יאיר הירשפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: אין פרטים בסיסים על מושא הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אין תמונה חופשית

ד"ר יאיר הירשפלד הוא מרצה באוניברסיטת חיפה, ממתכנני הסכמי אוסלו בשנת 1993. ד"ר הירשפלד תומך בפתרון של שתי המדינות, וקרא לרשות הפלסטינית וישראל לקבל מתווה כלשהו של פתרון זה.

המשא ומתן בין ישראל לאש"ף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון בני מוריס מציין‏[1] כי חנאן עשראווי והירשפלד החלו לתחזק ערוץ אחורי לאיש אש"ף פייסל חוסייני כבר ב-1989. הירשפלד, בהיענות להצעתה של עשראווי, חתר לפגוש את שר האוצר של אש"ף דאז, איש בשם אבו עלא (אחמד קריע). דרך הנורבגים - כולל דרך סגן שר החוץ הנורבגי יאן אגלנד ורוד לארסן מ"המכון הנורבגי למדעי חברה יישומיים" - היה להירשפלד את המפגש הראשון שלו עם אבו עלאא בלונדון, ב-4 בדצמבר 1992.

ב-19 בינואר 1993 הכנסת ביטלה את החוק האוסר על מפגשים עם נציגי אש"ף. יום למחרת הירשפלד פגש באבו עלא בפעם השנייה מחוץ לאוסלו, כשהוא מלווה בהיסטוריון הישראלי רון פונדק. באישור הסגן של שמעון פרס, יוסי ביילין, השלושה נפגשו בחשאי עוד ארבע פעמים. לאחר הפגישה המסכמת במאי, ההסכם הועבר לערוצים רשמיים, מה שהפך להיות "הצהרת העקרונות".

הטיוטה הראשונה של הצהרת העקרונות הניחה שלושה תנאים בסיסיים: "נסיגת ישראל מרצועת עזה, העברת סמכויות הדרגתית של כוח כלכלי לפלסטינים ... ו ... סיוע כלכלי בינלאומי לישות הפלסטינית המתהווה בעזה". זה כלל גם את העיקרון "עזה תחילה", ולפיה כל ויתורים ישראליים שיקבעו בעתיד יבואו אחרי הסכם על עזה וזאת לפני כל הסדר סופי. בפגישה האחרונה הטיוטה כבר כללה בחירות, אוטונומית ביניים, ומסירת כוח לפלסטינים, במהלך נסיגה ישראלית הדרגתית. "עזה תחילה" כלל כבר בעת הזו גם חלק מהגדה המערבית סביב יריחו.

תוך משא ומתן עקיף נוסף בין ישראל להנהגת אש"ף בתוניס, בערוצים מצריים ובתיווך של נורבגיה, הדיונים שהחלו בין הירשפלד ועלאא הגיעו לשיאם עם התחלתו של מה שקרוי תהליך אוסלו, כאשר ב-20 באוגוסט פרס טס לאוסלו - בעוד התהליך עדיין לא ידוע לציבור - להיות עד לחתימה של ראשי תיבות על הצהרת העקרונות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Righteous victims: a history of the Zionist-Arab conflict, 1881-2001, 2001, Vintage Books, p. 617–621
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.