תרומבאסתניה על-שם גלנצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרומבאסתניה על-שם גלנצמן
Glanzmann's thrombasthenia
תחום המטולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/200311 
DiseasesDB 5224
MeSH D013915
OMIM 273800 187800
סיווגים
ICD-10 D69.1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תרומבאסתניה על-שם גלנצמן (באנגלית: Glanzmann's thrombasthenia) היא מחלת דמם קשה ונדירה הנובעת מחוסר או אי תפקוד של הקולטן לפיברינוגן גליקופרוטאין IIb/IIIa הנמצא על גבי טסיות הדם (תרומבוציטים) ומורכב משני חלבונים ממשפחת האינטגרינים αIIb ו-β3. כתוצאה מכך, לא נוצר גשר פיברונוגן בין טסיות שכנות, שבמצב רגיל יוצר את צבר הטסיות, שחוסמות פיזית כלי דם פגום, ועוצרות את הדימום.[1]

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמיני המחלה הם: דימומים רבים תת-עוריים ומריריות. דימומים מהחניכיים, מהאף, במערכת העיכול, דימום רב במחזור החודשי (ווסתות כבדות), ודימומים מסיביים בעקבות פציעות, לידות וניתוחים. ייתכנו דימומים מסכני חיים.

גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומבאסתניה היא מחלה גנטית, המורשת בצורה אוטוזומלית רצסיבית, כלומר רק הומוזיגוטים למוטציה חולים ואילו הנשאים בריאים. שני ההורים צריכים להיות נשאים כדי שיוולד ילד חולה. ולכן, המחלה נפוצה בקהילות בהם יש נישואי קרובים או נישואים בתוך הקהילה. בארץ היא נפוצה בקרב היהודים יוצאי עיראק ובקרב הערבים.[2] שני הגנים המקודדים לאינטגרינים αIIb ו - β3 נמצאים על כרומוזום 17 בקרבה רבה 17q21-23.[3]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לאבחן את המחלה בעזרת בדיקות מעבדה. בספירת דם כמות טסיות הדם תקינה וגם גודלן נורמלי. זמן דימום מוארך. בבדיקת איגור (אגרגציה) של טסיות לא נוצר צבר של טסיות בתגובה לאגוניסטים פיזיולוגיים כמו-ADP, אפינפרין, קולגן או תרומבין. אבל, כן בנוכחות ריסטוציטין. ברוב המקרים אין התכווצות קריש. בבדיקה מולקולרית נמצא פגם גנטי (מוטציה) באחד מהגנים ITAG2B או ITGB3[4] עד כה נמצאו מעל 200 מוטציות שונות אצל חולים בעולם. מפורטות באתר.[5] המוטציות הגורמות למחלה אצל רוב החולים בארץ נמצאו,[6][7][8][2][9] דבר המאפשר אבחון נשאים ועוברים חולים בשלב מוקדם של ההריון,[3][9] ואפילו בביציות המופרות בהפריה חוץ גופית לפני החזרתם לרחם.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול מניעתי כולל שמירה על הגיינת חניכיים. מתן ברזל וחומצה פולית למנוע אנמיה עקב הדימומים הרבים. שימוש בגלולות למניעת היריון למנוע קבלת ווסת.

טיפול בזמן דימום: תרופות נוגדות פיברינוליזיס כמו tranexamic acid ומתן פקטור קרישה VII רקומביננטי.[10][11] עירוי טסיות, רק בעת מצבים מסכני חיים, וזאת כדי למנוע יצירת נוגדנים לטסיות. במצבים קשים ניתן לרפא את המחלה על ידי השתלת מח עצם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה נקראת על שם אדוארד גלנצמן, רופא שווייצרי שתיאר לראשונה את המחלה בשנת 1918. הוא גם נתן לה את שמה תרומבאסתניה, שמשמעותה טסיות-דם [תרומבוציטים] "חלשות". כלומר קיימת בעיה איכותית בתפקוד טסיות-הדם.[12] להבדיל ממחלות שבהן יש בעיה כמותית במספר טסיות-הדם: תרומבוציטופניה - מיעוט של טסיות-דם, תרומבוציטוזיס - ריבוי של טסיות-דם.

ב-1974 Caen & Nurden זיהו את שני החלבונים החסרים בטסיות של החולים - האינטגרינים αIIb ו - β3.[13] בשנת 1990 מופו הגנים המקדדים לחלבונים הללו, ITAG2B ו-ITGB3, ונקבע הרצף שלהם. ב-1991 נמצאו שתי המוטציות הראשונות אצל החולים הישראלים. מוטציה בגן ITAG2B אצל הערבים ובגן ITGB3 אצל היהודים ממוצא עיראקי.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ AT. Nurden, Glanzmann thrombasthenia, Orphanet Journal of Rare Diseases 1, 2006, עמ' 10 doi: 10.1186/1750-1172-1-10
  2. ^ 1 2 3 P. J. Newman, U. Seligsohn, S. Lyman, B. S. Coller, The molecular genetic basis of Glanzmann thrombasthenia in the Iraqi-Jewish and Arab populations in Israel, Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America 88, 1991, עמ' 3160–3164 doi: 10.1073/pnas.88.8.3160
  3. ^ 1 2 DL. French, BS. Coller, S Usher, R Berkowitz, Prenatal diagnosis of Glanzmann thrombasthenia using the polymorphic markers BRCA1 and THRA1 on chromosome 17: Prenatal Diagnosis of Glanzmann Thrombasthenia, British Journal of Haematology 102, 1998, עמ' 582–587 doi: 10.1046/j.1365-2141.1998.00798.x
  4. ^ N. Rosenberg, R. Dardik, E. Rosenthal, A. Zivelin, Mutations in the alphaIIb and beta3 genes that cause Glanzmann thrombasthenia can be distinguished by a simple procedure using transformed B-lymphocytes, Thrombosis and Haemostasis 79, 1998, עמ' 244–248
  5. ^ Wilcox D French D, Glanzmann Thrombasthenia Database, Glanzmann Thrombasthenia Database, ‏2018
  6. ^ N. Rosenberg, R. Yatuv, Y. Orion, A. Zivelin, Glanzmann thrombasthenia caused by an 11.2-kb deletion in the glycoprotein IIIa (beta3) is a second mutation in Iraqi Jews that stemmed from a distinct founder, Blood 89, 1997, עמ' 3654–3662
  7. ^ R. Yatuv, N. Rosenberg, R. Dardik, B. Brenner, Glanzmann thrombasthenia in two Iraqi-Jewish siblings is caused by a novel splice junction mutation in the glycoprotein IIb, Blood Coagulation & Fibrinolysis: An International Journal in Haemostasis and Thrombosis 9, 1998, עמ' 285–288 doi: 10.1097/00001721-199804000-00011
  8. ^ H. Peretz, N. Rosenberg, S. Usher, E. Graff, Glanzmann's thrombasthenia associated with deletion-insertion and alternative splicing in the glycoprotein IIb gene, Blood 85, 1995, עמ' 414–420
  9. ^ 1 2 N. Rosenberg, H. Hauschner, H. Peretz, R. Mor-Cohen, A 13-bp deletion in alphaIIb gene is a founder mutation that predominates in Palestinian-Arab patients with Glanzmann thrombasthenia, Journal of Thrombosis and Haemostasis 3, 2005, עמ' 2764–2772 doi: 10.1111/j.1538-7836.2005.01618.x
  10. ^ S Levy-Mendelovich, T Levy, I Budnik, A A Barg, Low Concentrations of Recombinant Factor VIIa May Improve the Impaired Thrombin Generation of Glanzmann Thrombasthenia Patients, Thrombosis and Haemostasis 119, 2019, עמ' 117–127 doi: 10.1055/s-0038-1676348
  11. ^ M. MORFINI, V. JIMÉNEZ-YUSTE, H. EICHLER, R. FISCHER, Pharmacokinetic properties of two different recombinant activated factor VII formulations, Haemophilia 18, 2011, עמ' 431–436 doi: 10.1111/j.1365-2516.2011.02674.x
  12. ^ Glanzmann WE, Hereditary haemorrhagic thrombasthenia :A contribution to the pathology of platelets [Germany], Yearbook of Pediatrics (Jarbuch for kinderheilkunde] 1918
  13. ^ A. T. Nurden, J. P. Caen, An Abnormal Platelet Glycoprotein Pattern in Three Cases of Glanzmann's Thrombasthenia, British Journal of Haematology 28, 1974, עמ' 253–260 doi: 10.1111/j.1365-2141.1974.tb06660.x

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.