טקסס הולדם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טֵקְסָס הוֹלְדֵם (אנגלית: Texas hold'em) הוא משחק קלפים השייך לקבוצת משחקי פוקר שבהם משחקים בקלפי קהילה. בשונה מסגנונות פוקר אחרים, בהם כל שחקן מקבל מספר קלפים השייכים לו בלבד במהלך היד, בסגנונות הכוללים קלפי קהילה נפתחים קלפי משחק הגלויים לעיני כול. כל משתתף מרכיב את היד שלו מהקומבינציה החזקה ביותר, שמשלבת את קלפיו האישיים ואת קלפי הקהילה. טקסס הולדם הוא אחד ממשחקי הפוקר הנפוצים ביותר בבתי הקזינו ברחבי העולם ובעיקר במערב ארצות הברית. הוא גם סוג המשחק שמשחקים בדרך כלל (יחד עם אומהה הולדם) באליפויות פוקר שונות, בהן ב"טורניר הפוקר העולמי", הנחשבת לאליפות העולם בפוקר.
תוכן עניינים |
[עריכה] חוקים
מכיוון שטקסס הולדם הוא משחק פוקר שמשחקים בקלפי קהילה, ישנם מספר קלפים המשותפים לכלל השחקנים. קלפים אלה מוצגים לכל המשתתפים עם הפנים למעלה. בתחילת המשחק מקבל כל שחקן צמד קלפים אישיים (פני הקלפים למטה) ולאחריו נערך סבב הימורים ופרישות. לאחר שנסגר ההימור הראשוני נפתחים שלושה קלפי קהילה המשותפים לכולם, הנקראים "פלופ" (Flop). מטרת השחקנים ליצור בעזרת שני הקלפים שבידם יחד עם קלפי הקהילה את היד חזקה ביותר, על פי כללי הפוקר הרגילים. לאחר שקלפי הקהילה הוצגו בפני השחקנים, נערך סבב הימורים ופרישות נוסף, ולאחר שנסגר שנית סכום ההימור, נגלה קלף קהילה נוסף המכונה "טרְן" (Turn). השחקנים מהמרים בשלישית בהתאם למצב החדש, ולאחר שמחליטים על סכום הימור נגלה לעיני כול הקלף האחרון, המכונה "ריבֵר" (River). השחקנים מהמרים הימור סופי, ומגלים את הקלפים.
המנצח במשחק הוא השחקן עם היד החזקה ביותר או האחרון שנשאר אחרי שכולם פרשו בהימור. היד החזקה ביותר היא היד שהשחקן שילב בין קלפיו לבין קלפי הקהילה. הקומבינציה בין קלפי היד ובין קלפי הקהילה יכולה להיות שימוש בקלף יד אחד עם ארבעה קלפי קהילה, או שימוש בשני קלפי יד ושלושה קלפי קהילה, או שימוש בכל חמשת קלפי הקהילה כהגדרת היד שלך.
בדומה לפוקר, נהוג לשחק מספר משחקי טקסס הולדם ברציפות - כל משחק מכונה "סיבוב".
[עריכה] דילר
בתחילת משחק טקסס הולד'ם, הדילר (המחלק) מערבב חפיסה של 52 קלפים סטנדרטיים. בבתי קזינו הדילר אינו שותף למשחק, אך במועדוני פוקר, כאשר יש מחסור בדילרים, השחקנים הם המחלקים את הקלפים. כאשר אין דילר, החבילה מחולקת כל פעם על ידי שחקן אחר; היא מועברת עם כיוון השעון לאחר סיום היד. בכל מקרה יהיה כפתור דילר (ידוע לרוב רק בשם "הכפתור" - The button) על השולחן המסומן באות D אשר מסמן מי היה מחלק לוּ לא היה דילר, הכפתור יעבור בסיום כל תור לשחקן היושב משמאל. העמדה של השחקן שמולו הכפתור נקראת גם "על הכפתור" (On the button) והיא העמדה החזקה ביותר בפוקר, כיוון שבכל שלב אחרי סבב ההימורים הראשון הוא תמיד ישחק אחרון.
[עריכה] הימורי החובה
יש מספר הימורים כפויים, הנקראים "בליינדים" (Blinds - עיוורים). שני השחקנים שמשמאל לדילר חייבים לשלם את הבליינדים. הבליינדים נקבעים מראש ויכולים לעלות בזמן המשחק, בעיקר אם מדובר בטורנירים, שם הבליינדים עולים באופן קבוע, כדי להגדיל את סכום ההימור ההכרחי ולהקדים את סיום הטורניר, וכן לגרום לכך שגם שחקנים שמשחקים רק צירופי קלפים חזקים ונדירים (tight players) ינופו מהטורניר.
הבליינד שנמצא משמאל לדילר נקרא "הבליינד הקטן" (small blind) והבליינד שנמצא משמאלו נקרא "הבליינד הגדול" (big blind); הבליינד הגדול הוא ההימור המינימלי, והבליינד הקטן הוא מחציתו. מי שרוצה להמשיך ולשחק באותו סיבוב חייב לפחות להשוות את הבליינד הגדול או להעלות את ההימור (Raise) (זאת במקרה שלא העלו עוד לפניו את סכום ההימור).
לעתים מתווסף הימור כפוי נוסף, הנקרא "אנטה" (Ante - לפני). הימור זה הוא הימור התחלתי של כלל השחקנים (הנמוך משמעותית מהימורי הבליינדים) כך שכל סיבוב חייבים להמר. הימור כפוי זה בא להגדיל את הסכום בקופה ולמנוע פרישות כדרך לזירוז המשחק.
[עריכה] חלוקת הקלפים
לכל שחקן מחלקים שני קלפים (קלפי כיס) עם הפנים למטה. השחקן בבליינד הקטן מקבל ראשון קלף, ואחריו שאר השחקנים בכוון השעון. לאחר סיום סיבוב החלוקה, מקבלים כולם קלף נוסף בסיבוב חלוקה שני. כל שחקן רשאי לבדוק את קלפיו, אך לאחר מכן כל הקלפים חייבים להיות מונחים עם הפנים כלפי מטה על השולחן, השחקן רשאי להסתכל בשנית על קלפיו כרצונו. מטרת המשחק היא ליצור יד פוקר בעלת חמישה קלפים החזקה ביותר בעזרת שבעת הקלפים הזמינים לשחקן, כלומר, כל קומבינציה בין שני קלפי הכיס שחולקו לשחקן ובין חמשת קלפי הקהילה שיחולקו בשלב מאוחר יותר על ידי הדילר. היד יכולה לכלול את שני הקלפים שחולקו לשחקן ושלשה קלפים מקלפי הקהילה, קלף אחד מהשניים שחולקו לשחקן וארבעה קלפים מקלפי הקהילה או לחלופין חמישה קלפים מקלפי הקהילה. השחקן בעל היד החזקה ביותר זוכה בקופה (במידה ולשניים או יותר שחקנים יש את אותה היד, הקופה מתחלקת ביניהם).
[עריכה] סבב הימורים ראשון
סבב זה מתקיים ישר לאחר חלוקת שני הקלפים. השחקן הראשון שמדבר, הוא השחקן שנמצא משמאל לבליינד הגדול ויש לו שלוש אפשרויות: לפרוש, להשוות לבליינד הגדול, או להעלות את ההימור.
כדי להעלות, שחקן מוסיף סכום מסוים. סכום זה נקבע בהתאם לסוג המשחק שמשחקים: במשחקי Limit נקבע סכום קבוע שגם הוא מוגבל אחרי מספר סיבובים, בדרך כלל שלושה או ארבעה סיבובים. במשחקי Pot Limit ניתן להמר לא יותר מהסכום שיש בקופה. במשחקי No Limit ניתן להמר על כל סכום, בהתאם לכמות הכסף שיש לשחקן.
כדי לפרוש השחקן מניח את קלפיו עם הפנים מטה ודוחף אותם למרכז השולחן, שם נאספים הקלפים של השחקנים שפרשו. ברגע ששחקן פרש הוא אינו יכול לקחת חלק ביד הנוכחית.
לשחקנים הבאים יש אותן אפשרויות, אך בנוסף הם יכולים לבצע העלאה חוזרת (Re-raise) על העלאה קודמת, העלאה זאת חייבת להיות לפחות שווה לגודל ההעלאה הקודמת.
[עריכה] סבב הימורים שני (Flop)
אחרי סבב ההימורים הראשון, הדילר שורף את הקלף העליון בחבילה, על מנת לוודא שאף אחד לא ראה בטעות את הקלף העליון בחפיסה וכדי למנוע רמאויות. הקלף השרוף מונח על השולחן עם הפנים כלפי מטה. לאחר מכן הדילר מחלק שלשה קלפי קהילה עם הפנים כלפי מעלה (ה-Flop).
בסבב הימורים זה והבאים אחריו, הראשון לדבר הוא השחקן שיושב משמאל לשחקן בעל כפתור הדילר שעדיין נמצא ביד. בסיבובים אלו, בנוסף להשוות ולהעלות, שחקן יכול גם לומר Check, כלומר להישאר ביד מבלי לבצע הימור עד ששוב מגיע תורו לדבר. ברגע שבוצע הימור, על השחקן להחליט אם להשוות, להעלות או לפרוש. כך שבסופו של הסיבוב כל השחקנים שנשארו הימרו אותו סכום כסף, להוציא מקרה בו לשחקן יש פחות אסימוני משחק והוא בעצם שם את כל כספו בקופה (all in). במצב כזה נפתחת קופה צדדית בשביל השחקנים שלהם נשאר עוד כסף להמר. כאשר בשלב זה השחקן ששם את כל כספו משחק רק על הקופה המרכזית, ושאר השחקנים משחקים על הקופה המרכזית ועל הקופה הצדדית.
[עריכה] סבב הימורים שלישי (Turn)
אחרי השלמת סיבוב ההימורים השני, נשרף עוד קלף. ונפתח עוד קלף קהילה עם הפנים כלפי מעלה. זהו קלף ה-Turn. במשחקי Limit, הסכום הקבוע מוכפל בסבב הימורים זה ונשאר כך עד לסבב האחרון. כללי ההימור הם כמו בסבב ההימורים השני.
[עריכה] סבב הימורים רביעי (River)
לאחר סבב ההימורים השלישי, נשרף עוד קלף ונפתח קלף קהילה חמישי עם הפנים כלפי מעלה. זהו קלף ה-River. מתקיים סבב הימורים כמו בסבבים הקודמים, כאשר לאחר סבב הזה מראים את הקלפים והיד החזקה מנצחת. במידה ולשני שחקנים, או יותר, אותה יד, השחקן עם הקלף הבא החזק יותר (נקרא קיקר – Kicker) מנצח. אם אין קיקר, אז הקופה תחולק באופן שווה בין השחקנים. אי אפשר לבחור קיקר כקלף שישי או יותר.
כאשר כל השחקנים פרשו מלבד אחד, האחד שנותר מנצח. מקרה שיכול לקרות בכל סיבוב הימורים.
[עריכה] אסטרטגיה וטקטיקה
טקסס הולדם הוא לא רק משחק של מזל, אלא גם של מיומנות. כדי לנצח בו צריך ידע בהסתברות, יכולת קריאת שפת גוף, אומץ וריכוז. הערה: כל שימוש במילה "יריב" בפרק זה אפשר להכליל ליריבים רבים, וצורת היחיד היא לצורך פישוט.
שחקנים חובבנים נוטים לשחק בצורה נאיבית- לפרוש כשידם לא מספקת ולהמר הרבה כשידם טובה. בפועל, צורת משחק זו לא מביאה לתוצאות טובות כל כך מכיוון שהיא צפויה. אם יריבך יהיה בטוח שכך תשחק, הוא ידע לפרוש כל פעם שאתה מהמר ולהמר כל פעם שאתה לא. דרך המשחקים של מקצוענים מנוסים פחות צפויה, כיוון שהם "מבלפים" (מהמרים עם קלפים לא טובים במטרה לגרום ליריב לפרוש) או משחקים לאט (slow playing, מהמרים מעט או לא כלום עם יד טובה במטרה לגרום ליריב להמר יותר), וכך יריבם אינו יכול לדעת בוודאות מהם קלפיהם. אלמנט חשוב נוסף הוא ששחקן טוב לא מבלף תמיד, או עושה כל מהלך אחר בקביעות: האקראיות היא יתרונו. כפי שכתב ג'ורג' מקדולנד בספרו "אסטרטגיה בפוקר, בעסקים ובמלחמה": "היד חייבת להיות מוסתרת מאחורי מסך אי העקביות. שחקן פוקר טוב חייב להימנע מפעולות קבועות ולפעול באופן אקראי, עד כדי סטייה, לפעמים, מהעקרונות הבסיסיים של משחק נכון". קביעה זו נכונה לא רק לטקסס הולדם, אלא לכל סוגי הפוקר ובכלל לכל המשחקים שבהם יש אלמנט מרכזי של אי ודאות.
היבט חשוב מאוד בטקסס הולדם הוא סיכויי הקופה (pot odds), כלומר היחס בין גודל הקופה הנוכחית לסכום שיש להשוות כדי להיכנס אליה. אם בקופה יש 100,000 דולר, וכדי להשוות השחקן צריך להוסיף 10,000 דולר, הוא מקבל סיכוי קופה של 1:10, ולכן ישווה גם אם הוא מעריך את סיכוייו לנצח בסופו של דבר ב-30%. עם זאת, גם כשסיכויי הקופה לטובת שחקן הוא יכול לפרוש מכיוון שהוא חושש היריב ימשיך להמר. מונח חופף הוא סיכויי קופה פוטנציאליים (potential pot odds), כלומר חישוב סיכויי קופה שמתחשב גם בסכום שסביר להניח שיכנס לקופה בהמשך.
גורמים נוספים שיש להתחשב בהם:
- סגנון המשחק של היריבים- מול יריב אגרסיבי ישוו יותר להעלות, לדוגמה.
- כמות הז'יטונים של יריבך ביחס לשלך- במשחק טורניר, בו יש לכל שחקן כמות קבועה מראש ומוגבלת של ז'יטונים, אם יש ליריב כמות ז'יטונים משמעותית גדולה משלך עדיף לך לשחק פחות נגדו, שכן הוא יכול בקלות להעמיד אותך במצב של החלטה על כל כספך.
- מיקום- שחקן בעמדה מוקדמת יותר ישחק פחות, מכיוון שיש עוד שחקנים לפניו. גם כאן ההחלטה תלויה בסגנון המשחק וכמות הז'יטונים של היריבים.
- סיבובים קודמים- שחקן שהפסיד כסף רב, במיוחד במזל רע, יכול להפגין "tilt", עצבנות שגורמת למשחק יתר, במיוחד נגד היריב שלקח את כספו.
- שפת גוף- אפילו שחקני הפוקר המנוסים ביותר יכולים להפגין רגשות ובכך לחשוף את חוזק ידם. בשולחנות פוקר מקצועיים מקובלים במיוחד משקפי שמש המאפשרים להסתיר את העיניים ובכך לחשוף פחות.
מכיוון שטקסס הולדם הוא משחק שבו עליך להיכנס לראשו של יריבך, שחקנים צריכים לקחת בחשבון שכל השיקולים הללו מנחים גם את היריב האחר בפעולתו.
אין ספק שבטקסס הולדם יש אלמנט מרכזי של חשיבה. הוכחה לכך היא שבמקרים רבים שחקנים מקצועיים מסוימים מגיעים שוב ושוב למקומות גבוהים בטורנירים גדולים. עם זאת, יש מרכיב של מזל שלא ניתן להדחיקו, וגם אם שיחקת בצורה מושלמת והימרת את כל כספך על זוג אסים נגד יד חלשה בהרבה, ניצחונך לא מובטח אלא רק בעל הסתברות גבוהה יותר.
[עריכה] טקסס הולדם בישראל
בשנים האחרונות זכה המשחק לפופולריות גם בישראל. לפי הערכות שונות, למעלה מחצי מיליון ישראלים משחקים בו מדי שבוע [1].
ב-26 ביוני 2008 קבע בית משפט השלום בתל אביב כי טקסס הולדם הוא "משחק אסור", כהגדרתו בחוק העונשין, כלומר "משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת", והרשיע אדם שארגן משחק טקסס הולדם בארגון משחק אסור [2].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סימולטור פוקר - Texas Hold'em Poker Simulator
- סימולטור פוקר מתקדם - Texas Hold'em Poker Simulator
- מדריך למשחק, אתר DogsPoker
- סודות המשחק
- משחק פוקר טקסס הולדם - משחק פוקר טקסס הולדם בגרסאת פלאש, בחינם
- מילון מונחים בפוקר, אתר pokerpros
