יאן דיסמאס זלנקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יאן דיסמאס זלנקהצ'כית: Jan Dismas Zelenka, הידוע גם בשם יוהאן דיסמאס זלנקה, 16 באוקטובר 1679 - 23 בדצמבר 1745) היה מלחין צ'כי מתקופת הבארוק. זלנקה ניגן בוויולונה, הגדול והנמוך במשפחת הוויול, מקביל לקונטרבס במשפחת הכינור בקבוצת כלי הקשת.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלנקה נולד בלונוויצה פוד בלאניקם, עיר שוק קטנה דרומית-מזרחית לפראג במה שהייתה אז בוהמיה. אביו היה מנהל בית ספר ונגן עוגב בעיר. אין עוד מידע ודאי על שנותיו הראשונות של זלנקה. כנראה למד מוזיקה במרכז פראג, בקולג' ישועי בשם קלמנטינום. בין השאר היה תלמידו של אנטוניו לוטי.

ידוע, שזלנקה עבד בשירותו של הבארון הארטיג, המושל הקיסרי שישב בפראג, לפני שהיה לנגן ויולונה בתזמורת המלכותית של דרזדן בסביבות 1710. הוא למד קונטרפונקט בווינה אצל יוהאן יוזף פוקס משנת 1715 וחזר לדרזדן ב-1719. פרט לביקור בפראג ב-1723 כדי להשתתף בביצוע האופרה של פוקס, Constanza e Fortezza, נשאר תושב דרזדן עד מותו. לא ברור, אם נסע אי פעם לוונציה, אבל יש איזו ראיה עקיפה הרומזת לכך בשנות וינה שלו.

בתקופה הראשונה שלו בדרזדן סייע זלנקה לקאפלמייסטר, יוהאן דויד הייניכן, ובהדרגה נטל עליו את חובותיו של הייניכן ככל שבריאותו של זה התרופפה והלכה. אחרי מות הייניכן בשנת 1729, הציג זלנקה את מועמדותו למשרת הקאפלמייסטר היוקרתית. המשרה ניתנה לא לו אלא ליוהאן אדולף האסה. ב-1735 הוכתר זלנקה בתואר מלחין הכנסייה. הוא היה בחברה טובה, כיון שיוהאן סבסטיאן באך הגיש גם הוא בקשה לתואר זה וחלק אותו עם זלנקה. זלנקה מת בדרזדן ב-1745. היצירות שכתב בשנותיו האחרונות לא הגיעו לכלל ביצוע בתקופת חייו. אחדות מהן תוארו, בפי המוזיקולוג קולהאסה, שהתמחה ביצירות זלנקה, כבעלות "כוח של חזון".

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב יצירותיו של זלנקה היו כנסייתיות. הן כללו שלוש אורטוריות, 21 מיסות ועוד מספר רב של יצירות קודש שונות. רבות מיצירותיו התזמורתיות והווקאליות של זלנקה הן וירטואוזיות ותובעניות. המוזיקה שלו לכלי בס מצטיינת בתובענותה, העולה בהרבה על זו שמציגים מלחינים אחרים בני תקופתו. ראויות לציון גם הדרישות ה"אוטופיות" (כפי שהגדיר אותן היינץ הוליגר) שזלנקה מציב לנגן האבוב בטריו סונאטות שלו.

אין זה סוד, שיוהאן סבסטיאן באך רחש כבוד רב לזלנקה, כפי שאפשר ללמוד ממכתב של בנו, קרל פיליפ עמנואל באך, אל י. מ. פורקל, מיום 13 בינואר 1775, המסביר אולי את שאיפתו של באך להוציא מתחת ידיו מיסה קתולית (המיסה בסי מינור בשנותיו האחרונות.

בטעות סברו, שרבות מן הפרטיטורות החתומות של זלנקה הושמדו בהפצצה על דרזדן בפברואר 1945. הפרטיטורות, מכל מקום, נמצאו בספרייה מצפון לנהר ולא בקתדרלה הקתולית. נכון שאחדות מהן חסרות, אבל דבר זה קרה מן הסתם במשך שנים רבות ומדובר בחלק קטן בלבד מן הפרטיטורות ששרדו.

"תנועת זלנקה", שראשיתה בשנות ה-60' של המאה ה-20, צוברת תנופה באופן ברור - כפי שמעיד מספר ההופעות החיות שנערכו בשנים האחרונות במקומות שונים ורחוקים זה מזה באירופה, כמו קופנהגן וגלזגו. חשוב לזכור, שגם יוהאן סבסטיאן באך זכה לכבוד הראוי לו רק במאה ה-20, הודות למאמצים שעשו במאה ה-19 מלחינים כמו מנדלסון ומאהלר. נראה שגם יאן דיסמאס זלנקה מתגלה כ"ענק רדום" מתקופת הבארוק.

רשימת יצירות נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שש טריו סונאטות (1, 2, 4, 5, ו-6 כתובות לשני אבובים, בסון ובסו קונטינואו, ואילו בשלישית מחליף כינור את האבוב השני; כולן ממוספרות כ-181 ברשימת יצירות זלנקה (רי"ז).
  • יצירות אינסטרומנטאליות אחרות (מספר 182-190 ברי"ז)
  • Lamentationes Jeremiae Prophetae ("קינות הנביא ירמיהו").
  • Die Responsorien zum Karfreitag ("מענים ליום שישי הטוב").
  • יותר מ-20 מיסות (מספר 1 - 21 ברי"ז), חלקן חסרות וכמה מפרקיהן, Missa Purificationis, Missa Sanctissimae Trinitatis, Missa Votiva, Missa Dei Patris, Missa Dei Filii, and Missa Omnium Sanctorum, רי"ז 16 - 21) נמנים עם מיטב יצירותיו.
  • עשר תפילות, הכוללות 2 מזמורי שבח (Litaniae Lauretanae) מספרי 151 ו-152 ברי"ז).
  • ארבע תפילות אשכבה (רקויאם (שאחת מהן (45 רי"ז) רק מיוחסת לזלנקה.
  • חמישים ושלושה מזמורי תהילים, כמה מהם חסרים.
  • Sub olea pacis et palma virtutis - מלודרמה של הקדוש ונצ'סלאו.
  • I Penitenti al Sepolcro del Redentore - אורטוריה.
  • Il serpente di bronzo - אורטוריה.
  • Officium Defunctorum מספר 47 ברי"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]