טריומף (מצעד ניצחון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טריומף שהונצח בשער טיטוס שבו נישאים כלי המקדש, לאחר דיכוי המרד הגדול והחרבת ירושלים

טריומף, או טריומפוס (triumphus), היה טקס מדיני דתי ברומא העתיקה, שבמהלכו ערכו מצביא וצבאו תהלוכת ניצחון ברחובות העיר רומא.

מקור הטקס הוא כנראה בתרבות האטרוסקית, והוא חדר לרומא בתקופת המלוכה. הטריומף נערך על ידי המלכים לאחר שהביסו אויבים. הטריומף, מלבד היבטו המדיני והאישי, לבש גם צביון דתי. הצבא והטריומפאטור ביצעו שורה של טקסים ומחוות דתיות כלפי האל יופיטר, שסימלו את מילוי הנדרים שנטלו על עצמם לפני יציאתם לקרב.

כיוון שלפי החוק הרומי אסור היה למצביא וצבאו להיכנס לשטח העיר, העניק הסנאט היתר מיוחד למצביא להיכנס לעיר והאריך את תוקף האימפריום של המגיסטראט לשם ביצוע התהלוכה.

במרכז התהלוכה עמדה מרכבת המצביא המנצח, שקיבל את התואר טריומפאטור. המרכבה הובלה על ידי רביעיית סוסים לבנים. הטריומפאטור עצמו היה לבוש בבגדים מיוחדים שכללו טוגה בצבע ארגמן, זר עלי דפנה ושרביט, ולידו עמד עבד ציבורי אשר החזיק כתר מעל ראשו ולחש לאוזנו "memento mori" (זכור את המוות), משפט זה נועד על מנת להזכיר למפקד כי הוא רק בן-תמותה. בראש התהלוכה נישא השלל, ציורים המתארים את קרבות הצבא ושלטים עם רשימות העמים והערים שנוצחו על ידי הרומיים במלחמה. השבויים החשובים הובלו גם הם, כבולים בשלשלאות, בקדמת התהלוכה. מאחורי כרכרת המצביא צעד צבאו של המצביא וכן חברי הסנאט והמגיסטראטים השונים שנכחו בעיר.

החיילים הצועדים התחילו את התהלוכה בשדה מרס, נכנסו לעיר דרך שער הטריומף, עברו בפורום רומאנום וסיימו בגבעת הקפיטולין שם הקריב הטריומפאטר קורבן לאל יופיטר והקדיש לו זר דפנה. לאחר סיום התהלוכה נערכה סעודה חגיגית לצבא, אזרחי רומא וחברי הסנאט. השבויים הוצאו להורג לרוב עם סיום הטריומף.

בסוף תקופת הרפובליקה ניתנה זכות טריומף גם למצביאים חסרי אימפריום, לדוגמה פומפיוס. בתקופת הקיסרות הרומית רק לקיסר ולבני משפחתו הוענק טריומף, בעוד שמצביאים שהצטיינו בפיקוד על חזית בקרב קיבלו את אות הטריומף. הקיסרים עצמם התהדרו בלבוש הטריומפטואר כשרצו בכך ואף יכלו להעניק את זכות זו לאחרים.

לעתים הוקמו מבנים שמנציחים את הטריומף, כגון קשת קונסטנטינוס, שער טיטוס, ושער טיטוס (קירקוס מקסימוס).

אות הטריומף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות הטריומף (ornamenta triumphalia) היה העיטור הצבאי הגבוה ביותר שסנאט הרפובליקה הרומית היה יכול להעניק למפקד צבאי מאז תקופת אוגוסטוס. אוגוסטוס הוא שקבע שסמכות הטריומף תהיה של הקיסר, והמצביא המנצח יקבל אות בלבד.

הטריומף הוענק תחת תנאים מגבילים מאוד. רק הסנאט הרומי היה רשאי להעניק את זכות הטריומף, וזאת רק אם המצביא היה מצביא שנלחם תוך כך שהוא מפקד פיקוד מלא על כוחות הצבא במערכה, האויב שהובס היה אויב זר שווה ערך והמלחמה הייתה מלחמה צודקת שבמהלכה נהרגו לפחות 5,000 מחיילי האויב.

טריאנוס נתן למפקדיו את אות הטריומף על ניצחונותיהם על הדאקים, סיפוח ערביה ועל המלחמות הפרתיות.

אותות הטריומף האחרונים הוענקו בתקופת אדריאנוס, אולם מאחר שרק אימפרטור היה יכול להעניק אות טריומף ומאחר שאחרי ניצחונות על מרידות שהיו בדאקיה, פאנוניה, מאוריטניה, ובריטניה לא קיבל אדריאנוס את התואר בשנית, הוא קיבל את תואר האימפרטור פעם נוספת (imperator II) בשנת 136.

שלושת מקבלי האות בתקופת אדריאנוס קשורים לדיכוי מרד בר כוכבא: יוליוס סוורוס, מושל בריטניה שהובא ליהודה כדי לדכא את המרד, גאיוס פובליקיוס מארקלוס, מושל סוריה שבא ליהודה לדכא את המרד, והטריוס נפוס, מושל ערביה.

אחרי יום הטריומף היה מקבל האות מקשט בו את ביתו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Aline Abaecherli Boyce, 'The Origin of ornamenta triumphalia', Classical Philology, Vol. 37, No. 2 (Apr., 1942), pp. 130-141.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]