טקס הדלקת המשואות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השופטת מרים בן-פורת מדליקה משואה בערב יום העצמאות ה-40, 1988

טקס הדלקת המשואות הוא הטקס הרשמי שנועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופותח את חגיגות יום העצמאות. הטקס נערך בקברו של חוזה המדינה "בנימין זאב הרצל" בהר הרצל בירושלים והאישיות המרכזית בו היא יו"ר הכנסת. בנוסף לו נוכחים בטקס שרים, חברי כנסת, הרמטכ"ל, אנשי סגל דיפלומטי, משפחות שכולות, נכי צה"ל, ואישים אחרים.

במרכז הטקס עומדת הדלקת 12 משואות שמסמלות את 12 השבטים. בכל שנה עוסק הטקס בנושא מרכזי אחר, כפי שנבחר על ידי ועדת השרים לטקסים ולסמלים.‏[1] כמה חודשים לפני יום העצמאות מתפרסמת באמצעי התקשורת הזמנה לציבור להציע מועמדים להדלקת המשואות המייצגים בפועלם ובהצטינותם את הנושא השנתי של הטקס. ועדה ציבורית בוחנת את ההצעות ובוחרת את מדליקי המשואות לאותה שנה. הדקלת המשואות היא ביטוי להכרת תודה וכבוד למדליקי המשואות.

הטקס, שמועבר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, נועד לשוות ליום זה אווירה מכובדת וחגיגית, ולצורך כך מקשטים את חלקת הקבר בתפאורה הכוללת את סמלי 12 השבטים, ומשתמשים בתאורה צבעונית, באורקול ואמצעים פירוטכניים. את הטקס מפיק מרכז ההסברה הכפוף למשרד החינוך.

מהלך הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטקס תבנית קבועה, אבל במהלך הטקס מוכנסים מדי פעם בפעם שינויים, כך שייתכן שהתיאור להלן אינו מדויק.

את הטקס ניתן לחלק לשניים: החלק הטקסי־רשמי והחלק החגיגי.

החלק הטקסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הטקס

את הטקס מנחים זה שנים רבות הקריינים שמירה אימבר ועמיקם גורביץ'. הטקס נפתח בשעה 19:50. תחילה נכנס משמר הכנסת לרחבת הטקס כדי לקבל את פני פמליית יושב ראש הכנסת. כניסת פמלייתו של יושב ראש הכנסת מתבצעת לקול תרועת חצוצרה, והנפת דגל יו"ר הכנסת. לאחר שהפמליה מתיישבת במקומה, מגיע מפקד הטקס (תפקיד שאותו ממלא מאז 1983 אלוף משנה דוד רוקני, המגויס מידי שנה למילואים במיוחד לצורך כך) ומבקש את רשות יו"ר הכנסת להמשיך בטקס. כשניתן האישור תופס משמר הכנסת את מקומו.

תחילת הטקס בתרועת אבל והקראת יזכור בנוסח מיוחד לחללי מערכות ישראל. את תפילת היזכור, כמו גם את קטע התנ"ך, הקריא עמיקם גורביץ במשך שנים רבות עד 2008. בשנים האחרונות מקריאים את תפילת היזכור נציגים שונים הקשורים בפעולות בטחון וצבא שארעו לאחרונה. לאחר מכן, בשעה 20:00 בדיוק, מונף דגל ישראל לראש התורן לקול תרועת שמחה, דבר המסמל את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. לאחר הנפת הדגל מושר לרוב שיר נוגה המלווה בריקוד הקשור עדיין ביום הזכרון. לאחר מכן מוקראים פסוקי תנ"ך הקשורים בנושא המרכזי ומוצג קטע מוסיקלי נוסף הקשור לכך. בסיום קטע היזכור וקטע התנ"ך עולה יו"ר הכנסת לשאת את דברי ברכתו. זהו הנאום היחיד המושמע בטקס, למעט בשנים מסוימות בהן ראש הממשלה נואם נאום אשר הוקלט מראש (כדוגמת שנת היובל ושנת השישים למדינה). בסיום נאומו מתכבד יו"ר להשיא את המשואה המרכזית (אשר אינה נכללת בסך 12 המשואות).

מעמד השאת 12 המשואות

12 המשואות מושאות בזו אחר זו ע"י הנציגים הנבחרים. בשנים האחרונות מלווים את מעמד הדלקת המשואות זוג שחקנים אשר מציגים את משיאי המשואות ואת פועלם. בסיום הצגתו קורא משיא המשואה (לעתים, משואה מודלקת על ידי שני אנשים): "אני פלוני, יליד (מקום הולדתו) בן אלמוני ואלמונית, מתכבד להשיא משואה זו של יום העצמאות ה-(מספר שנות קיום המדינה) של מדינת ישראל לכבוד..." כל משיא מקריא שלושה משפטים המתחילים ב"לכבוד". הנאום מסתיים במילים "ולתפארת מדינת ישראל!". את הדלקת המשואות מלווה תזמורת צה"ל ביחד עם להקות זמר בשיר "אנו נושאים לפידים" ובשירים ישראליים נוספים. בסיום הדלקת כל המשואות מנחי הטקס מכריזים: "גבירותי ורבותי, שתיים עשרה משואות כנגד שניים עשר שבטי ישראל!". בשנים האחרונות נוסף קטע עם סיום הדלקת המשואות בו מוזמנים המשיאים לשיר יחד עם להקות הזמר שיר ומוגש להם זר פרחים.

החלק החגיגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגילי הסדר

בתום הדלקת המשואות נערכים תרגילי סדר, על ידי חוליית דגלנים המורכבת מכוח משותף של חיילי צה"ל מהחילות השונים. מספר החיילים והחיילות המשתתפים בתרגילי הסדר הוא כמספר שנות המדינה באותה השנה. מפקד הטקס מצעיד את חוליית הדגלנים לרחבת הטקס, בליווי תזמורת צה"ל המנגנת שירי לכת שונים (בהם "זמר פלוגות"). במהלך תרגילי הסדר הדגלנים יוצרים מבנים מרשימים בתיאום ודיוק רב, המסמלים דברים שונים וקשורים ברובם לנושא הטקס המרכזי. בין היתר הם יוצרים מגן דוד, אותיות או ספרות המסמלות את מספר שנות קיום המדינה ואת מנורת שבעת הקנים. במספר מופעים השתלבו ביצירת המבנים קבוצות נוספות כגון ילדי להקות מחול או 120 חיילים נוספים - מצטייני הנשיא לאותה השנה.

בסיום תרגילי הסדר מוצגים שני קטעים נוספים הכוללים שיר או מחרוזת שירים ומופע של ילדי להקת המחול. הקטע הראשון מעלה על נס את הנושא המרכזי לשנה זו, בעוד הקטע השני הוא קטע כללי המעלה על נס את יום העצמאות הישראלי.

מעמד העברת הדגלים הראשיים
החלפת הדגלים ב-2008

בתום תרגילי הסדר נערך טקס שבו מועברים דגל המדינה הראשי ודגל צבא הגנה לישראל הראשי, למשמרת לאחד מזרועות, פיקודי, או אגפי צה"ל, מהיחידה ששמרה עליהם בשנה הקודמת. חוליות הדגלים הראשיים נכנסות בליווי קצבי של מתופפי תזמורת צה"ל, ומסתדרות כאשר דגלני היחידה שמקבלת ודגלני היחידה שמוסרת את הדגלים נערכים זה מול זה. הדגלנים הראשיים מתייצבים זה מול זה, הדגלים נפרסים ומועברים תוך תקיעת תרועה.

סיום הטקס

בסיום מעמד העברת הדגל, חוליות הדגלנים מסתדרות והכל שרים את התקווה. לאחר שירת ההמנון, עוברים חוליות הדגלים הראשיים ודגלני היחידות, לפקודת מפקד הטקס ולנגינת מרש צה"ל, בשדרת מסע, אחת אחת אל מול פמליית הכבוד כאשר בראשם חוליית הדגלים הראשיים. כל חולייה מצדיעה לעבר הפמלייה, ומפנה את הרחבה. את מצעד ההצדעה נועל נגד היחידה. אחרון יוצא מפקד הטקס, מצדיע גם הוא ליו"ר הכנסת וחותם את הטקס במילים "אדוני/גברתי, תם הטקס!".

בתום הטקס, שר לרוב זמר מפורסם שיר סיום. נערכים מופע זיקוקין די-נור ומופע ריקודי עם של להקות מחול.

אירועים מעוררי מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס זה בא לשדר אחדות והרמוניה, אך לעתים המציאות מורכבת יותר. בטקס של שנת 2003 נמנתה עם משיאי המשואות נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל, בזכות פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה". נלבנדיאן רצתה להזכיר את רצח העם הארמני בטקס, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת, כדי שלא לפגוע ביחסי ישראל-טורקיה.

בשנת 2004, הוחלט שהטקס ייערך בסימן הישגי הספורט הישראלי. הוועדה לבחירת משיאי המשואות, בחרה משיאי 11 משואות, ואת זהות משיא המשואה הנוספת הוחלט להשאיר לבחירת הציבור באמצעות מסרונים (SMS). שיטת בחירה זו עוררה ביקורת על הוועדה. הציבור בחר באלי אוחנה להדליק את המשואה.‏[2] משהתברר שמיקי ברקוביץ' אינו בין משיאי המשואות, שוב התעוררה ביקורת ציבורית. לבסוף הוחלט לצרף את ברקוביץ' לרשימת משיאי המשואות.

בשנת 2005 נערך הטקס בעיצומו של המאבק סביב תוכנית ההתנתקות. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שהיה ממתנגדי התוכנית נשא במחאה נאום בעל אופי פוליטי.‏[3] דבר זה הקים עליו ביקורת על כך שהוא מנצל את הבימה שניתנה לו מתוקף תפקידו בטקס ממלכתי לצרכים פוליטיים. גם שנה קודם לכן עורר ריבלין תרעומת בחלקים מציבור, כאשר הקדיש המשואה "לכבוד החלוצים ההולכים לפני המחנה מחניתה ועד כפר דרום ומנגבה עד קריית ארבע".‏[4]

בשנת 2011, במהלך טקס יום העצמאות ה-63, התפרצו לבמה המרכזית יואל שליט, אחיו של גלעד שליט וחברתו יערה וינקלר בצעקות "גלעד עדיין חי". שוטרים פינו אותם מהבמה. בין הצועקים היו גם כמה פעילי ארגון "מטה החברים של גלעד".‏[5] באותו טקס הדליק משואה הרב שמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג ניצול מתקפת הטרור בבית חב"ד במומבאי ובצעד שעורר מחלוקת שינה מסיום נוסח הדלקת המשואה המקובל ואמר "לתפארת מדינת ארץ ישראל" כמו כן הזכיר את עניין משיחיותו של הרבי מלובביץ'. מאידך ספג רוזנברג ביקורת גם מכיוון חסידות חב"ד, שאינה מזדהה אידאולוגית עם הציונות.‏[6]

בשנת 2012, במהלך החזרות לטקס המרכזי, נהרגה סג"מ הילה בצלאלי, דגלנית מחיל הרפואה ועימה נפצעו שבעה חיילים, לאחר שהתמוטט גשר התאורה שהקיף את הרחבה.‏[7] הוריה של סג"מ הילה בצלאלי, הדליקו בטקס באותה שנה משואה לזכרה, בצוותא עם יושב ראש הכנסת ריבלין.

טקסים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס הדלקת המשואות המרכזי בהר הרצל מהווה השראה לטקסי יום עצמאות מקומיים רבים הנערכים ברחבי ישראל, אשר גם בהם מודלקות משואות.

נושאי הטקס לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה נושא נבחר ומדליקי המשואות
1960 100 שנה להולדת הרצל - 6 מדליקים מוותיקי הציונות
1961 ילידי הארץ החוגגים בר מצווה בתאריך הטקס
1962 נציגי פועלי הכפיים
1963 שנת הראשונים - נציגי 12 המושבות שנוסדו עד 1891
1964 בסימן העפלה
1965 17 משואות לציון 17 שנות המדינה בסימן ההתנדבות לגדודים העבריים, הבריגדה ולוחמי מח"ל
1967 נציגי 11 הנקודות שהתנחלו בנגב בתש"ז והבן הבכור של העיר באר שבע.
1968 נציגי יובלות ואירועים ביטחוניים
1969 נציגי יישובי הספר
1970 12 בנים ובנות מישובי קו האש
1971 נציגי עולי ברית המועצות ועולי ארצות ערב הוותיקים
1972 נציגי גלויות + 2 צברים צעירים
1973 גיבורי ישראל (25 שנה לעצמאות ישראל)
1974 6 נציגי חילות צה"ל ו-6 נציגי יישובי הספר
1975 בסימן התנדבות ומופת אישי בסקטור האזרחי
1976 צעירים נושאי דגל הקשר עם התפוצות
1977 בני ירושלים, מגיניה ולוחמיה.
1978 12 צאצאי לוחמים למען תקומת ישראל (30 שנה לעצמאות ישראל)
1979 חוזה השלום עם מצרים והמשכיות היישוב בארץ ישראל (מדליק נוסף אב ששכל את בנו ונכדו באותה שנה)
1980 אנשי מדע תעשייה וחקלאות
1981 נציגי המפעל החינוכי בארץ
1982 100 שנה להתיישבות לעליה ראשונה - צאצאי המייסדים.
1983 בסימן גבורת ישראל
1984 בסימן אחדות ישראל
1985 בסימן פיתוח המדע והטכנולוגיה
1986 הדמוקרטיה בישראל
1987 ענפי האמנות בישראל
1988 40 שנה למדינת ישראל
1989 בסימן העלייה ההמונית לישראל (40 שנה ל- 1949).
1990 שנת הלשון העברית
1991 בסימן עליה וקליטה
1992 500 שנה לגירוש ספרד
1993 שנת ירושלים
1994 בסימן איכות הסביבה
1995 שנת תיירות השלום
1996 חינוך ותעשייה (משואה נוספת הדליק ולדיק קונשנירוב בן 9 שהוריו נרצחו בפיגוע בקו 18 בירושלים)
1997 מאה שנות ציונות
1998
1998
1999
2000
2000 שונים אבל שווים - יחדיו במירקם חברתי תרבותי מגוון
2001
2002
2003 מאוחדים בלבבות ומשלבים זרועות
2004 הספורט ההישגי והעממי בישראל
2005 "צו חיים" - צו השעה לקירוב לבבות לגורל אחד ועתיד משותף
2006 פיתוח הנגב והגליל
2007 40 שנה לאיחוד ירושלים
2008 ילדי ישראל
2009 מאה שנים לעיר תל אביב
2010 בסימן "אם תרצו אין זו אגדה"
2011 "ערבין זה לזה" - שנת הערבות ההדדית
2012 מים - מקור החיים
2013 המורשת הלאומית
2014 זמן נשים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]