יאנקה דיאגילבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאנקה דיאגילבה בשנת 1990

יאנה סטניסלבובנה דיאגילבהרוסית: Яна Станиславовна Дягилева)‏, 4 בספטמבר 1966 - בסביבות 9 במאי 1991) הייתה יוצרת, משוררת וזמרת רוסייה, נחשבת לאחת מדמויות המפתח ברוק הסובייטי ונציגה בולטת של ה"אנדרגראונד הסיבירי" של סוף שנות ה-80 של המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאגילבה נולדה ב-4 בספטמבר 1966 בנובוסיבירסק לסטניסלב דיאגילב וגלינה דיאגילבה (לא היה קשר משפחתי קודם לכן, למרות הדמיון בין שמות המשפחה), מהנדסים במקצועם. דיאגילבה למדה לנגן בפסנתר בבית הספר למוזיקה, אך עזבה את הלימודים אחרי שנה. לאחר מכן, נרשמה לחוג גיטרה והתמידה בלימודיה, ועד מותה הייתה הגיטרה כלי הנגינה שליווה את דיאגילבה בהופעותיה ובאלבומיה. דיאגילבה גדלה כילדה סגורה ומופנמת, ורבים משיריה מושפעים מחייה האישיים. היא לא אהבה מדעים מדויקים, אך הצטיינה במקצועות ההומניים, במיוחד בספרות. כמו כן, דיאגילבה אהבה לקרוא ספרים ושירים של הסופרים ומשוררים שהשפיעו עליה במיוחד - בהם מרינה צבטייבה, אנה אחמטובה וניקולאי גומילב. כבר בתקופת הלימודים החלה דיאגילבה לכתוב שירים, אך רוב יצירותיה מאותה תקופה לא שרדו פרט לאלה שנכתבו ב-1985.

בשנת 1984 שקלה דיאגילבה לעזוב את עיר מולדתה ולהירשם ללימודים במכון ללימודי תרבות בעיר קמרובו. תוכניותיה לא התממשו בגלל אילוצים משפחתיים והיא התחילה ללמוד באוניברסיטה הטכנולוגית בעיר מולדתה. למרות שהלימודים לא עניינו אותה במיוחד, לקחה דיאגילבה חלק פעיל במועדון השירה הפוליטית "אמיגו", בו גם צברה את ניסיון הבמה הראשון שלה. באותה תקופה הכירה את הזמר אלכסנדר בשלצ'ב, שהשפיע עליה רבות. בשלצ'ב התאבד ב-1988, ורבים טוענים שהתאבדותו היא זו שלכאורה או לא לכאורה גרמה בסופו של דבר גם לדיאגילבה לשים קץ לחייה שלוש שנים מאוחר יותר (בפועל סיבת המוות של דיאגילבה אינה ברורה).

בין השנים 1987-1986 התחילה דיאגילבה להופיע עם שיריה במועדוני הנוער ובהופעות ביתיות. ב-1986 נפטרה גלינה, אמה של דיאגילבה, ממחלת הסרטן.

באפריל 1987 הכירה את זמר הפּאנק יגור לטוב, אשר השפיע רבות על המשך הקריירה שלה. בהתחלה ניסתה דיאגילבה להשתלב בלהקת האנרכו-פאנק המפורסמת שלו "גרז'דנסקאיה אובורונה" ("ההגנה האזרחית"), ולבסוף הופיעה עם להקתו ועם לטוב הן כחברת הלהקה והן לחוד כזמרת אורחת. לטוב נחשב למעצב ובעל השפעה על הסגנון הייחודי של דיאגילבה, אך יש כאלה שטוענים שגם התערב בבחירות האמנותיות של דיאגילבה וגרם לה להעדיף את הצליל האלקטרוני הנוקשה, בעוד שההעדפה הטבעית שלה היה סגנון רך יותר ואקוסטי.

בתחילת 1988 הקליטה דיאגילבה את אלבומה הראשון כסולנית "נה פולוז'נו!" ("נאסר!"). בהמשך השנה הוציאה דיאגילבה את אלבומה השני, שהוקלט בהופעה חיה. בין השנים 1990-1988 הופיעה דיאגילבה יחד עם לטוב ולהקתו ברחבי ברית המועצות והפכה להיות פופולרית בזכות עצמה. בסופו של דבר, כבשה הזמרת גם את שני המעוזות החשובים מבחינת הרוק הסובייטי - מוסקבה ולנינגרד.

יחד עם זאת ולמרות ההצלחה, דיאגילבה סירבה לשתף פעולה עם הממסד ולהוציא תקליט בחברת "מלודיה" הממלכתית. ב-1989 החלה דיאגילבה שוקעת באנהדוניה, לאחר ששמעה אודות המושג והתסמונת וראתה בה כסובלת ממנה, כאחת שאין לה היכולת לחוות הנאה. בעקבות זה היא הקליטה את השיר "אנהדוניה" והוציאה אלבום בשם זה. ב-1990 נפרדו דרכיהם האמנותיות והאישיות של דיאגילבה ולטוב. לאחר הפרידה שקעה דיאגילבה גם בדיכאון ונשארה במצב נפשי קשה עד מותה המסתורי.

בתחילת 1991 חזרה דיאגילבה לנובוסיברסק. ב-9 במאי עזבה את הבית ונעלמה. לדברי חלק ממכריה, כמה מהם קיבלו ממנה גלויות פרידה ב-10 במאי, אך הדבר לא הוכח רשמית. ב-17 במאי, 8 ימים לאחר שנעלמה, נמצאה דיאגילבה ללא רוח חיים על ידי דייג בנהר איניה, במרחק של עשרות קילומטרים ממקום היעלמותה. בחקירה לאחר המוות הוכח שדיאגילבה מעדה ונפלה אל הנהר, אך המשטרה לא הצליחה להגיע למסקנה ברורה האם דיאגילבה מתה בתאונה או שהתאבדה. גרסה נוספת טוענת שדיאגילבה נרצחה, כיוון שבריאותיה לא נמצאו מים (דבר המעיד שכנראה דיאגילבה מתה עוד לפני שנפלה אל הנהר), גולגולתה הייתה שבורה וכן בגלל שנמצא פצע בעורפה, שכנראה צורתו דומה לצורת פצע מכדור אקדח. גם לגרסה זו אין הוכחות רשמיות ועד היום נשארה תעלומה זו בלתי מפוענחת.

יומיים לאחר מציאת גופתה, נקברה דיאגילבה בעיר מולדתה נובוסיבירסק, ב-19 במאי. עם הזמן הפך קברה של דיאגילבה למקום עלייה לרגל.

חשיבותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאגילבה נחשבת לפורצת דרך בתחום הרוק הנשי בברית המועצות. אף על פי שמוכרים והוקלטו רק 29 מהשירים שכתבה בעצמה (לא כולל גרסאות כיסוי, ביצוע שירים של אחרים ושירי עם שהקליטה), מדובר ביוצרת שעיצבה דור שלם. את רוח התקופה ההיא, של סוף שנות ה-80, הגדיר אלכסנדר בשלצ'ב כ"תקופת הפעמונים". גם הדימוי הזה קשור בעקיפין לדמותה של דיאגילבה אשר לעתים ניגנה בפעמונים בהופעות של אחרים.

שיריה של דיאגילבה זוכים לפופולריות רבה גם כיום, גם בגרסאות המקוריות וגם בגרסאות הכיסוי. בשנת 2007 הקליטה אלינה סימון, זמרת אמריקאית ממוצא רוסי, אלבום בשם "Everyone is Crying Out to Me Beware" אשר מורכב מגרסאות כיסוי לשיריה של דיאגילבה.

רוב שיריה של דיאגילבה עסקו בדיכאוניים, כאב, בדידות, בגידות וכעס. לחייה האישיים של דיאגילבה, שהייתה אדם מכונס, דיכאוני ואנהדוני, הייתה השפעה רבה על שיריה המקוריים.

דיסקוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988 - "נה פולוז'נו!" ("נאסר!")
  • 1988 - "דקלסירובנים אלאמנטם" ("לאלמנטים הלא מוגדרים")
  • 1988 - הופעה חיה בעיר קורגן
  • 1989 - "פרודנו!" ("נמכר!")
  • 1989 - "דומוי!" ("הביתה!")
  • 1989 - "אנגדוניה" ("אנהדוניה")
  • 1990 - "יאנקה וגרז'דנסקאיה אובורונה בהופעה חיה במוסקבה"
  • 1991 - "סטיד אי סראם" ("בושה וחרפה")

בשנת 2009, לאחר מותו של יגור לטוב מאי ספיקת לב ב-19 בפברואר 2008, הוציאו במוסקבה את כל ההקלטות של דיאגילבה בארבעה דיסקים. את הגרסה הכין לטוב עוד בשנת 2007, וסיים את העבודה זמן קצר לפני מותו.