טקס הדלקת המשואות

ערך זה עוסק בטקס מרכזי ביום העצמאות. אם התכוונתם לטקס במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ראו טקס הדלקת שש המשואות.

טקס הדלקת המשואות הוא הטקס הרשמי שנועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופותח את חגיגות יום העצמאות. הטקס נערך ברחבת קברו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל בהר הרצל בירושלים והאישיות המרכזית בו היא יו"ר הכנסת. בנוסף לו נוכחים בטקס שרים, חברי כנסת, הרמטכ"ל, אנשי סגל דיפלומטי, משפחות שכולות, נכי צה"ל, ואישים אחרים.

במרכז הטקס עומדת הדלקת 12 משואות שמסמלות את 12 השבטים. בכל שנה עוסק הטקס בנושא מרכזי אחר, כפי שנבחר על ידי מטה ההסברה של משרד החינוך שמפיק את הטקס, ועל פיו נבחרים משיאי המשואות. הטקס, שמועבר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, נועד לשוות ליום זה אווירה מכובדת וחגיגית, ולצורך כך מקשטים את חלקת הקבר בתפאורה הכוללת את סמלי 12 השבטים, ומשתמשים בתאורה צבעונית, באורקול ואמצעים פירוטכניים.

מהלך הטקס

לטקס תבנית קבועה, אבל במהלך הטקס מוכנסים מדי פעם בפעם שינויים, כך שייתכן שהתיאור להלן אינו מדויק.

את הטקס ניתן לחלק לשניים: החלק הטקסי־רשמי והחלק החגיגי.

החלק הטקסי

תחילת הטקס

הטקס נפתח בשעה 19:45. תחילה נכנס משמר הכנסת לרחבת הטקס כדי לקבל את פני פמליית יושב ראש הכנסת. כניסת פמלייתו של יושב ראש הכנסת מתבצעת לקול תרועת חצוצרה, והנפת דגל יו"ר הכנסת. לאחר שהפמליה מתיישבת במקומה, מגיע מפקד הטקס (תפקיד שאותו ממלא מאז 1983 אלוף משנה דוד רוקני, אשר מגויס מידי שנה למילואים במיוחד לצורך כך) ומבקש את רשות יו"ר הכנסת להמשיך בטקס. כשניתן האישור תופס משמר הכנסת את מקומו.

תחילת הטקס בתרועת אבל והקראת יזכור בנוסח מיוחד לחללי מערכות ישראל (את תפילת היזכור הקריא עמיקם גורביץ במשך שנים רבות, עד 2008). לאחר מכן מונף דגל ישראל לראש התורן לקול תרועת שמחה, דבר המסמל את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. לאחר הנפת הדגל מושר לרוב שיר נוגה על ידי להקת זמר המלווה את הטקס, ומוקראים פסוקי תנ"ך. יו"ר הכנסת נושא נאום, וזהו לרוב הנאום היחיד המושמע בטקס.

מעמד השאת 12 המשואות

יו"ר הכנסת משיא את המשואה המרכזית, ואחריה מודלקות 12 המשואות. לפני הדלקת כל משואה, קורא משיא המשואה (לעתים, משואה מודלקת על ידי שני אנשים), נאום קצר בנוסח קבוע שבו הוא מציג את עצמו: "אני פלוני, יליד (מקום הולדתו) בן אלמוני ואלמונית", את פועלו, ולכבוד מה הוא משיא את המשואה: "מתכבד להשיא משואה זו של יום העצמאות ה (מספר שנות קיום המדינה) של מדינת ישראל לכבוד...". הנאום מסתיים במילים "ולתפארת מדינת ישראל!". בזמן הדלקת המשואות שרה להקת הזמר את השיר "אנו נושאים לפידים" ושירים ומנגינות עליזות נוספות.

החלק החגיגי

תרגילי הסדר

בתום הדלקת המשואות נערכים תרגילי סדר, על ידי חוליית דגלנים המורכבת מכוח משותף של חיילי צה"ל מהחילות השונים, שוטרים ואנשי משמר הכנסת. אליהם מצטרפים ילדי להקות מחול לבושים בצבעי דגל הלאום. מפקד הטקס מצעיד את חוליית הדגלנים לרחבת הטקס, בליווי תזמורת צה"ל. במהלך תרגילי הסדר הדגלנים יוצרים מבנים מרשימים בתיאום ודיוק רב, המסמלים דברים שונים וקשורים ברובם לנושא הטקס המרכזי. בין היתר הם יוצרים מגן דוד, אותיות או ספרות המסמלות את מספר שנות קיום המדינה ואת מנורת שבעת הקנים. בסיום תרגילי הסדר יש שיר ומופע של ילדי להקת המחול ולעתים גם מופעים חגיגיים נוספים.

מעמד העברת הדגלים הראשיים

החלפת הדגלים ב-2008

בתום תרגילי הסדר נערך טקס שבו מועברים דגל המדינה הראשי ודגל צבא הגנה לישראל הראשי, למשמרת לאחד מזרועות, פיקודי, או אגפי צה"ל, מהיחידה ששמרה עליהם בשנה הקודמת. חוליות הדגלים הראשיים נכנסות בליווי קצבי של מתופפי תזמורת צה"ל, ומסתדרות כאשר דגלני היחידה שמקבלת ודגלני היחידה שמוסרת את הדגלים נערכים זה מול זה. הדגלנים הראשיים מתייצבים זה מול זה, הדגלים נפרסים ומועברים תוך תקיעת תרועה.

סיום הטקס

בסיום מעמד העברת הדגל, חוליות הדגלנים מסתדרות, והכל שרים את התקווה. לאחר שירת ההמנון, עוברים חוליות הדגלים הראשיים ודגלני היחידות, לפקודת מפקד הטקס ולנגינת מרש צה"ל, בשדרת מסע, אחת אחת אל מול פמליית הכבוד כאשר בראשם חוליית הדגלים הראשיים. כל חולייה מצדיעה לעבר הפמלייה, ומפנה את הרחבה. את מצעד ההצדעה נועל נגד היחידה. אחרון יוצא מפקד הטקס, מצדיע גם הוא ליו"ר הכנסת, וחותם את הטקס במילים "אדוני/גברתי, תם הטקס!".

בתום הטקס, שר לרוב זמר מפורסם שיר סיום. נערכים מופע זיקוקין די-נור, ומופע ריקודי עם של להקות מחול.

אירועים מעוררי מחלוקת

טקס זה בא לשדר אחדות והרמוניה, אך לעתים המציאות מורכבת יותר. בטקס של שנת 2003 נמנתה עם משיאי המשואות נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל, בזכות פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה". נלבנדיאן רצתה להזכיר את רצח העם הארמני בטקס, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת, כדי שלא לפגוע ביחסי ישראל-טורקיה.

בשנת 2004, הוחלט שהטקס ייערך בסימן הישגי הספורט הישראלי. הוועדה לבחירת משיאי המשואות, בחרה משיאי 11 משואות, ואת זהות משיא המשואה הנוספת הוחלט להשאיר לבחירת הציבור באמצעות מסרונים (SMS). שיטת בחירה זו עוררה ביקורת על הוועדה. הציבור בחר באלי אוחנה להדליק את המשואה.‏ משהתברר שמיקי ברקוביץ' אינו בין משיאי המשואות, שוב התעוררה ביקורת ציבורית. לבסוף הוחלט לצרף את ברקוביץ' לרשימת משיאי המשואות.

בשנת 2005 נערך הטקס בעיצומו של המאבק סביב תוכנית ההתנתקות. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שהיה ממתנגדי התוכנית נשא במחאה נאום בעל אופי פוליטי.‏ דבר זה הקים עליו ביקורת על כך שהוא מנצל את הבימה שניתנה לו מתוקף תפקידו בטקס ממלכתי לצרכים פוליטיים. גם שנה קודם לכן עורר ריבלין תרעומת בחלקים מציבור, כאשר הקדיש המשואה "לכבוד החלוצים ההולכים לפני המחנה מחניתה ועד כפר דרום ומנגבה עד קריית ארבע".‏

בשנת 2011, במהלך טקס יום העצמאות ה-63, התפרצו לבמה המרכזית יואל שליט, אחיו של גלעד שליט, וחברתו יערה וינקלר בצעקות "גלעד עדיין חי". שוטרים פינו אותם מהבמה. בין הצועקים היו גם כמה פעילי ארגון "מטה החברים של גלעד".‏ באותו טקס הדליק משואה הרב שמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג ניצול מתקפת הטרור בבית חב"ד במומבאי ובצעד שעורר מחלוקת שינה מסיום נוסח הדלקת המשואה המקובל ואמר "לתפארת מדינת ארץ ישראל" כמו-כן הזכיר את עניין משיחיותו של הרבי מלובביץ'. מאידך ספג רוזנברג ביקורת גם מכיוון חסידות חב"ד, שאינה מזדהה אידאולוגית עם הציונות‏.

טקסים מקומיים

טקס הדלקת המשואות המרכזית בהר הרצל מהווה השראה לטקסי יום עצמאות מקומיים רבים הנערכים ברחבי ישראל, אשר גם בהם מודלקים משואות.

ראו גם

• רשימת משיאי משואה שנכתב עליהם ערך בוויקיפדיה העברית

קישורים חיצוניים

• לתפארת מדינת ישראל - משיאי המשואות ביום העצמאות תשס"ו, באתר nrg