יאזור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאזור
يازور
Holon-S-695.jpg
קבר שייח' אל-קטנאן, כיום בצומת אזור, בכניסה לאזור התעשייה של חולון
מחוז לוד
נפה נפת יפו
שטח נכון ל-1945 11,800 דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 4,030
שפה ערבית
דת מוסלמים
סיבת עזיבה מבצע חמץ
תאריך עזיבה אפריל 1948
יישובים יורשים אזור, מקוה ישראל, חלק מחולון
מיקום יאזור
יאזור
יאזור

יאזוּר (ערבית: يازور), הייתה עיירה ערבית ששכנה כ-6 ק"מ ממזרח ליפו, במקום שבו שוכנת בימינו אזור. במהלך מלחמת העצמאות התרוקנה העיירה מתושביה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אזור הופיע בכתובת אשורית במאה ה-8 לפנה"ס, ושמו הערבי של היישוב יאזור, מוכר מאז המאה ה-13. נראה שהיישוב במקום החל לפני כ-6,000 שנים, כאשר הביצה שכסתה את בקעת אונו נסוגה.

במקום התגלה מקווה מים עשוי אבן, שגילו מוערך בכ-1,800 שנה. לידו שני עצי שקמה שגילם לכל היותר הוא אלפים שנה. במקום נמצא גם סרקופג ביזנטי ששימש כשוקת.

באזור התגלו שרידיו של מבנה מן התקופה הביזנטית, ששימש כבית כנסת. ייתכן שהמבנה, השוכן בסמוך לכביש 44 ונראה ממנו היטב, שימש ככנסייה בתקופת השלטון הצלבני, אך לאחר מכן היה למסגד שלו תשע כיפות. המסגד היה אחד המקומות אשר הוקדשו לאימאם עלי.

הצלבנים הקימו מבצר צלבני על ראשה של הגבעה הניצבת במרכזה של העיירה אזור. המבצר הוקם בשנת 1099 במהלך מסע הצלב הראשון, וזכה לשם מצודת המישור (chateau de plain), שכן חלש על המישור המקיף את הגבעה. בשנת 1187 החריב צלאח א-דין את המצודה, אך ב-1191 שב ריצ'רד לב הארי והקימה מחדש. לאחר מכן נמסר המבצר לידי המסדר הטמפלרי. עם כיבוש ארץ ישראל בידי הממלוכים, הרס בייברס את המצודה באופן סופי, וכיום נותרו ממנה רק שרידים, הניצבים במרכזו של גן.

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט התבססו בכפר קבוצות ערביות שתקפו את התחבורה בכביש הראשי מיפו לרמלה, והפילו קרבנות רבים מקרב הנוסעים היהודים.‏[1]

על פי סקר הכפרים 1945 ב-1945 השתרעה העיירה על פני שטח של 11,800 דונם ואוכלוסיית המקום נאמדה בכ-4,030 תושבים. התושבים היו מבוססים מבחינה כלכלית, חלקם התפרנסו בחקלאות בפרדסי הסביבה וחלקם במסחר ובבתי חרושת כבית חרושת לקרח, טחנת קמח ובבית החרושת היהודי לעורות בשכונת מולדת שבחולון, שמחצית מעובדיו היו ערבים. הכביש הראשי מיפו לרמלה (שהמשיך לירושלים) חצה את העיירה ובשוליו חנויות ובתי קפה על אם הדרך. על תוואי הכביש זה סלול היום כביש 44.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תוכנית החלוקה נועד הכפר להכלל בתחום המדינה היהודית.

כבר בימיה הראשונים של מלחמת העצמאות נרגמו מכוניות יהודים באזור, אך "ההגנה" נמנעה מפעולות תגמול כל עוד דרך הביטחון לא הושלמה ולא ניתן היה לעקוף את יאזור. גם רוב התושבים לא היו מעוניינים בשיבוש התחבורה היהודית מחשש לפעולות תגמול ומלחץ של נכבדי יפו לנהוג במתינות מחשש לחסימת הדרך ליפו.

ב-9 בדצמבר 1947 נזרקה פצצה לבית הקפה ביאזור ממכונית נוסעת נהוגה בידי אנשי אצ"ל. בית הקפה נהרס ושבעה מיושביו נהרגו. ב-11 בדצמבר 1947 הותקפה שיירה יהודית סמוך לכפר. נהג משאית מכפר ורבורג נהרג וארבעה נפצעו.‏[2] בתגובה לכך הופיעו שוב אנשי אצ"ל וזרקו רימונים לבית הקפה. שישה ערבים נהרגו ורבים נפצעו.

בעקבות אירועים אלו חסם הצבא הבריטי את הכביש ביאזור לתנועה יהודית. לאחר משא ומתן בין הבריטים לאנשי הקשר של "ההגנה" סוכם שנוטרים יהודים חמושים ילוו את השיירות בקטע יאזור.

ב-21 בדצמבר 1947 פתחו ערביי יאזור באש על שיירה יהודית. במשאית הראשונה נהג חבר קיבוץ כפר מנחם המשאית השנייה הייתה של קיבוץ גת והשלישית של קיבוץ דורות. שתי המשאיות הראשונות הצליחו להיחלץ אבל התוקפים הצליחו להרוג את נהג משאית דורות ועוזרו. את המשאית העמוסה חביות סולר העלו באש. תימרות האש והעשן נראו עד מקווה ישראל. בהתקפה נוספת נפצעו 5 יהודים שנסעו מרחובות לתל אביב.‏[3] הכביש שוב נחסם למשך יממה. ב-30 בדצמבר נכנסה קבוצת יהודים לכפר ופוצצה שני בתים ששימשו אכסניה לאנשי הכנופיות. בהתקפה זו נהרג ערבי אחד ואחר נפצע.‏[4]

ב-22 בינואר 1948 עלה באזור טנדר שבו שבעה נוטרים על מוקש, חלקם נהרגו מפיצוץ המוקש והשאר לאחר שהמון הסתער עליהם (ראו נפילת שבעת הנוטרים). בתגובה לכך פגעו כוחות פלמ"ח בתחבורה הערבית ליפו והרגו 20 ערבים.‏[5] כמה ימים אחר כך פוצצה אנשי ההגנה שני בתים בכפר.‏[6] ב-9 בפברואר הותקפה שיירה נוספת שעברה בכפר.‏[7] ב-14 בפברואר תקפו כוחות גבעתי ביאזור במסגרת פעולת יאזור במבצע יונה (ע"ש יונה רסין) ופוצצו מספר מבנים.‏[8] שבוע לאחר מכן ביצעו כוחות פלמ"ח פעולה ביישוב בה פוצצו מספר בניינים. בפעולה נהרג לוחם אחד ושניים נפצעו, ו-15 ערבים נהרגו.

עם סיום "מבצע חמץ" נטשו התושבים והלוחמים הערבים את יאזור. ב-30 באפריל 1948 נכנס ליאזור כוח של חטיבת גבעתי ומצא אותה ריקה.‏[9] הבריטים לא השלימו עם תפיסת יאזור על ידי היהודים מחשש לפגיעה בתנועה ליפו. הם הגישו אולטימטום לנסיגת כוחות גבעתי מיאזור ואיימו בהפגזה. לבסוף הוסכם שהכוחות ישארו ביאזור ורק שורת הבתים לאורך הכביש תשאר באחריות בריטית.‏[10] כך היה עד לפנוי הבריטים מארץ ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שייח' אל-קטנאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]