י"ח באייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף י"ח אייר)
►► אייר ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום

י"ח באייר הוא היום השמונה עשר בחודש השמיני בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמונה עשר בחודש השני למניין החודשים מניסן. י"ח באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני, רביעי ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

חגים ואירועים החלים ביום זה

אירועים היסטוריים ביום זה

משמעותו של היום ביהדות הגליל הקדומה

י"ח באייר מופיע בשני הקשרים מיתיים בקרב יהדות הגליל במאות הראשונות לספירה: צום יהושע ורעידת אדמה. מקורות היסטוריים שונים מזכירים הקשרים אלו, לעיתים בנפרד ולעיתים במשולב.

צום יהושע

ערך מורחב – צום יהושע

קיימות עדות מהמאה ה-5 לצום בי"ח באייר. במאה ה-7 כבר קיימות עדויות ברורות לקשר בין התאריך י"ח באייר וצום לזכר יהושע בן נון.[2]לדוגמה:

וְכָל הָיָה חָת מִשְּׂפַת שָנִי

בִּהְיוֹת בִּן נוּן מַנְהִיג שְאוֹנִי

וַיַּחְמוֹס יָמָיו וּבוֹ אִישוֹנִי

בִּשְמוֹנָה עָשָׂר בַּשֵּנִי.

אלעזר הקליר, אהלי איכה גילו קדישים

רעידת אדמה

התאריך, י"ח באייר, הוזכר החל ממחצית האלף הראשון בהקשר של רעידת אדמה, בעבר, בהווה או בעתיד.[3] לדוגמה:

וזה דבר ה’ אשר דיבר מטט’, שר צבא ה’ באמת: "אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים, ועצת שלום תהיה בין שניהם". וכך השביעני מטט’, כי ביום אחד ועשרים לחודש הראשון יבוא מנחם בן עמיאל, בימי ארמילוס אשר תלד הצלם. מנחם ואליהו יעמדו על הים הגדול, ויקראו במבואיו, ויצאו כל פגרי ישראל שהשליכו עצמם בים מפני שוביהם בעמק יהושפט, כי שם יהיה משפט לרשעים ושמחה לצדיקים, בחודש השני, הוא חודש אייר. ואז תעל עדת קורח, ויבואו אצל משה, ויחיו מתי מדבר, ואסף דגל הקורחי אשר פצתה האדמה את פיה, ובלעה אותם ואת בתיהם ואת אהליהם בערבות יריחו על נחל השיטים. ובשמונה עשר בו, ירעשו ההרים והגבעות, ותתנודד הארץ וכל אשר עליה, והים וכל אשר בו.

כבר מהמאה ה-3 קיימת עדות לקשר בין מות יהושע לבין רעידת אדמה, בלא קשר ישיר לתאריך י"ח באייר[4]. בהמשך יש עדות גם לקשר בין שלושת הגורמים: התאריך, מות יהושע ורעידת אדמה[2]:

צמו ביח בו בגלל מות יהושע והיה בו רעש

מן הגניזה הקהירית, מתוך "הלכות ארץ ישראל מן הגניזה הקהירית" של מרגליות

ככל הנראה שהמקור לקשר בין רעידת האדמה לבין התאריך הוא ברעידת אדמה שהתרחשה בשנת 363 בי"ח באייר. זהו גם התאריך, לפי מקורות שונים, של חורבנו של בית המקדש של יוליאנוס בתאריך זה, וכן של בנייתו. על פי המקורות, בית המקדש נחרב בעת בנייתו על ידי רעידת אדמה.[5] לדוגמה:

תחילה, כשרצו להניח את היסודות למקדש ביום ראשון לפני רעידת האדמה, היו רוחות חזקות וסערות, והתוצאה הייתה שהם לא יכלו להניח את יסודות המקדש באותו היום. באותו לילה ממש התחולל הרעש הגדול, וכולנו היינו בכנסיית המוודים [=המרטירים?], שקועים בתפילה. לאחר זאת יצאנו כולנו אל הר הזיתים, הניצב ממזרח לירושלים, משם הועלה אדונינו אל אביו רב התהילה... והם, ברצונם לחקות אותנו, רצו אל מקום ההתאספות הרגיל של כנישׂתם, ומצאו את דלתות הכנשׂת סגורות. הם השתוממו מאד על שארע ועמדו סביב בדממה ופחד כשלפתע נפתחו דלתות הכנשׂת מאליהן, ומתוך הבנין יצאה אש שלחכה את רובם, ורובם קרסו ומתו מול הבניין. הדלתות נגרו מאליהן, בעוד העיר כולה מתבוננת במתרחש... מאורע זה התרחש ביום שני בשעה השלישית, ומקצתו בשעה התשיעית בלילה. היה כאן אובדן חיים כביר. [היה זה] ב-19 באייר בשנת 674 לממלכת אלכסנדר הגדול. בשנה זו מת יוליאנוס עובד האלילים, והוא שהסית במיוחד את היהודים לבנות מחדש את המקדש, כיוון שרחש להם טובה על שצלבו את המשיח.

איגרת קיריליוס מירושלים, מתוך סעיפים 6, 7, 11

בניית בתי המקדש

לאור הסבירות שבניית בית המקדש של יוליאנוס החלה בי"ח באייר, הועלתה ההשערה כי גם בתי המקדש הראשונים, שנבנו בחודש אייר, התחילו להיבנות בתאריך זה.[2]

נולדו

נפטרו


הערות שוליים