חכמי הקבלה (למשל ר' חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים) מסבירים, שהאותיות הן כנגד הגוף שהרי הן מרכיבות את גוף המילה, הניקוד הוא כנגד הרוח שנותן פרשנות למילה, האם מדובר בפירוש א' או בפירוש ב', והטעמים הם כנגד הנשמה שנותנים למילה נופך מיוחד ואווירה מיוחדת ובזה היא מקבלת משמעות ונשמה.

מדרג הטעמים

הטעמים מדורגים בעיקר לפי אורך ההפסקה שהם מייצגים. ככל שההפסקה גדולה יותר, הטעם זוכה לכינוי חשוב יותר. כך - הקיסרים מסמלים עצירה ארוכה, הַשָּׁלִישִׁים מציינים עצירה קצרה במיוחד, ואילו המשרתים, אינם מציינים עצירה כלל.

שמות הטעמים מחולקים לפי משפחות, ומסודרים מהחשובים אל הפחותים. להלן המדרג של טעמי כ"א ספרים (עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, ללא ספרי אמ"ת, בעלי הטעמים השונים):

• קיסריים: סוף-פסוק/סִלוּק ואתנחתא/אתנח.
• מלכים: זקף-קטן, זקף-גדול, סגול/סגולתא, שלשלת וטרחא/טִפחא.
• מִשְׁנִים או שָׂרִים: רביע/רביעי, זרקא, פשטא, יתיב ותביר.
• שָׁלִישִׁים או פְּקִידִים: פָּזֵר, קרני-פרה (נדיר), תלישא גדולה/תלשא, אזלא/גרֵיש, גרשיים/שני-גרשין.
• משרתים: שופר מונח (נדיר)/הולך, מהפך/שופר מהופך, מרכא/מאריך, מרכא-כפולה (נדיר)/תרי-טעמי, דרגא, קדמא/אזלא, תלישא קטנה/תילשא, ירח-בן-יומו (נדיר)/ירח.
• טעמים לא מנוגנים: מתג/געיא, מקף, פסיק/פסק.

במקרה שלטעמים המובאים כאן יש שני שמות, הובאו שניהם מופרדים באלכסון, כאשר השם המקובל בקרב האשכנזים מופיע תחילה, ולאחריו שמו בפי עדות המזרח.

הטעמים כסימני פיסוק

הטעמים משמשים כסימני פיסוק, ומחלקים את המשפט השלם לשני חלקים עיקריים. לאחר מכן יכול כל חלק להתחלק שוב לשני חלקים וכן הלאה. סדר החלוקה כדלהלן: החלוקה העיקרית של הפסוק היא על ידי הקיסר. החלוקה הבאה היא, הפעם הראשונה בה יופיע בפסוק מלך. המלך הבא בפסוק מחלק חלוקה שלישית, וכן הלאה. גם הקטע שלפני הקיסר מחולק לחלוקה שנייה על ידי מלך, והקטע שלפניו מחולק לחלוקה שלישית על ידי משנה. כך שלעתים, טעם נמוך יותר בדירוגו יוצר עצירה משמעותית יותר. שיטה זו, של חלוקה לשני חלקים כל פעם, יוצרת בעיה מסוימת במקרים שיש לחלק משפט לשלושה חלקים שווים בחשיבותם. בעיה זו נפתרת במקצת על ידי שימוש בשלישים, המאבדים לעתים את תכונות החלוקה המצויה בטעמים, ומשמשים כמו הפסיק הרגיל בסימני הפיסוק המקובלים בימינו.

איפיוני טעמים

• יש טעם שמופיע אך ורק פעם אחת בפסוק אחד והוא סוף פסוק (נקרא גם: "סילוק"). אפשר לומר שפסוק מקביל ל"משפט" בלשוננו היום (למרות שזה לא לגמרי מדויק: לא כל פסוק הוא משפט אחד שלם, ולא כל משפט הוא פסוק אחד שלם). אם כן, הוא דומה בערך לסימן הפיסוק נקודה בימינו. רבים חושבים בטעות, שהנקודתיים הבאות בסוף הפסוק הן הסימן של טעם המקרא "סוף פסוק". אולם אין זה כך: הסימון של הטעם הוא כשל מתג קטן בהברה המוטעמת של המלה, סימן הנקודתיים הוא סימן עצמאי שאינו קשור למערכת הטעמים אלא בא לסמן את סוף הפסוק בלבד. כבר הגאונים מתייחסים לסימון הנקודתיים בתשובותיהם כשנשאלו האם מותר לסמנו בספר התורה עצמו, וייתכן איפוא שהסימון הזה עוד קדום יותר למערכת הטעמים.
• גם הטעם אתנחתא אינו יכול להופיע יותר מפעם אחת בפסוק, אבל הוא לא חייב להופיע בכולם. אפשר לומר שהוא דומה לנקודה פסיק במשפטים ארוכים, או לפסיק במשפטים קצרים, בפיסוק המקובל בימינו.
• זקף קטון משמש בערך כמו פסיק אך ברמת הפסקה נמוכה יותר, יכול להופיע מספר פעמים בכל משפט והוא לרוב מחלק את שני החלקים של המשפט (מתחילתו ועד האתנחתא, ומהאתנחתא ועד סופו) למספר חלקים נוספים.
• ישנם טעמים שבאים בזוגות קבועים בדרך כלל, ומשמשים כמו מקף מחבר, שמחברים בין שתי מילים ויוצרים סמיכות ביניהם כמו: מרכא וטפחא, קדמא ואזלא, מהפך פשטא, דרגא תביר ומונח רביעי. הראשון לפי מידרגו יהיה משרת, ואילו השני יהיה מקבוצת המלכים או השרים. יוצאי דופן הם הזוג זרקא סגול, שהראשון הוא שר והשני הוא מלך.

ייצוג טעמי המקרא במחשב

בתקן Unicode לייצוג סימנים במחשב, נמצאים טעמי המקרא במיקומים U+0591 עד U+05B0, בתחילת טווח העברית. מערכות התומכות בתקן זה, אינן דורשות התקנת גופן מיוחד לצורך כך.

מערכת Windows בגרסת 2000 ומעלה תומכת בטעמי המקרא, אך נדרש גופן מיוחד לשם התצוגה המדויקת שלהם, כמו למשל גופן Ezra SIL המופץ כתוכנה חופשית.

לשם ההדגמה, להלן פסוק אחד עם טעמי המקרא: בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ (בראשית א, א)

ראו גם

• תיקון קוראים
• קריאה בתורה
• דקדוק עברי - מונחים

לקריאה נוספת

• מרדכי ברויאר, טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת, ירושלים תשמ"ב
• מרדכי ברויאר, הטעמים בספרי אמ"ת, מבוא לספר תהלים עם פירוש דעת מקרא.
• ישראל ייבין, המסורה למקרא, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"ג
• עזרא ציון מלמד טעמי המקרא בדברי פרשני המקרא, בתוך: מחקרים במקרא בתרגומיו ובמפרשיו, הוצאת מאגנס, תשמ"ד. עמ' 455 - 459. ISBN 9652235156
• שמחה קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ד
• רונית שושני, "לתולדות הטעם סגול", לשוננו, סט (תשס"ז), עמ' 87–114.
• רונית שושני, "תפקידם המקורי של טעמי המקרא", מ' בר-אשר וח"א כהן (עורכים), מַשְׂאַת אַהֲרֹן: מחקרים בלשון מוגשים לאהרן דותן, ירושלים תש"ע, עמ' 469–486.
• סוזן הייק ונטורה "מוזיקת התנ"ך נחשפת", יצא לאור בצרפתית (1976) La musique de la Bible révélée ותורגם לאנגלית (1991) The Music of the Bible Revealed

• William Wickes, A treatise on the accentuation of the twenty-one so-called prose books of the Old Testament (1887)
• William Wickes, A treatise on the accentuation of the three so-called poetical books on the Old Testament, Psalms, Proverbs, and Job, (1887)
• Arthur Davis, The Hebrew accents of the twenty-one Books of the Bible (K"A Sefarim) with a new introduction (1900)

קישורים חיצוניים

הסברים ופרשנויות על הטעמים

• יונה עמנואל, ‏טעמי המקרא במורשת אשכנז, באתר דעת
• הסברים נוספים על הטעמים
• מאמרים בנושא טעמי המקרא של יוסף עופר
• רשימת מאמרים על טעמי המקרא באתר רמב"י

טעמי המקרא במסורות עדות ישראל

• האזנה לטעמי המקרא וקריאת התורה על פי נוסח מרוקו ואלג'יר באתר תורת אמ"ת של הרב זכריה זרמתי
• הדגמות של טעמי המקרא במסורת קהילת ארם צובא שבסוריה
• הדגמה של טעמי ההפטרה במסורת יהודי מצרים, הקרובה למסורת הספרדית-ירושלמית, אך שונה במידה ניכרת מן המסורת של יוצאי ארם צובא
• האזנה לקריאת התורה בטעמים (וכן גם להפטרות) במנגינה אשכנזית באתר אורט
• האזנה לטעמי המקרא באתר מסורת יהודי עיראק (בבל)
• האזנה לפרשת בראשית בנוסח יהודי בבל ביוטיוב

תנ"ך עם טעמים

• בדף "מקרא" בויקיטקסט אפשר למצוא את כל ספרי התנ"ך עם טעמי המקרא
• תנ"ך עם טעמי מקרא לעיון או הורדה, באתר של מכון ממרא, (חייבים לפני כן גופן תומך בטעמים)
• פרויקט TanakhML הוא קונקורדנציה לתנ"ך, המאפשר, בין היתר, להציג את מבנה הפסוקים על פי הטעמים (מופיע באתר בקישור "Verse Cantillation Structure") (באנגלית)

פונט לתמיכה בטעמים

• עמוד גופן יוניקוד Ezra SIL שתומך בטעמי מקרא, באתר SIL