טרומן קפוטה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טרומן קפוטה
טרומן קפוטה.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Capote
בימוי: בנט מילר
הפקה: קרוליין ברון
ויליאם וינס
מייקל אוהובן
תסריט: דן פוטרמן
שחקנים ראשיים: פיליפ סימור הופמן
קת'לין קינר
קליפטון קולינס ג'וניור
כריס קופר
ברוס גרינווד
מוזיקה: מייקל דנה
חברת הפצה: United Artists
הקרנת בכורה: 30 בספטמבר 2005, ארצות הברית
משך הקרנה: 114 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 7,000,000‏$
הכנסות: 49,233,161‏$
פרסים: פרס אוסקר אחד
דף הסרט ב-IMDb

טרומן קפוטהאנגלית: Capote) הוא סרט קולנוע אמריקני משנת 2005, בבימויו של בנט מילר. הסרט הוא סרט ביוגרפי על חייו של הסופר טרומן קפוטה, בגילומו פיליפ סימור הופמן, אשר זכה בפרס אוסקר על תפקידו בסרט.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל בקנזס בשנת 1959, עם גילוי גופותיהם של בני משפחת קלטר על ידי ידידת משפחה. בעת קריאה בניו יורק טיימס אודות הרצח, נחרד טרומן קפוטה מהסיפור, ומודיע לוויליאם שון, אז עורך הניו יורקר, כי בכוונתו לתעד באופן אישי את הטרגדיה.

קפוטה נוסע לקנזס עם ידידתו נל הרפר לי, אשר עבדה אז על כתיבת ספרה אל תיגע בזמיר. קפוטה מתחיל בראיון האנשים הקרובים למשפחה, בעזרתה של לי כמתווכת ומתרגמת של חיי הכפר. כאשר הרוצחים נתפסים, קפוטה מגורש על ידי הבלש הראשי של התיק, אלווין דיואי. אך אשתו של דיואי, כחובבת את עבודתו של קפוטה, משכנעת את בעלה להזמין את קפוטה ואת לי לארוחת ערב. בעקבות זאת מתיר דיואי לקפוטה לבקר בכלא בו מוחזקים החשודים (פרי סמית' ודיק היקוק). בביקוריו, מתחיל קפוטה ליצור קשר עם פרי. הוא מגלה כלפיו חמלה ודאגה, וכן משיג עבור פרי ושותפו לרצח ייצוג משפטי לשם ערעור על תוצאות המשפט, שהסתיים בהרשעתם. בהמשך, קפוטה מצליח להשיג גישה לרוצחים על ידי שיחוד הסוהר. בשנים שלאחר מכן, קפוטה מבקר באופן קבוע את פרי, ולומד על חייו. נדמה כי סיפור חייו של פרי, הדומה בנסיבותיו העצובות לסיפורו של קפוטה עצמו, וכן נימוסיו עדינותו ויושרו מרשימים את קפוטה, אשר מתחבר אליו רגשית, חרף מעורבתו ברצח. בתחילה מסרב פרי לספר מה קרה בליל הרצח, למורת רוחו של קפוטה, אך לבסוף משתכנע ומספר.

קפוטה מתכוון לכתוב בספר את סיפור חייו של הרוצח, ואולי מבקש בכך להחזירו לחברת בני האדם. אולם, נדמה כי עניינו של קפוטה ודאגתו לרוצח פרי מתחלפות במשך הזמן לרצון בהאדרה עצמית ובתהילה ספרותית, רצון אשר מתגבר ככל שקפוטה חוקר את סיפור המקרה. הוא מבין, ומציין זאת במפורש, כי הסיפור מכיל עבורו "מכרה זהב" וכי הוא עומד להפוך לסופר מפורסם ביותר בעקבותיו. עם הזמן, הופך כל עניינו של קפוטה בפרי להיות מונע רק מתוך הרצון לכתוב סיפור מצליח, עד כדי מצב שהוא מקווה שהערעור שהוגש בעזרתו לא יתקבל, והרוצחים יוצאו בהקדם להורג, כדי שהוא יוכל כבר לסיים את ספרו ולהוציאו לאור. הוא גם מכריע מראש כי שם הספר יהיה "בדם קר", וזאת עוד לפני שהוא שומע את גרסת הרוצח לליל הרצח. קפוטה לא מספר לפרי על שם הספר שבחר ואף משקר לו בעניין זה.

לאחר שערעורו האחרון נדחה, מוצא פרי להורג בתלייה. טרומן מגיע לאירוע התלייה לאחר תחנונים של פרי, ומזיל דמעות.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מבוסס על הסיפור האמיתי של רצח משפחת קלטר ב-15 בנובמבר 1959. בעקבות הרצח, כתב קפוטה את ספרו בדם קר, כפי שמתואר בסרט. תסריט הסרט נכתב על ידי דן פוטרמן, והוא מבוסס על הביוגרפיה "קפוטה" מאת ג'ראלד קלארק. במאי הסרט הוא בנט מילר.

הסרט צולם ברובו במניטובה שבקנדה,‏[1] בין אוקטובר לדצמבר בשנת 2004. לאחר הקרנות בכורה בפסטיבלי הסרטים טלורייד, טורונטו וניו יורק בספטמבר 2005, יצא הסרט בהפצה מצומצמת בבתי קולנוע בארצות הברית ב-30 בספטמבר באותה השנה - יום הולדתו של טרומן קפוטה. בישראל הוקרן הסרט לראשונה ב- 23 בפברואר 2006.‏[2]

תקציב הסרט עמד על 7 מיליון דולרים,‏[3] והכנסותיו ברחבי העולם הן כ- 50 מיליון דולרים.‏[4]

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בעיקר לתגובות חיוביות. באתר האינטרנט Rotten Tomatoes, המאגד ביקורות שונות על סרטים, 91 אחוזים מן הביקורות על הסרט הן חיוביות.‏[5] רוב המבקרים ציינו לטובה את משחקו המשובח של הופמן, אשר הוכתר על ידי אחדים כאחד הטובים ביותר של השנים האחרונות.‏[6]

עם זאת, כלפי הסרט הופנו מספר ביקורות, כמו על תפקידן המזערי של דמויות המשנה, על העריכה המבלבלת ועל הצילום הסטטי.‏[7] ביקורות נוספות טענו שהתסריט משעמם ואיננו עקבי.‏[8]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על משחקו בסרט זכה פיליפ סימור הופמן בעשרים פרסים שונים, ללא שהפסיד אפילו מועמדות אחת שלו.‏[9] בין היתר זכה גם בפרס אוסקר, פרס גלובוס הזהב ופרס באפט"א. בשלושת הטקסים, היה זה הפרס היחיד בו זכה הסרט.

בטקס האוסקר ה-78 היה הסרט מועמד הסרט לחמישה פרסים:

  • הסרט הטוב ביותר
  • השחקן הראשי הטוב ביותר (הופמן)
  • שחקנית המשנה הטובה ביותר (קת'רין קינר)
  • הבמאי הטוב ביותר - בנט מילר
  • התסריט הטוב ביותר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]