טריגליף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טריגליף הוא איבר אדריכלי המשמש באדריכלות היוונית הקדומה. הוא מורכב משלושה פסים אנכיים (ירכיים) וחריצים ביניהם. זהו איבר החוזר על עצמו באפריז הדורי, כאשר בין כל שני טריגליפים מפריד לוח מלבני היא המטופה.

האדריכל הרומי ויטרוביוס, בספרו "על אודות האדריכלות" (ספר רביעי, פרק ב', 4-1) משער שאיברים אלה הם חיקויים באבן למקדשים קדומים יותר שנבנו בעץ, כך שהטריגליפים הם הקצוות החיצוניים של קורות הקירוי של המקדש, ואילו המטופות אינן חיקוי לחלונות כלשהם אלא הם סגירת בלוחות עץ מנוסרים, של המרווחים שבין קורות הקירוי.

בעיית טריגליף הפינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקדש היווני, בעיקר זה הבנוי לפי הסדר הדורי, הטריגליפים מסודרים באפריז כך שמעל כל מרכז עמוד המצוי מתחתיו, ממוקם מרכזו של טריגליף, טריגליף לעמוד. מספר יתר הטריגליפים הוא פועל יוצא של המרווחים שבין העמודים. ככל שהמרווח גדול יותר מצויים יותר טריגליפים. במקדש הדורי מצוי על-פי רוב טריגליף אחד מעל המרווח שבין העמודים. במבנים אחרים שבהם מצוי אפריז דורי, מצויים גם טריגליפים נוספים (שניים-שלושה), כאשר המטרה הייתה שלוחות המטופות שבין הטריגליפים, בין שהיו חלקים, בין שנשאו תבליטים, יהיו פחות או יותר במתאר רבוע.

מיקום הטריגליפים שבקצות הבניין (שניים בכל אחד מצדדיו), היו יוצרים שארית של כחצי מטופה בקצוות האפריז, אילו טריגליף הפינה היה ממוקם מעל מרכז העמוד הצדדי. דבר זה נחשב לבלתי ראוי. למען המראה המושלם, שהיה ערך חשוב באדריכלות היוונית, דחקו את הטריגליף עד לקצה. דבר זה היה יוצר מטופה צדדית מאורכת מדי. לפיכך, בה בעת, קירבו את העמודים הקיצוניים מעט פנימה. זהו אחד מתיקוני העיוותים שנהגו באדריכלות המקדשים היוונית. ויטרוביוס, בספרו 'על אודות האדריכלות' (ספר רביעי, פרק ג', 2-1), מגדיר את הבעיה הזו וגם מציע נוסחה מתימטית לפתרונה, כלומר באיזו מידה יש לקרב את העמוד הקיצוני אל זה הסמוך אליו, כדי להגיע לפתרון מושלם מבחינה אופטית. ערך זה שווה למחצית ההפרש שבין קוטר העמוד (בבסיסו) ורוחב הטריגליף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P Architecture.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.