יאנוש קורצ'אק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאנוש קורצ'אק
(22 ביולי 1878 בוורשה, פולין – 5 באוגוסט או 6 באוגוסט 1942 במחנה ההשמדה בטרבלינקה)
Janusz Korczak.PNG
שנות הפעילות 1898-1942
מקצוע סופר, רופא מתמחה ברפואת ילדים, מחנך והוגה חינוכי

יאנוּש קוֹרצ'אקפולנית: Janusz Korczak‏; נולד בוורשה, פולין ב-22 ביולי 1878 או 1879, נרצח ב-5 באוגוסט או 6 באוגוסט 1942 בטרבלינקה) הוא שם העט שבו נודע הֶנְרִיק גולדשמיט (Henryk Goldszmit). רופא, מחנך והוגה חינוכי, סופר, פובליציסט ופעיל חברתי.

קורצ'אק היה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילדים. בתי היתומים שהקים וניהל היו אחד הניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי, שכלל גם בית דין של ילדים. אחד מהחלוצים בתחום שיקום ילדים ובני נוער ואבחון חינוכי, ומחלוצי המחקר בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד. חיבר ספרים בתחום התאוריה והמעש של החינוך, לצד ספרי ילדים. יהודי פולני שהצהיר כל חייו על השתייכותו לשני העמים‏[1]. בימי השואה, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו ובחר ללכת למוות בטרבלינקה עם חניכיו, ובכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו‏[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעורים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבתו של יוזף גולדשמיט, אביו של יאנוש קורצ'ק, בבית הקברות היהודי בוורשה
כרטיס של יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) שהוכן לצורך רישום רופאים בהוראת שלטונות הכיבוש הגרמני בוורשה בשנת 1940

קורצ'אק נולד בוורשה במשפחה יהודית מתבוללת בתרבות הפולנית, כבנו של עורך הדין יוסף גולדשמיט (1844-1896) וצֶצִילְיָה לבית גֶמְבִּיצְקִי (1853/4–1920). שמו היהודי היה הרש או הירש, לפי שם סבו מצד אביו‏[3]. מוצאה של משפחת גולדשמיט ממחוז לובלין ומוצאה של משפחת גמביצקי מאזור העיר קָלִיש. סבא-רבא שלו, מָאוּרִיצִי גמביצקי, וסבו, הירש גולדשמיט, היו רופאים.‏[4][5].

משפחת גולדשמיט התגוררה ברחוב בְּיֶילָנְסְקָה 18, ככל הנראה מקום הולדתו של קורצ'אק. בשנת 1881 עברה המשפחה לרחוב קְרקוֹבְסְקְיָה פְּשֶדְמְיֶישְצְ'יֶה 77, שם התגוררה עם משפחתה של האם: הוריה, אחותה אנה וסבתה אמיליה. בשנת 1883 עברה המשפחה לרחוב מְיוֹדוֹבָה 19, ומאוחר יותר, עם ההתדרדרות במצבה הכלכלי, לככר קְרָשינְסְקיך 3, נוֹבוֹסֶנָטוֹרְסְקָה 6 (היום מוֹלְיֶירה), שְבְיֶינְטוֹקְשיסְקה ולֶשְנוֹ 18.

ביולי 1885, נשלח קורצ'אק לבית הספר ברחוב פְרֶטָה, בו למד עד שנת 1890, אז החל את לימודיו בגימנסיה הממשלתית מס' 7 לבנים ששכנה ברובע פראגה. שנים לאחר מכן, תיאר את תקופת בית הספר ביומנו: "בהיותי בן חמש עשרה נתקפתי בשיגעון קריאה. העולם נעלם מנגד עיני, רק הספר היה קיים..."[דרוש מקור]

מצבה הכלכלי הטוב של המשפחה בתחילה, החל להידרדר בשל מחלת הנפש של האב, אשר התאשפז לראשונה בבית חולים פסיכיאטרי בשנת 1891. האב נפטר ב-26 באפריל 1896. קורצ'אק, שהיה תלמיד בן 17-18, החל לסייע בכלכלת המשפחה באמצעות מתן שיעורים פרטיים, ואמו השכירה חדרים בדירתם ברחוב לשנו. את תעודת הבגרות שלו קיבל בהיותו בן 20.

בשנת 1898 התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטה הצארית בוורשה, בה למד שש שנים וחזר על לימודי השנה הראשונה. הוא למד גם ב"אוניברסיטה המעופפת". בקיץ 1898 נסע לראשונה מחוץ לגבולות פולין, לשווייץ, שם חקר בין היתר את פעילותו ויצירתו של יוהאן היינריך פסטלוצי. בשנים האוניברסיטאיות שלו הוא התוודע לחיי שכונות העוני של הפרולטריון והלומפנפרולטריון ("פרולטריון סחבות").

רופא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במרץ 1905 קיבל קורצ'אק דיפלומה של רופא. ביוני אותה שנה גויס כרופא לצבאו של הצאר והשתתף במלחמת רוסיה-יפן. באותה תקופה, פולין הייתה מחולקת תחת שלטונן של שלוש מעצמות: רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה. קורצ'אק שרת בחרְבּין וסיים את שרותו הצבאי בדרגת רב סרן. בסוף מרץ 1906 חזר לוורשה. בשנים 1905-1912 עבד כרופא ילדים בבית החולים לילדים ע"ש ברסון ובאומן ברחובות שליסקיי 51 – שינה 60. הוא קיבל דירת מגורים בשטח בית החולים וטיפל בחולים בכל שעות היממה, כשמשכורתו עמדה על 200 רובל בשנה. בעבודתו כרופא, החל לעזור גם לאנשי שכונות הפועלים של העיר. ממטופליו העניים לעתים לא גבה תשלום כלל, או תשלום סמלי בלבד, ולעתים אף נתן כסף לקניית תרופות. מן הפציינטים האמידים לא הסס לגבות שכר טרחה גבוה. קורצ'אק עבד עם שמואל גולדפלאם והושפע מרופא הילדים יוליאן קרמשטיק. החל משנת 1907, בעקבות פרסומיו הספרותיים, הפך לרופא ילדים ידוע ומבוקש בוורשה.

בשנים 1907-1910/11 השתלם מחוץ לפולין: בשנת 1907 שהה כשנה בברלין, שם שמע הרצאות, התנסה בעבודה במרפאות ילדים, וחקר שיטות עבודה בבתי חינוך לילדים ובתי יתומים. כמו כן שהה 4 חודשים בפריז (1910) וחודש בלונדון (בשנת 1910 או 1911). אחרי שנים יכתוב, שבלונדון קיבל את החלטה לא להקים משפחה ו"לשרת את הילד ואת עיניינו"‏[6]. הוא ראה בכל הילדים בהם טיפל ואותם חינך, כילדיו שלו.

בשנים 1914-1918, בזמן מלחמת העולם הראשונה, גויס קורצ'אק שוב לצבא הצארי ושרת כסגן מנהל בית חולים שדה אוגדתי, בחזית האוקראינית. ב-1917 הוא נקרא לשרת כרופא בבתי מחסה לילדים אוקראיניים ליד קייב. הוא עבד זמן קצר בבית חינוך לנערים פולנים בקייב, בניהולה של מריה רוגובסקי-פאלסקה, פעילה חברתית ולוחמת לעצמאות פולין, אותה פגש שנתיים קודם לכן בזמן חופשה קצרה בקייב. לאחר סיום שירותו הצבאי בדרגת סרן, חזר קורצ'אק ביוני 1918 לוורשה. עם ההכרזה על עצמאותה של פולין ב-11 בנובמבר 1918, גויס לצבא הפולני ובתקופת המלחמה הפולנית-בולשביקית (1919-1921) שרת בבתי חולים צבאיים בוורשה ובלודז'. הוא נידבק וחלה בטיפוס. בזכות שירות זה קודם לדרגת רב סרן בצבא הפולני.

פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1899 נעצר קורצ'אק לזמן קצר, בשל פעילותו בחדרי הקריאה לציבור הרחב שהפעילה העמותה הוורשאית לגמילות חסדים.

בשנת 1916, היה בין 16 החברים שהקימו בווינה את "השומר הצעיר".

הצטרף ל"בונים החופשיים" לכל המאוחר בשנת 1925 והיה חבר בלשכת "כוכב הים" של הפדרציה הבינלאומית "זכויות האדם" ("Le Droit Humain"), שמטרתה "להשלים בין כל בני האדם המופרדים במחיצות הדת, וחיפוש אחר האמת תוך שמירת כבודו של האדם השני."‏[7].

היה חבר ב"עמותה הוורשאית להיגיינה" ו"העמותה למחנות הקיץ לילדים". בשנים 1904, 1907 ו-1908 יצא למחנות קיץ לילדים פולנים-יהודים שאורגנו על ידי העמותה. בשנת 1909 הצטרף לעמותת "עזרה ליתומים", עמותת גמילות חסדים יהודית, שמאוחר יותר בנתה את "בית היתומים" שקורצ'אק התמנה למנהלו.

סופר, פובליציסט, עורך ואיש רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת הביכורים של קורצ'אק פורסמה ב-26 בספטמבר 1896 בשבועון "קולצה" (קוצים). כתלמיד גימנסיה נאסר עליו לפרסם רשמית את דבריו בעיתונות, לכן חתם בשם-העט "הן". בהמשך השתמש בשמות עט שונים: "הן-ריק", "הגות", "הדוקטור הזקן". בשנת 1898 השתתף קורצ'אק בתחרות כתיבת מחזות של העיתון "קורייר ורשבסקי" ושלח אל התחרות מחזה בן ארבע מערכות בשם "אי זו הדרך?" (Którędy?). על המחזה חתם יאנֶאש קורצ'אק, שם עט אותו שאל מרומן של קראשבסקי "סיפורו של יאנָאש קורצ'אק ובתו של נושא החרב המלכותי". עקב טעות של פועל בבית הדפוס, במודעה המכריזה על תוצאות התחרות הופיע "יאנוּש", במקום "יאנאש". המחזה עצמו אבד. בשנים 1898-1901 פרסם בכתב העת "חדר קריאה לכל" (Czytelnia dla Wszystkich). משנת 1900 החל לפרסם כיאנוש קורצ'אק. הוא חתם כך אף על מכתביו הפרטיים, אך לא ויתר על השמות האחרים.

בפברואר 1900 החל לשתף פעולה עם השבועון "קולצה" (קוצים) תחת שם העט הן-ריק (Hen-Ryk). בשנת 1901 החל לכתוב פיליטונים. בשנת 1905 יצא לאור הקובץ "הבלים" (Koszałki Opałki), אסופת פיליטונים מ"קולצה", אותם כתב בין השנים 1901-1904. באותה שנה יצא לאור הרומן "ילדי רחוב", בתחילה כסיפור בהמשכים בכתב העת "חדר קריאה לכל" ומאוחר יותר כספר.

בשנים 1904-1905 כתב פליטונים לכתב העת "קול" (Głos) בשם העט "g.". בכתב-עת זה פורסם בהמשכים הסיפור "ילד הטרקלין", שיצא כספר בשנת 1906 והביא לקורצ'אק פרסום בינלאומי. באותה שנה החל לכתוב לכתב העת "פְּשֶגְלוֹנְד סְפּוֹלֶצְ'ני" ("סקירה חברתית").

בשנים הבאות פרסם מספר ספרי ילדים, ביניהם: "המלך מתיא הראשון", "המלך מתיא באי הבודד", "פשיטת הרגל של ג'ק הקטן" ו"קאיטוש המכשף". כמו כן, פרסם חיבורים פדגוגיים חשובים, ביניהם: "איך לאהוב ילדים", "הרגעים החינוכיים", "כאשר אשוב להיות ילד", "זכותו של הילד לכבוד" ו"פדגוגיה מבודחת". בזמן מלחמת העולם השנייה ניהל יומן, מסמך בעל חשיבות גדולה לאור נסיבות יצירתו וקורותיו של קורצ'אק בעת המלחמה. העיזבון הספרותי של קורצ'אק כולל 24 ספרים ולמעלה מ- 1,400 טקסטים שפורסמו בכתבי עת שונים. רק כ-300 פריטים, בהם כתבי יד מקוריים ספורים, גרסאות מודפסות תעודות ומכתבים נשמרו (ראו בהמשך רשימת ספרי קורצ'אק).

ב-16 ביולי 1926, הוענק לקורצ'אק צלב הקצונה של מסדר תחיית פולין עבור פעילותו החברתית, החינוכית, הפילנתרופית והספרותית. בשנת 1937 קיבל את "עלה הדפנה המוזהב האקדמי" - פרס האקדמיה הפולנית לספרות‏[8].

תחת השם "הדוקטור הזקן", פעל קורצ'אק לקידום זכויות הילד. הוא יצר סגנון יוצא דופן, בו פנה ישירות אל המאזינים הצעירים ביותר, ובצורה פשוטה דיבר על הדברים החשובים ביותר. ב-1936 הופסקו תוכניות הרדיו הפדגוגיות שלו, למרות התגובות הנלהבות של המאזינים והביקורת, בשל התחזקות האווירה האנטישמית והלחצים שהופעלו עקב כך על תחנת הרדיו. קורצ'אק חזר לשדר כעבור שנתיים בסדרת הרצאות ברדיו הפולני. הוא דיבר אל מאזיני הרדיו גם אחרי פרוץ המלחמה, בימים הראשונים של ספטמבר 1939.

לוח זיכרון ברחוב נובוליקי 7, הבניין בו שכנו משרדי "מאלי פשגלונד"

בעבודתו הפדגוגית השתמש קורצ'אק באמצעים חדישים מאוד לזמנו. הוא יצר את עיתון הילדים והנוער "מָאלִי פְּשֶגְלוֹנְד" ((Mały Przegląd - "סקירה קטנה") (19261939), אשר הופיע כמוסף שבועי ליומון הוורשאי "נאש פשגלונד" ("סקירתנו"). הגיליון הראשון הופיע ב-9 באוקטובר 1926 והיה זה כתב העת הראשון בפולין שנוצר על ידי ילדים ונוער. קורצ'אק ערך אותו במשך ארבע שנים ומשנת 1930 היה עורכו יז'י אברמוב (אשר נודע לאחר המלחמה כאיגור נברלי, מי שהיה זמן מה גם מזכירו של קורצ'אק). משרדי העיתון היו ברחוב נובוליפקי 7. בעיתון כתבו ילדים, העורך וכותבים כירחמיאל ויינגרטן. העיתון יצא לאור למרות התגברות האנטישמיות, חוסר הסובלנות, ההפרדה הגזעית והחרם על עסקים יהודיים בשנות ה-30. הגיליון האחרון יצא לאור ב-1 בספטמבר 1939.

זהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורצ'אק חש עצמו כיהודי וכפולני ופעל למען קרוב לבבות בין הפולנים והיהודים. שפת האם שלו הייתה פולנית וזו הייתה השפה בה כתב ויצר. הוא הבין גם קצת יידיש, לשונם של מרבית יהודי פולין, דרך שליטתו בשפה הגרמנית. בשנות השלושים, כאשר התקרב לתנועה הציונית, החל ללמוד עברית. הוא שיתף פעולה עם כתבי העת של תנועות הנוער הציוניות והשתתף בסמינרים שלהם. בתקופה זו עבר משבר בחייו הפרטיים והמקצועיים. שני מסעותיו לארץ ישראל ב-1934 וב-1936 עזרו לו במידה מסוימת להיחלץ ממשבר זה. הוא נסע לארץ ישראל כדי "לספוג את העבר, למצוא נקודת משען להרהורים על ההווה ואף לגעת בעתיד".

בית היתומים - תמונה משנת 1935. קורצ'אק התגורר בעליית הגג.

בית היתומים וביתנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית היתומים של יאנוש קורצ'אק
ילדי ומחנכי "ביתנו" (לחצו להגדלה). ראשונה משמאל יושבת מרינה פאלסקה. עומדת מימין: סטפניה וילצ'ינסקה. רביעי מימין עומד יאנוש קורצ'אק

יחד עם סטפניה וילצ'ינסקה (1886-1942), ייסד וניהל קורצ'אק את "בית היתומים", בית חינוך בוורשה לילדים יהודים שהוקם ומומן על ידי העמותה היהודית "עזרה ליתומים", ופעל ברחוב קרוכמלנה 92 (היום רחוב יאקטורובסקה 6). בית היתומים החל את פעילותו ב-7 באוקטובר 1912. קורצ'אק התגורר בבית זה עד שנת 1932, אז עבר לדירתה של אחותו ברחוב ז'ורביי 42. המחנכת הראשית של המוסד הייתה סטפניה וילצ'ינסקה – "גברת סטפה". קורצ'אק ניהל את המוסד במשך 30 שנה. בשנת 1919 ייסד יחד עם מריה פאלסקה מוסד חינוכי נוסף, בית יתומים לילדים פולניים בשם "ביתנו" (1919-1936), שבתחילה מוקם בפרבר של וורשה, פרושקוב, ובשנת 1928 הועבר לשכונה ביילני בוורשה, לרחוב יאנה קספרוביצ'ה 203. גם ב"ביתנו" יושמו שיטות חינוכיות חדשניות.

ב-2 באוקטובר 1940 הועבר "בית היתומים" לגטו ורשה, לרחוב חלודנה 33. בזמן המעבר קורצ'אק נאסר, והגרמנים החזיקו אותו בבית הסוהר פאביאק, משם שוחרר בערבות כעבור כמה חודשים. בית היתומים עבר לרחוב שיינה 16 (שליסקה 9).

בשני המוסדות החינוכיים, שנועדו לילדים בגיל 7-14, מומשו הרעיונות של חברת ילדים בעלת מנהל עצמי שיצרה את מוסדותיה האוטונומיים כמו פרלמנט ובית דין שנוהלו בידי הילדים, עיתון, מערכת תורנויות ואפילו קופת הלוואות. הפסיכולוג השווייצרי ז'אן פיאז'ה, שביקר בבית היתומים של קורצ'אק, אמר עליו:

"אדם נפלא, בעל אומץ לרחוש אמון כלפי הילדים והנוער שתחת טיפולו עד כי העביר לידיהם את ענייני המשמעת והטיל עליהם משימות קשות ביותר, הקשורות באחריות גדולה מאוד".[דרוש מקור]

מלחמת העולם השנייה, גטו ורשה והמסע האחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב קורצ'אק לצבא הפולני כקצין, אך לא התקבל לשורות הצבא מפאת גילו. בזמן הכיבוש הגרמני הוא לבש את מדי הצבא הפולני וסירב לציית לפקודה הנאצית המצווה על היהודים לענוד סרט מעוטר במגן דוד, בגלל שראה בכך חילול הסמל. בחודשים האחרונים של חייו (ממאי 1942) חי בגטו ורשה. נברלי, שכתב מאוחר יותר את הביוגרפיה של קורצ'אק, ניסה להשיג לו תעודות מזויפות מן החלק הארי של העיר, אך קורצ'אק סירב לעזוב את הגטו ובעצם לעזוב את חניכיו‏[9].

בגטו ורשה חזר קורצ'אק לכתיבת יומנו, אותה החל בשנת 1939 והפסיק למשך כשנתיים וחצי, כאשר הקדיש את זמנו ומרצו לטיפול ודאגה לחניכיו בבית היתומים ופעילות הקשורה במצבם של הילדים בגטו. היומן פורסם לראשונה בוורשה בשנת 1958. הרישום האחרון ביומנו הוא מה-4 באוגוסט 1942.

לוח זיכרון בכניסה לתיאטרון Lalka לציון מקום מושבו האחרון של בית היתומים בגטו ורשה. הלוח הוצב בשנת 2012.

בבוקר ה-5 או ה-6 באוגוסט 1942, שטחו של הגטו הקטן הוקף על ידי פלוגות אס-אס ושוטרים אוקראינים ולטביים. בזמן קיומה של האקציה הגדולה, כלומר השלב העיקרי של השמדת אוכלוסיית גטו ורשה, קורצ'אק דחה שוב הצעות להצלה, כי לא היה מוכן לנטוש את ילדיו ועובדיו בבית היתומים. ביום הגירוש הוביל קורצ'אק את מסע חניכיו לאומשלאגפלץ, משם יצאו טרנספורטים למחנות ההשמדה. קורצ'אק צעד בראש, בראש גלוי, בנעליים צבאיות גבוהות אוחז בידיהם של שני ילדים‏[10]. במסע השתתפו כ-200 ילדים וכעשרה מטפלים, ביניהם סטפניה וילצ'ינסקה. המסע שלהם הפך לאגדה, מיתוס של המלחמה, הנשען על זיכרונות שלא היו תמיד מהימנים וחסרו לכידות בפרטיהם.

Cquote2.svg

איני רוצה להיות מחלל קודש ולא מנתץ פסלים - אך חייב אני לומר איך ראיתי את זה אז. האווירה הייתה חדורה באיזה חוסר אונים, אוטומטיות, אפתיה. לא הייתה התפעמות מיוחדת מכך שהנה קורצ'אק הולך, לא היו הצדעות (כפי שאחדים מתארים), ובוודאי שלא הייתה איזו התערבות של שליחי היודנראט – איש לא ניגש לקורצ'אק. לא היו מחוות, לא היתה שירה, ולא ראשים מורמים בגאון. איני זוכר אם משהו נשא את דגל בית היתומים, אומרים שכן. הייתה דממה איומה ומותשת. קורצ'אק גרר רגל אחרי רגל, שחוח, מלמל לעצמו משהו מפעם לפעם (...). המבוגרים מבית היתומים, ביניהם סטפה (וילצ'ינסקה), הלכו לצידו, כמוני, או מאחוריו, הילדים בהתחלה ברביעיות ואחר כך איך שיוצא, בקבוצות מבולבלות. אחד הילדים החזיק את קורצ'אק בכנף מעילו, אולי בידו, הם הלכו כמו בטראנס. ליוויתי אותם עד לשער האומשלגפלאץ...‏[11]

Cquote3.svg

על פי גרסה אחרת, הילדים צעדו ברביעיות ונשאו את דגלו של "המלך מתיא הראשון", גיבור אחד מספריו של קורצ'אק. כל ילד נשא עמו צעצוע או ספר אהוב. אחד הנערים, שהלך בראש, ניגן בכינור‏[12]. האוקראינים ואנשי האס-אס הצליפו בשוטיהם וירו באוויר מעל להמון הילדים, למרות שאחד מהם הוביל את המצעד, כנראה שחש מעין סימפטיה אל הילדים‏[13].

Cquote2.svg

הוא הלך בראש התהלוכה הטרגית הזאת. את הילד הצעיר ביותר החזיק בזרועותיו ואחז בידו של פעוט אחר (...) צריך לזכור שהדרך מבית היתומים לאומשלאגפלאץ הייתה ארוכה. היא נמשכה ארבע שעות. ראיתי אותם כשפנו מרחוב ז'לזנה לרחוב לשנו. הילדים היו לבושים במיטב מחלצותיהם. הם היו לבושים במדי ג'ינס כחולים. כל התהלוכה צעדה ברביעיות, בקצב, במרץ ובכבוד לאומשלאגפלץ - כיכר המוות! למי הייתה זכות להוציא כזה פסק דין? (...) והעולם שתק! ולפעמים שתיקה היא הסכמה למה שקורה.‏[14]

Cquote3.svg

באותו יום נשלחו מגטו ורשה 4,000 ילדים ומטפליהם מבתי היתומים בעיר. קורצ'אק נרצח יחד עם חניכיו במחנה ההשמדה טרבלינקה[15]. בשנת 1948, לאחר מותו, הוענק לקורצ'אק "צלב אבירי מסדר תחיית פולין".

קורצ'אק כמחנך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסתו החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בנעוריו התעניין קורצ'אק בתאוריות חינוך פרוגרסיבי והושפע מהרעיונות של זרם "החינוך החדש". הוא שאב השראה מתאוריית החינוך הפרוגרסיבי שעוצבה על ידי ג'ון דיואי ומרעיונותיהם של דקרולי ומונטסורי וכמו כן מפדגוגים מוקדמים יותר – פסטלוצי, ספנסר ופרבל והכיר את רעיונותיו הפדגוגיים של טולסטוי[16]. בקיץ 1898 נסע לשווייץ על מנת להתוודע לפעילותו ויצירתו הפדגוגית של יוהאן היינריך פסטלוצי, נסיעה אותה תיאר מאוחר יותר בכתב העת "חדר קריאה לכל".

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הוא הרצה במכללות שונות בפולין, בין היתר במכון הממלכתי לחינוך מיוחד (היום האקדמיה לחינוך מיוחד ע"ש מריה גז'גוז'בסקה), בסמינר הממלכתי למורים בני דת משה ובמכון הממלכתי למורים.

קורצ'אק היה חסיד של האמנציפציה של הילד, ההגדרה העצמית שלו וכבוד לזכויותיו. גופי המנהל העצמי של החניכים שפעלו במוסדותיו כמו פרלמנט הילדים ובית הדין, הגשימו בחיי היום-יום את עקרונות הדמוקרטיה, שהיו תקפים בעיניו במידה שווה הן לילדים והן למבוגרים, והכינו את "האנשים הקטנים" לעולם המבוגרים. "ילד מקשר ומבין כמו אדם מבוגר - הוא חסר רק את מטען הניסיון של האיש" – היה אומר. העיתון שפורסם עבור ועל ידי הילדים היה הפורום שלהם, בית היוצר לכישרונותיהם ואפיק חשוב להתבוללות שלהם בתרבות הפולנית, בעיקר לילדים ממשפחות אורתודוקסיות. קורצ'אק הרופא תמך בשיקום וטיפול חדשני ומורכב בילדים משולי החברה.

קורצ'אק טען שמקומו של הילד בחברת בני גילו ולא בפינה הביתית המוגנת. הוא שאף לכך, שילדים יעמתו בינם לבין עצמם את דעותיהם המתגבשות והשקפות העולם הראשוניות, וכך יעברו תהליך של סוציאליזציה (חיברות) ויכינו את עצמם לחיים מבוגרים. הוא השתדל להבטיח לילדים ילדות ללא דאגות – אך אין פירוש הדבר שתהיה נטולת חובות. למרות עשרות השנים שהפרידו בינו לבינם, קורצ'אק התייחס לילדים ברצינות וניהל עמם דיאלוג פתוח. הוא סבר שילד צריך לחוות מצבים נתונים ולהבינם בעצמו, להתנסות, ולהגיע בעצמו למסקנות ובמידת הצורך - למנוע תוצאות משוערות. "אין ילדים – יש רק בני אדם" – הוא כתב.

כל הילדים שריפא או גידל היו בעיניו כילדיו שלו. עמדותיו האלטרואיסטיות לא אפשרו לו להעניק יחס מיוחד או להעדיף קבוצה קטנה של חניכים אהובים. הוא לא האמין שהמשפחה המסורתית היא החוליה החשובה והבסיסית ביותר של הקשר החברתי, וחלק על התפקיד שמילאה בחוגי החברה הנוצרית השמרנית והחברה היהודית המסורתית.

היסודות החשובים של תפיסתו החינוכית של קורצ'אק:

  • דחיית הכפייה הפיזית או המילולית הנובעת מיתרון גיל או תפקיד.
  • אינטראקציה חינוכית בין המבוגרים והילדים המרחיבה את ההגדרה של הפדגוגיה המסורתית.
  • ההשקפה שילד הוא יצור אנושי באותה מידה כמו המבוגר.
  • העיקרון שתהליך חינוכי צריך לקחת בחשבון את אישיותו של כל ילד וילד.
  • האמונה שילד מכיר הכי טוב את צרכיו, שאיפותיו ורגשותיו, לכן יש לו הזכות לכך, שהמבוגרים יתייחסו לדעתו.
  • הכרה בזכות הילד לכבוד, לחוסר ידע ולכישלונות, לפרטיות, לדעה עצמית ולרכוש משלו.
  • הכרה בתהליך התפתחותו של הילד כעבודה קשה.

הערכת גישתו החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים רבים דנים בתאוריה הפדגוגית של קורצ'אק, וכיום הוא זוכה להכרה רחבה יותר ויותר כמבשרם של מספר זרמים פדגוגיים. הוגים מודרניים רבים רואים את זכויות הילד כפי שהוגדרו על ידי קורצ'אק. הסיסמה "לתקן את העולם – פירושו לתקן את החינוך" – הייתה דעתו של קורצ'אק‏[17].

קורצ'אק מוכר היום‏[18] כאחד החלוצים של הזרם הפדגוגי המכונה כיום "חינוך מוסרי" (Moral Education), למרות שלא יצר תאוריה שיטתית בנושא ורעיונותיו החדשניים התבססו על פרקטיקה‏[19][20]. הוא התנגד לדוקטרינות בדידקטיקה, למרות שהיה מעודכן היטב בזרמים הפדגוגיים והפסיכולוגיים בני זמנו‏[21]. לפי איגור נברלי‏[22], קורצ'אק לא הזדהה עם אף אידאולוגיה מדינית ספציפית או דוקטרינה פדגוגית.

קורצ'אק, כאמור, מוכר היום כמבשרם של מספר זרמים. לורנס קולברג טוען, שהתאוריה שלו "קהילת הצדק של הילדים" (Children just community)‏[23] מבוססת על הפרקטיקה של קורצ'אק. יש המניחים‏[24], שלקורצ'אק ולפאולו פריירה יש השקפות דומות על דמוקרטיה בבית הספר ועל התאוריה של הדיאלוג. חסידי "האהבה הפדגוגית" (Pedagogical Love) מבססים את התאוריה שלהם על מודל היחסים מורה-תלמיד שעוצב על ידי קורצ'אק‏[25]. כותבים אחרים‏[26] מוצאים אצל הן אצל קורצ'אק והן אצל מרטין בובר התחלות של זרם "החינוך הדתי". הרעיונות של קורצ'אק מיושמים ב"אידאולוגיה של נירמול", חינוך של ילדים עם ליקויים שכליים‏[27]. גישתו החינוכית של קורצ'אק השפיעה על יוזמות חקיקה לטובת הילד, שהופיעו אחרי מלחמת עולם השנייה. לפולין היה חלק גדול בהן - היא לקחה חלק פעיל בהכנות להצהרת זכויות הילד בשנת 1959 ויזמה את "אמנת זכויות הילד", שהתקבלה בשנת 1989 על ידי האו"ם.

הערכה כסופר וכהוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של קורצ'אק נכתבו בפולנית ותורגמו לשפות רבות, בהן עברית, יידיש, אנגלית, גרמנית, יפנית ואפילו אספרנטו. חלק מספריו תורגמו לעברית מספר פעמים, בשמות שונים. כמו כן, חלק ממאמריו נכללו במספר אסופות שונות בעברית, לעתים בתרגומים שונים. הספרים עוסקים בהתגברות על הפחד, בהתמודדות עם אלימות פנימית הבוקעת מתוך הילד, בהתחשבות באחרים וכן בשוויון בינלאומים, והצטרפות לצד הטוב שבאדם.

רבים נדרשו למשנתו החינוכית והבנת משמעות ספריו וסיפוריו של קורצ'אק.‏[28]

זכויות הילד ונשיאה באחריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר הספרות אדיר כהן כתב מספר ספרים ומאמרים על משמעות הגישה של יאנוש קורצ'אק הנובעת מתוך ספרי הילדים שלו.‏[29]

Cquote2.svg

במרכז משנתו החינוכית של קורצ'אק ניתן לזהות מספר עקרונות יסוד: יש להכיר את הילד הכרה מלאה, יש להבין את נפשו ואת עולמו המיוחד, יש להודות במלוא זכותו לכבוד ולאהבה. לדעתו הילדות איננה תקופת הכנה לחיים אלא החיים עצמם. ניתן לזהות קרבה בתפיסתו החינוכית לזו של דיואי. כדיואי גם קורצ'אק האמין כי החינוך הוא צמיחה מתמדת של האדם מתוך עולם החוויות וההתנסויות שלו. מול התפיסה הישנה של בית הספר שבחלקה קיימת עד ימינו, מתאר קורצ'אק בית ספר שבו ילמדו ילדים מתוך דיאלוג עם החיים "שבה ילמד על האדם והסביבה בה הוא חי , יתמודד עם אורחות חיי האדם, ישאל שאלות על טעמם של החיים, על האפשרות להשפיע עליהם, על סיכוי האושר, על אהבה ואנושיות...

Cquote3.svg
– אדיר כהן, להיות אור, החינוך כאהבה, עמוד 188

את ההשוואה לדיואי כתב פרופ' כהן על פי המאמר החינוך לאידאליזם מציאותי לפי יאנוש קורצ'אק - עיון בתודעת הייאוש והתקווה של הרב ד"ר סטיב קופלנד ממכון פרדס, מכללת הרווארד, והמכללה העברית בבוסטון.‏[30]

החוקר יובל דרור, כתב על גישת החינוך אשר בדרכה הלך קורצ'אק עצמו, עליו דנו בו אנשי חינוך עוד בתוך כתלי בית היתומים החי בוורשה, ועל הבעתו של גישה זו בתוך ספריו. לדברי רוב החוקרים, מסביר דרור, עיקר עניינו של קורצ'אק היה נתינת תחושת בית. דרור חולק על דעתם, והוכיח שגישת קורצ'אק היא חינוך, בראש ובראשונה לנשיאת אחריות, לערכי חברה, חירות ושלטון עממי בלתי עריץ. גם במאמרו של דרור מודגשת ההתמודדות עם מצבים אמיתיים, וההכרה בצדדים השליליים שבחיים. כך, בבית היתומים היה מוסד "מלך הילדים" שנשא באחריות רבה, ובו בזמן היה צריך להיזהר מנפילת מעמדו ל"מפונק של הדוקטור" או "חביבהּ של סטפה", ובמילים אחרות: ספרו "המלך מתיא הראשון" אינו רחוק מההווי בבית היתומים.‏[31]

החוקר עינב בן-דורי מפרט את הערכים לילדים ולמבוגרים העולים מתוך שני ספריו של קורצ'אק על "המלך מתיא". זוהי הקדמה למאמר על כוחו של הסיפור לשנות אנשים, ועל משמעות הסיפור החסידי. לדעתו הספרים אינם רק "חינוכיים" עבור הילדים, אלא פונים גם לעולמם של המבוגרים, ומדגיש בפניהם את הצורך להתייצב לצד ערכי היושר והשוויון.‏[32]

שאיפה לטוב, תקווה ואהדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "הילד הוא אדם, הגותו החינוכית של יאנוש קורצ'אק", חוקר החינוך מרק סילברמן דן בהגותו וגישתו החינוכית של קורצ'אק העולה מתוך כתביו וגם סיפוריו, וכמו אחרים מדגיש את גישתו של קורצ'אק הקורא למבוגרים להתנהג ככל האפשר עם ילדים כבוגרים זעירים, וכך גם קרא לספרו. אך בנוסף לכך, הוא מנתח את עמדותיו על רקע עמדות דומות בפולין המשכילה - עמדות של פטריוטיות מחד (המופיעים באופן בולט בספרי הילדים הידועים שלו), אחוות האדם מאידך, אהבת הטבע והתבוננות בעין אוהדת אך מפוקחת בו, וב"תהליכי צמיחה וקמילה" (גם אלו בולטים בסיפורי קורצ'אק). בסופו של דבר, סילברמן מגיע למסקנה שחלק חשוב מדרכו החינוכית של קורצ'אק, הוא היחס החיובי הנדרש לחלומות ותקוות של האדם עצמו ושל חבריו.

זו, לפי דעת הכותב, הייתה גם פרשנותו הדתית של קורצ'אק לאלוהים, וכך גם חש את הצורך באחוות ישראל (כלומר אחווה יהודית), בין היתר בתפקידם כ"מתקני עולם". עם התקדמות השנים התקרב הן לציונות והן לאהדת המסורת היהודית, על פי פרשנות זו שהוא נתן לה, וכל עוד הטקסים היהודיים מכוונים נכון, אל המהלך הזה, של אהבת העולם, הטבע והאחווה האנושית.‏[33]

חמלה אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר אלי אשד טען, שבספר "יותם הקסם" (תורגם מאוחר יותר בשם: 'קאיטוש המכשף'), קורצ'אק מתמודד וכותב נגד התפיסה של ניטשה, תפיסת 'האדם העליון' והעצמת השכלתנות והמדע, דעות שבאו לידי ביטוי במשטר הנאצי והגותו. קורצ'אק לעומת זאת בוחר בתפיסה המדגישה את הרגשות, החיבה והחמלה האנושית. יותם (או קאיטוש), גיבור הספר יותם הקסם, הוא למעשה אנטי גיבור, המגלה את ההרס שהאדם (הקטן כגדול) יכול להביא על העולם, והלומד לרצות לפעול רק עבור הטוב שבו.‏[34]

אשד אף חשף את כתיבתו הלא ידועה של קורצ'אק, הן הציונית והלאומנית למדי (אך אוטופית), והן כתיבתו על הנאציזם ועל היטלר בפרט, במחזה לא ידוע, שהוצג 50 פעם בפני קהל מבוגרים אך לא הודפס מעולם בחייו. במחזה זה, מטורפים מתכנסים להקמת ממשלה בבית המשוגעים בו הם חוסים, ופורשים את משנתם, הכוללת דמות היטלראית המטילה אימה ורצח על העולם כולו. וכן סיפור ילדים שהופץ בעברית בלבד, ובצנזור פרטים רבים, ובו ילד החולם על עלייתו לארץ, ובסופו פוגש את היטלר ומשכנע אותו שאפשר, עם עוצמה, לעשות דברים טובים בעולם.‏[35]

החוקרת ורד גנור-שביט, מדגישה את הצורך של קורצ'אק להראות לילדים את החולשות האנושיות, כולל ההתמודדות עם כישלונות מוסריים, ונפילות נפשיות, ולא להסתירם. במיוחד חשוב להראות להם את מגבלות האדם, ואת ההכרה בדברים שאינו יכול לשנותם.‏[36]

היא מצטטת מספרו "כיצד לאהוב ילדים":

Cquote2.svg

נתפסים אנו לאשליה, כי ימים רבים יוכל הילד להסתפק בהשקפת העולם של המלאך, שלפיה הכל פשוט ונבון בטיבו, כי יעלה בידינו להעלים ממנו את חוסר הידיעה, החולשה, הסתירות, את תבוסותינו ונפילותינו ואת העדר נוסחת האושר... וכי רצונך שההתפתחות תבוא לפתע?... וכי בהבחינו בשקר הראשון שלך לא יפסיק בבת אחת להאמין בכל אמיתותיך?... אין בחינוך דבר טוב יותר, מכנותו הגמורה של המחנך עצמו... אפילו האהבה - אסור לה לקלקל את האמת, כי האמון חשוב מן האהבה."

Cquote3.svg
– ורד גנור-שביט, בין יאוש לתקוה, אתר מט"ח

נאמנות לאמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר "יאנוש קורצ'ק: להעריץ, אבל לא לְהַאֲלִיהַּ", מדגיש ליאור דגן מתוך ספריו של קורצ'אק את היכולת העצמית שלו, אותה תיאר פעמים רבות, להכיר בטעויות שלו, ולדעת לברור את מה שמתאים לקורא ולחלוק על מה שאינו מתאים לו, בלי התבטלות בפני קורצ'אק כאדם דגול, ובלי להפוך את דבריו, מעצם אמירתם על ידו כדמות נערצת, ל"תורה מסיני". גם דגן מביא כדוגמה את כשלונותיהם של גיבורי קורצ'אק בסיפורי הילדים, ואת עדיפות האמת וההודאה בהן. דגן מצטט גם את קורצ'קא המספר כיצד טען בנחרצות נגד דבריה של אם אחת, ולבסוף הוברר לו שטעה בכל דבריו מתחילה ועד סוף, הודאה עצמית בכישלון, אך עמידה גאה לצד האמת.‏[37]

השקפת הסטואה והתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר משה שנר הסביר את עמדות הסטואה שקורצ'אק קרא מעט לפני מותו בספרו של מרקוס אורליוס, וראה בהם תפיסה הדומה לתפיסה התנ"כית המופיעה בספר משלי. הוא מסביר מדוע גם התנגד קורצ'אק ל"משנה סדורה" בנושא החינוך, אך בה בעת היו לו גישה וקו.‏[38]

Cquote2.svg

קורצ'אק נמנע במכוון ובמוצהר מכתיבתה של משנה סדורה הנשענת על גופי רעיונות ברורים ומקורות סמכות מוכרים. לטענתו, לא החוכמה הפדגוגית הכתובה בספר היא העיקר: "הילד אינו תובע חכמה שעל נייר"; יתרה מזאת, "הפרוגראמה היא המסלפת והרוצחת של הדעת" (דת הילד, 1978, עמ' 78). הדעת מצויה אפוא מחוץ לפרוגרמות, אלו שגורמות לאדם להפסיק לחתור לידיעה עמוקה יותר. לפיכך קורצ'אק מחפש אחר מורה המודה מתוך ענווה באי-ידיעתו המקורית... ובהמשך המאמר: ...גישה נכונה לחינוך מתגבשת מתוך ניסיון החיים, לא מבין ספרי הלימוד. "לכו לעבוד והקשיבו לאינטואיציה שלכם", מייעץ קורצ'אק למאזיניו שוב ושוב (שם, עמ' 118, 405 ובמקומות רבים נוספים)...

Cquote3.svg
– השכל הישר ואי-הידיעה המובנית במעשה החינוכי, משה שנר (אתר מופ"ת)

לדבריו, תפיסת הסטואה מביעה את קבלת העולם כפי שהוא, תוך התבוננות אמיתית וכנה בו, ותוך צירוף הכוחות האנושיים להתמודדות עמו, באחווה. לפי פירוש זה, הנפש האנושית, שתמיד שואפת לטוב ומקווה, יכולה לזהות את הרגעים והמקומות שאין אפשרות להתמודד עימם. בהליכה שלנו בעיניים פתוחות מול הרוע והרשע המתגלים בעולם ומול המוות, אנחנו מעודדים זה את זה להמשיך כחברה שמחה, בריאה בגופה ובנפשה ושואפת לטוב.

תיעוד והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול ישראלי משנת 1962 לזכרו של יאנוש קורצ'אק

לזכרו של קורצאק הוקמו אנדרטאות רבות, הוקמו ארגונים המוקדשים לתיעוד חייו והמחשבה הפדגוגית שלו ומוסדות לימוד רבים נקראו על שמו.

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים ומוסדות העוסקים בתיעוד והנצחת חייו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1978 הוקם הוועד הבינלאומי על שם קורצ'אק.
  • בשנת 1993 הוקם המרכז לתיעוד ומחקר Korczakianum. ברשותו של המרכז ארכיונים ייחודיים, המרכז מקיים פעילויות חינוכיות, מחקר, פרסומים (בין היתר הוצאת מהדורה של כל כתבי קורצ'אק). המרכז ממוקם בוורשה, ברחוב יאקטורובסקה 6 (לשעבר – קרוחמלנה 9) שם פעל בית היתומים לילדים יהודים בוורשה.
  • מוסדות לימוד רבים בישראל ובעולם כולו אימצו את משנתו החינוכית. כך לדוגמה בית הספר הדמוקרטי "יחד" בחולון מתנהל על פי שיטתו. בתי ספר רבים בישראל ובעולם ניקראים על שמו.
  • מדינת ישראל הוציאה בול דואר‏[40] לזכרו של יאנוש קורצ'אק.
  • אסטרואיד מחגורת אסטרואידים שהתגלה ב-16 בספטמבר 1971 במצפה כוכבים באוקראינה, נקרא 2163 Korczak[41] על שמו.
  • מתחילת שנות האלפיים מקיימת תנועת המחנות העולים טקס אזכרה שנתי לקורצ'אק, סטפה וילדי בית היתומים. החל משנת 2010 טקס האזכרה נערך בשיתוף פעולה עם יד ושם.
  • ב-5 באוגוסט 2010 נערך טקס אזכרה ביד ושם לציון 68 שנים להירצחם של יאנוש קורצ'אק, אנשי צוות בית היתומים והילדים.‏[42], הטקס נערך בכיכר הנושאת את שמו.
  • שנת 2012 הוכרזה בפולין כ"שנת קורצ'אק"‏[43] ובמסגרתה נערכו עשרות אירועים המנציחים את שמו ומורשתו.
  • בשנת 2012 הקימה תנועת הנוער "המחנות העולים" יחד עם האמן יצחק בלפר, חניכו של קורצ'אק, תערוכת קבע העוסקת במורשתו של קורצ'אק הנקראת "אמונה חדשה". בתערוכה מתקיימות הדרכות וסדנאות שונות, בעיקר לציבור המחנכים בישראל.

סרטים ומחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הנך חופשי, דוקטור קורצ'אק" (Sie sind frei, Dr. Korczak; בישראל הוקרן בשם "קורצ'אק והילדים") – קופרודוקציה מערב גרמנית-ישראלית משנת 1974 בבימויו של אלכסנדר פורד. הסרט מוקדש לשנים האחרונות בחייו של קורצ'אק. את דמותו של קורצ'אק מגלם ליאו גן.
  • "קורצ'אק" (אנ') – סרט פולני משנת 1990 בבימויו של אנדז'יי ויידה על פי תסריט של אגניישקה הולנד (אנ'). הסרט מתאר את גורלו של קורצ'אק וחניכיו האהובים על רקע מבצע ריינהרד. הסרט משלב קטעי סרטים דוקומנטריים שצולמו על ידי הנאצים בגטו ורשה. את דמותו של קורצ'אק מגלם ווייצ'ך פשוניאק (אנ').
  • בשנת 2003 הועלתה בניו יורק האופרה "היתומים של קורצ'אק"‏[44] מאת אדם סילברמן (אנ'). האופרה מבוססת על סיפור חייו ומפעלו הבולט - טיפול בילדים היתומים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ילדי הרחוב (1901). נדפס בכרך אחד עם ילד הטרקלין תחת הכותרת: יאנוש קורצ'אק כתבים כרך ד': ילדי רחוב וילד הטרקלין. מפולנית - אורי אורלב; בהוצאת האגודה על-שם יאנוש קורצ'אק בישראל והקיבוץ המאוחד, 1998.
  • ילד הטרקלין (1906), מפולנית - אריה בוכנר, אברהם ברלס, 1973. / מפולנית - אורי אורלב, נדפס בכרך אחד עם ילד הטרקלין תחת הכותרת: יאנוש קורצ'אק כתבים כרך ד': ילדי רחוב וילד הטרקלין; בהוצאת האגודה על-שם יאנוש קורצ'אק בישראל והקיבוץ המאוחד, 1998.
  • מושקים, יושקים, שרוליקים/בקייטנה (1910). הגרסה העברית לספר זה קרויה "בקייטנה", מפולנית - אריה בוכנר, צייר - מ’ אריה, הוצאת ניב, 1964, 1968, 1978. / נכלל גם בעם הילד, בהוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1974.
  • Józki, Jaśki, Franki‏ (1911).
  • בובו (1914). כלול בכתבים – כרך ה: התהילה וסיפורים אחרים, מפולנית – אורי אורלב, בהוצאת בית לוחמי הגטאות, הקיבוץ המאוחד, יד ושם, האגודה ע"ש י. קוצ'אק, 1999.
  • כאשר אשוב ואהיה קטן (1925). מפולנית - אריה בוכנר, אייר מ’ אריה, הוצאת יסוד, 1974 / כלול בכתבים – כרך ח, הוצאת לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד.
  • דז’ק הקטן / פשיטת הרגל של ג'ק הקטן (1926). מפולנית - י. פרישמן, ציירה תרצה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1947. / מפולנית - אורי אורלב; ציורים - ויסלאב מאיכז’אק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985.
  • המלך מתיא הראשון (1928). מפולנית - יוסף ליכטנבום, הוצאת שטיבל, 1933 / מפולנית – אורי אורלב, כתר, 1979. כמו כן, עובד למחזה "המלך מתיא בגטו; מחזה בעשר תמונות: מחזה לגיל הנעורים" בידי חיים טהרלב ולמחזה "המלך מתיא הראשון" (1986) בידי דבורה עומר, והועלה לבמה בישראל בשנות השמונים של המאה העשרים.
  • המלך מתיא באי השומם (1931). מפולנית - י’ ליכטנבוים ; ציורים ש’ כהן. / מפולנית - אורי אורלב, כתר, 1979.
  • יותם הקסם/קאיטוש המכשף/קיטוש הקוסם (1934). מפולנית - יוסף ליכטבום, רישומים - אורה איתן, עם עובד, 1944 / מפולנית – אורי אורלב, עם עובד, 1987. / מפולנית - יוכבד פרימן, איורים - חובב רשלבך, זמורה-ביתן, 2000. ‬
  • הנער העקשני: חיי לואי פסטר (1937). הוצאת מ. נוימן 1957 / מפולנית - שמשון מלצר, הוצאת אדם, 1978.
  • Trzy wyprawy Herszka‏ (1938).
  • בני האדם הם טובים (1938). מפולנית - אריה בוכנר, צייר א’ אבדי, הוצאת יסוד, 1970, 1973.

כמו כן, יצאו האסופות:

  • מחזות, מפולנית - אריה בוכנר, אייר - מ’ אריה, הוצאת ניב, 1958.
  • ספורים לילדים, מפולנית - עדה פוזננסקי-הגרי, אייר - יוסף ברגנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1961.
  • ‫התהילה (1923). מפולנית - אריה בוכנר, אייר - מ’ אריה, הוצאת ניב, 1963.
  • כתבים, כרך ג': סיפורי הקייטנות, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • כתבים, כרך ה': התהילה וסיפורים אחרים, מפולנית – אורי אורלב, בהוצאת בית לוחמי הגטאות, הקיבוץ המאוחד, יד ושם, האגודה ע"ש י. קוצ'אק, 1999. באוסף: התהילה, בובו, שבוע ביש מזל, וידויו של פרפר, סיפורים מכתבי-עט, סיפורים לצעירים ביותר, שירים.

הגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית ספרי ההגות של קורצ'אק תורגמו כחלק מאסופת כתבים בנושאי חינוך ולא כספרים עצמאיים. להלן רשימת ספריו כפי שיצאו בפולנית, תוך ציון האסופה בה הם כלולים.. ראו בהמשך רשימת אסופות בעברית.

  • Koszałki opałki‏ (1905).
  • בית הספר של החיים (1908). כלול ב"כתבים – כרך ח", הוצאת לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1974.
  • Sława‏ (1912).
  • רגעים חינוכיים (1919). כלול ב"כתבים – כרך א: פרוזה פיוטית", הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד.
  • כיצד לאהוב ילדים (1920, 1921). מפולנית - יעקוב צוק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1963. כמו כן, כלול בספר "עם הילד".
  • העתון בבית הספר (1921). כלול ב"כתבים, כרך ט': כללי החיים ועיתונאות לילדים". ‬
  • לבדי עם אלוהים (1922). כותר בעברית:עם אלוהים אשיח: תפילותיהם של אלה שאינם מתפללים, מפולנית - יהושע מרקוביץ. קריית ספר, (1979). / כלול גם ב"כרכים – כרך ב: פרוזה פיוטית", בתרגומם של יונת ואלכסנדר סנד.
  • 'קצר ללא בושה (1926). כלול ב"כתבים – כרך ב: פרוזה פיוטית".
  • זכותו של הילד לכבוד (1929). כלול ב"כתבים – כרך א: פרוזה פיוטית" וב"ילדות של כבוד" בתרגומם של סדן ומלצר.
  • כללי החיים (1930). כלול ב"כתבים – כרך ט".
  • סנאט המטורפים (1930). כלול בכתבים – כרך ב: פרוזה פיוטית.
  • Reflekcje‏ (1938).
  • פדגוגיה מבודחת (1939). כלול ב"כרכים – כרך ב: פרוזה פיוטית".
  • מן הגטו (1939-1942). מפולנית - צבי ארד, בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1974.

האסופות:

  • כתבים, כרך א': פרוזה פיוטית, הקיבוץ המאוחד, 1996, כולל את החיבורים: איך לאהוב ילד (1920, 1921), רגעים חינוכיים (1919), זכות הילד לכבוד (1929)
  • כתבים, כרך ב': פרוזה פיוטית, מפולנית - יונת סנד, אלכסנדר סנד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996, כולל את החיבורים: אדם עם אלוהיו (1922), קצר ללא בושה (1926), סנאט המטורפים (1930), שיחות רדיו, פדגוגיה מבדחת (1939), ילדי התנ"ך.
  • כתבים, כרך ו': הומורסקות ופיליטונים, הקיבוץ המאוחד, כולל את החיבורים: קש וגבבה, הומורסקות ופיליטונים, פלייטונים מתוך Kolce, זוטות סטיריות.
  • כתבים, כרך ז': הומורסקות ופליטונים (ב), הקיבוץ המאוחד,
  • כתבים, כרך ח': כאשר אשוב ואהיה קטן, בית הספר של החיים, הקיבוץ המאוחד, כולל את החיבורים: כאשר אשוב ואהיה קטן (1925), בית הספר של החיים (1907)
  • כתבים, כרך ט': כללי החיים ועיתונאות לילדים, הקיבוץ המאוחד, כולל את החיבורים: כללי החיים (1930), עיתון בית ספר (1921), קטעים מתוך עיתוני הילדים "מאלי פשגלונד" ו"בשמש".
  • ילדות של כבוד, מפולנית - דב סדן ושמשון מלצר, הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1976. כולל את החיבורים: כאשר אשוב ואהיה קטן (1925), זכות הילד לכבוד (1929), כללי החיים (1930) ופדאגוגיה מבדחת (1939).
  • עם הילד, מפולנית - צבי ארד ויעקוב צוק, הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1974, כולל את החיבורים: מושקים, יוסקים, שרולים (1910), בובו (1914), כיצד לאהוב ילדים (שני החלקים: 1920, 1921).
  • ‫דת הילד, מפולנית - דב סדן וצבי ארד, הוצאת בית לוחמי הגיטאות, 1978. רשימות, מסות ומאמרים על ארץ ישראל ועל פדגוגיה שפורסמו בבטאונים שונים (1919-1938) ומבחר מעיתונות הילדים "מאלי פשגלונד", וחמש רשימות מהדו-שבועון לילדים ומחנכים "בשמש", (1926-1919).
  • כתבים פדגוגיים - שלושה כרכים, מפולנית - דב סדן (על חלק מההוצאות חתום בתור ד’ שטוק) ושמשון מלצר, הקיבוץ המאוחד 1944. כוללים בין היתר את החיבורים: זכות הילד לכבוד (1929), כללי החיים (1930), פדגוגיה מבדחת (1939), כאשר אשוב ואהיה קטן (1925).
  • קטעים פדגוגיים נבחרים מפולנית - מוחמד חוראני, ירושלים: המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין (1991).
  • עיונים במורשתו של קורצ'אק, ביטאון משותף לבית לוחמי הגטאות ואוניברסיטת חיפה. ששה חלקים:
  1. עבודות מחקר, עיונים ביצירותיו של קורצ'אק ותרגומים ראשונים של יצירות, עדויות ומכתבים.
  2. המחזה של קורצ'אק: "סנאט המטורפים" ומבחר מאמרים על כתיבתו ומשנתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק.
  3. יצירתו הספרותית של קורצ'אק: "וידויו של פרפר" ושבעה סיפורים מתוך יצירותיו האחרונות של קורצ'אק.
  4. מקורות חדשים מהגטו. חומר ארכיוני על בית היתומים שניהל קורצ'אק והובא לארץ ב-1988. מכתבים ומאמרים.
  5. "בית הספר של החיים" בתרגומו של אורי אורלב, מאמרים בנושא יצירותיו של קורצ'אק, מאמר על סטפה וילצ'ינסקה מאת עדה הגרי ודיון על ה"עלייה לרגל" של נוער ישראלי לפולין.
  6. "קצר ללא בושה", קטעים משיחותיו של יאנוש קורצ'אק ברדיו ומאמרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר מ-60 מאמרים שנתפרסמו בעברית מתמקדים באיש ויצירתו. ניתן למצוא הפניות אליהם ברשימות בית הספרים הלאומי במדעי היהדות. בין הכותבים עליו מחנכים, חוקרים, מבקרים, ויוצרים: זרובבל גלעד, מנחם רגב, משה שנר, ישראל גוטמן, יעקב רתם, שבח אדן, עדינה בר-אל, גרשון ברגסון, ורבים אחרים.

  • וסרצוג, זלמן, ‫ד"ר יאנוש קארטשאק לערער און דערציער, בואנוס איירס, 1953.
  • משה זילברטל (זרטל), במחיצתו של יאנוש קורצ’אק: (פרקי זכרונות), מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר (ספרית פועלים: 'דורון'), 1944. (מהדורה ב מורחבת: מרחביה: ספרית פועלים, 1962.)
  • במחיצתו של יאנוש קורצ’ק, רשמים, חיה הינדה לוי-ליסנר, תל אביב, 1965.
  • יוסף ארנון, שיטתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק, תל אביב:דפוס "אבוקה", 1971.
  • שמעון זקס, רות לבנית ומרים לוין, יאנוש קורצ’אק ידיד הילדים, אביב : אוניברסיטת תל אביב - בית-ספר לחינוך - רמות-מערכות חינוך בע’מ - פרויקט יח"ס, תשל"ח 1978
  • העורך - אדיר כהן; המלבה"ד - דב שובל, ‬יאנוש קורצ’אק: דיוני הכנס הבינלאומי במלאת מאה שנים להולדתו חיפה, תל אביב 1979.
  • שבח אדן, הנריק גולדשמיט - יאנוש קורצ'אק, הוצאת כתר.
  • אדיר כהן, יאנוש קורצ'אק המחנך, הוצאת צ'ריקובר.
  • ירחמיאל וינגרטן, יאנוש קורצ'אק, ספריית תרמיל.
  • מרק סילברמן, הילד הוא אדם: הגותו החינוכית של יאנוש קורצ'אק, תל אביב: מכון מופ"ת, 2012.
  • יואנה אולצ'ק-רוניקייר, קורצ'אק: ניסיון לביוגרפיה, אור יהודה: זמורה ביתן, 2013.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: יאנוש קורצ'אק
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bożena Wojnowska Życie dla Innego:Dziecka - Człowieka Rzeczpospolita Nr 36 16 grudnia 2008

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joanna Olczak-Ronikier, Korczak, Próba biografii, W.A.B., Warszawa, 2011 (יואנה אולצ'אק–רוניקייר, קורצ'אק, ניסיון לביוגראפיה, הוצ' WAB, ורשה 2011)
  2. ^ משה זילברטל, על יאנוש קורצ'אק באתר דעת
  3. ^ ציטוט מן היומן, 1942, במאמר מאת Bożena Wojnowska. תעודת הלידה המקורית שלו לא נשתמרה, ולכן תאריך הולדתו המדויק אינו ידוע
  4. ^ Maria Falkowska, Rodowód Janusza Korczaka, Biuletyn Żydowskiego Instytutu Historycznego 1997, nr 1
  5. ^ אביו של יאנוש קורצ'אק והסבים שלו מצד האם קבורים בבית הקברות היהודי בוורשה ברחוב אוקופובה (מקום קבורתה של אמו אינו ידוע)
  6. ^ Jaworski M.: Janusz Korczak. Warszawa, Interpress, 1977 (יאבורסקי, מ. יאנוש קורצ'אק, ורשה, הוצ' אינטרפרס 1997)
  7. ^ Daniel Bargiełowski: Po trzykroć pierwszy (ברגיילובסקי, ד. שלוש פעמים ראשון)
  8. ^ Rocznik Polskiej Akademii Literatury 1937-1938, Warszawa 1939, s. 174.(שנתון האקדמיה הפולנית למדעים PAN - 1937-1938,ורשה,1939,עמ' 174
  9. ^ Korczak, J.: Ghetto diary. New Haven, Conn: Yale University Press, 2003. ISBN 0-300-09742-5.
  10. ^ Korczak,1990, סרטו של אנדז'יי ואידה
  11. ^ M. Rudnicki: Ostatnia droga Janusza Korczaka. „Tygodnik Powszechny” 1988 nr 45 (רודניצקי מ. דרכו האחרונה של קורצ'אק, "TYGODNIK POWSZECHNY" 1988 מס'45)
  12. ^ Szpilman W., Pianista / שפילמן, הפסנתרן
  13. ^ Wspomnienia Joshua Perle / פרלה, י. זיכרונות
  14. ^ Anna Mieszkowska, Dzieci Ireny Sendlerowej WWL MUZA SA, str. 134, wiersz 5-19 (מיישקובסקה, א. ילדי אירנה סנדלרובה, SA WWW MUZA עמ'134 שורות 5-19)
  15. ^ Janusz Korczak w getcie. Nowe źródła. Warszawa, Latona, 1992 (יאנוש קורצ'אק בגטו. מקורות חדשים. ורשה הוצ' לטונה, 1992)
  16. ^ 51.Lewowicki, T., 1994, Janusz Korczak, Prospects: the quarterly review of comparative education (Paris, UNESCO: International Bureau of Education), vol. XXIV, no. 1/2, 1994, p. 37–48
  17. ^ Patricia Anne Piziali, 1981, A comparison of Janusz Korczak's concept of the Right of the Child with those of Other Selected Child Advocates, George Washington University (dysertacja)
  18. ^ Lifton, B. J. (2003): Who was Janusz Korczak? In J. Korczak, Ghetto diary (pp. vii–xxx). New Haven, CT: Yale University Press.
  19. ^ Efron S. 2005, Janusz Korczak - Legacy of a practitioner-research, Journal of teacher education, 56,145-156, DOI:10.1177/0022487104274415
  20. ^ Efron Sara Efrat, 2008, Moral education between hope and hopelessness: The legacy of Janusz Korczak, Curriculum Inquiry, 38, 39-62 DOI:10.1111/j.1467-873X.2007.00397.x
  21. ^ Valejeva, R. (1996): Korczak theory in the context of the humanistic pedagogy. [w:] A. Cohen, S. Aden, & R. Yatziv (Eds.): Studies in the legacy of Janusz Korczak, 1 (pp. 93–89). Haifa, Israel: University of Haifa Publishing House, The Janusz Korczak Associaion in Israel, and Beit Lochamei Hagetaot.
  22. ^ Newerly, I. (1967): Introduction (A. Bidwell & G. Bidwell, Trans.). [In:] M. Wolins (Ed.): Selected works of Janusz Korczak (pp. xvii–xlv). Washington, DC: National Science Foundation.
  23. ^ Kohlberg, L. (1981): Education for justice: The vocation of Janusz Korczak. [In:] L. Kohlberg (Ed.): Essays on moral development, Volume 1: The philosophy of moral development (pp. 400–407). San Francisco: Harper and Row.
  24. ^ Gadotti, M. (1998): Janusz Korczak as the pioneer of child’s rights. The Sixth International Janusz Korczak Conference. Israel: Kibbutz Lochamei Haghetaot
  25. ^ Hatt, B. E. (2005). Pedagogical love in the transactional curriculum. Journal of Curriculum Studies, 37(6), 671–688.
  26. ^ Boschki, R., 2005, Re-reading Martin Buber and Janusz Korczak: Fresh impulses toward a relational approach to religious education, Religious education, 100, 114-126 DOI:10.1080/00344080590932391
  27. ^ Reiter, S., Asgad, B., Sachs, S. 1990: The implementation of a philosophy in education - Korczak, Janusz educational principles as applied in special education, The British journal of mental subnormality, 1990, 4 -16
  28. ^ לדוגמה, קיימים כבר ששה כרכים שנתיים של בטאון ובו אסופות מאמרים בשם "עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק", מאוניברסיטת חיפה. ר' תמונות הכריכה ותוכן הכרכים, באתר "דרור לנפש"
  29. ^ בין ספרי אדיר כהן על יאנוש קורצ'אק: יאנוש קורצ'אק המחנך: האיש, משנתו ומפעלו החינוכי, ‫ הוצאת בצלאל צ'ריקובר, תל אביב, ה'תשל"ד (1974). יאנוש קורצ'אק: דיוני הכנס הבינלאומי במלאת מאה שנים להולדתו עורך: אדיר כהן, הוצאת בית-הספר לחינוך, אוניברסיטת חיפה, בית-הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב, ה'תשל"ט (1979). להיות שמש, להיות אור: החינוך כאהבה - דוגמתו של יאנוש קורצ'אק, הוצאת אח, ה'תשמ"ט (1988).
  30. ^ עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק אסופת מחקרים, עדויות, תרגומים ומאמרים, בהוצאת האגודה על שם יאנוש קורצ'אק בישראל, ה'תשמ"ז (1987)
  31. ^ https://www.gfh.org.il/?CategoryID=647&ArticleID=1958 חינוכאי שהקדים את זמנו], פורפסור יובל דרור, אתר מוזיאון לוחמי הגטאות
  32. ^ http://www.daat.ac.il/he-il/hasidut/maamarim/education.htm הסיפור החסידי כגורם מחנך]
  33. ^ הספר הילד הוא אדם באתר מופ"ת
  34. ^ קאיטוש המכשף מאת יאנוש קורצ'ק כיצירה אנטי ניטשיאנית
  35. ^ בסיפור זה הילד מוצא את אוצר המקדש בעזרת ערבי, אוצר המסייע למדינות רבות (ספרד אחרי מלחמת האזרחים, סין המתגוננת ממתקפת יפן, פולין), אך אותו כסף עומד גם לצורך הגליית האוכלוסייה הערבית מהארץ מתוך הסכמה. הילד נפגש בחלומו עם היטלר הרוצה אף הוא בכסף, ומציע ליהודי ארצו לחזור לגרמניה תמורתו, והילד מסרב בנימוס.
  36. ^ בין יאוש לתקוה, ורד גנור-שביט (אתר מט"ח)
  37. ^ יאנוש קורצ'ק: להעריץ, אבל לא לְהַאֲלִיהַּ ליאור דגן, (אתר עכבר העיר)
  38. ^ ד"ר משה שנר מלמד במכללת אורנים את הנושא: 'מסוקרטס ועד קורצ'אק'. המאמר [1] מקוון באתר מופ"ת.
  39. ^ טל רויטמן מאיר, גורל אחד: היתום של קורצ'אק, והיתומים של המדינה, באתר ynet‏, 12 ביולי 2013
  40. ^ בול דואר יאנוש קורצ'אק באתר רשות הדואר
  41. ^ 2163 Korczak
  42. ^ טקס אזכרה לציון 68 שנים להירצחם של יאנוש קורצ'אק, אנשי צוות בית היתומים והילדים, באתר יד ושם
  43. ^ אתר שנת קורצ'אק
  44. ^ היתומים של קורצ'אק