טריטוריאליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טריטוריאליזם היה שמה של גישה מקבילה לציונות ששאפה להשיג טריטוריה ליהודים, לאו דווקא בארץ ישראל, ובה יתקיימו חיים אוטונומים לאומיים. הטריטוריאליזם מנוגד לאוטונומיזם - הגישה הרואה ביהדות ישות רוחנית וביהודים עם בלי ארץ, ושואפת לאוטונומיה משפטית ועצמאות רוחנית של היהודים במדינות מושבם בגולה.

נסיון מעשי ראשון (שכשל) להקים מדינה יהודית שלא בארץ ישראל (בשם "אררט" ובמדינת ניו יורק שבארצות הברית) נעשה בראשית המאה ה-19 על ידי מרדכי עמנואל נח.

אף שהרצל האמין שמקומו של העם היהודי בארץ ישראל, הוא הציע את הפתרון הטריטוריאליסטי המפורסם ביותר, תוכנית אוגנדה (שאכן הוגדר כ"מקלט לילה" - פתרון זמני דחוף למצוקות היהודים). תוכנית אוגנדה ריכזה סיעה טריטוריאליסטית גדולה בההסתדרות הציונית.

לאחר דחיית הרעיונות הטריטוריאליסטיים על ידי ההסתדרות הציונית, פרשו ממנה חלק מן הטריטוראליסטים, בהנהגתו של ישראל זנגוויל, והקימו הסתדרות עולמית משלהם שנקראה בראשי תיבות יט"א, ובדקו מקומות שונים ומגוונים בעולם ליישוב יהודים, בהם ארצות הברית, אלסקה, קנדה ואוסטרליה (תוכנית קימברלי בשנים 1933-1939). לאחר הצהרת בלפור, ובפרט לאחר השואה שהביאה להתחזקות התנועה הציונית ולתקומת מדינת ישראל, הפך הטריטוריאליזם ללא-מעשי בעיני רוב מצדדיו.