יאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgיאק
Yak in Nepal.jpg
יאק בטיבט
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: פרים
שבט: בקר
סוג: פר
מין: יאק
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Bos grunniens
‏(ליניאוס, 1766)

יאק (שם מדעי: Bos grunniens) הוא בהמת משא טיבטית ארוכת שיער. היאק הוא מין של פר במשפחת הפריים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו הטבעית של היאק היא ברמת טיבט, במחוזות גאנסו, צ'ינגהאי, שינג'יאנג והמחוז האוטונומי הטיבטי.‏[1] ניתן למצוא יאקים מבויתים גם במונגוליה, בסין, בצפון הודו (בעיקר בלדאק), בפקיסטן, ואף ברוסיה. בנוסף לקהילה המבויתת הגדולה, ישנה גם קהילה קטנה ופגיעה של יאקים פראיים. בשנות ה-90 של המאה ה-20, נערכו ניסיונות כדי לשמר את האוכלוסייה של היאקים הפראיים.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאק שייך לסוג פר, ולכן קשור אל הבקר. ניתוחי DNA מיטוכונדריים שנעשו כדי לקבוע את ההיסטוריה האבולוציונית של היאק היו מעורפלים מעט. ייתכן שהיאק התפצל מן הבקר בכל נקודה בין מיליון עד חמישה מיליון שנים, וישנן השערות שהיאק קרוב יותר לביזון מאשר לכל חבר אחר במשפחת הפרים. מאובנים של קרובי משפחה כביכול של היאק, כמו Bos baikalensis, נמצאו במזרח רוסיה, מה שרומז על דרך דרכה פרים דמויי יאק, אבותיהם של הביזונים המודרניים, יכלו להיכנס אל יבשת אמריקה.

המין צוין במקור כ-Bos grunnien ("השור הנוהם", "grunting ox") על ידי קארולוס ליניאוס ב-1776, אך באופן כללי שם זה נחשב רק כמתייחס לצורה המבויתת של החיה, כאשר Bos mutus ("השור האילם", "mute ox") הוא השם המועדף למין הפראי. על אף שמחברים מסוימים עדיין מתייחסים אל היאק הפראי כתת-מין, Bos grunniens mutus, עשה ה-ICZN פסיקה רשמית בשנת 2003, המתירה שימוש של השם Bos mutus ליאקים פראיים, וכעת זהו השם הנפוץ יותר.

למעט ממקומות מסוימים בהם היאק הפראי נחשב תת-מין, אין סוג יאק המזוהה כתת-מין.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאק הוא בין הגדולים שבפרים, כאשר הזכר גובהו כ-2‏-2.2 מטרים ואורכו כ-3‏-3.4 מטרים. משקלו הממוצע של הזכר הוא כ-1,000 קילוגרמים. גודל הנקבה הוא כשליש מגודל הזכר. משקלו של היאק המבוית נמוך בהרבה, הזכרים שוקלים 350‏-580 קילוגרמים והנקבות 225‏-255 קילוגרמים.‏[2]

היאקים הם חיות בעלות מבנה כבד, חסונים, בעלי רגליים קצרות ופרסות מעוגלות. הם בעלי אוזניים קטנות ומצח רחב עם קרניים חלולות ושחורות באופן יחסי. אצל הזכרים הקרניים יוצאות מן הצדדים של הראש, ואז הן פונות קדימה. אורכן של קרני הזכרים הוא בין 48 ל-99 סנטימטרים. אצל הנקבות לעומת זאת הקרניים קטנות יותר, אורכן 27‏-64 סנטימטרים, וצורתן זקופה יותר. גם הזכר וגם הנקבה בעלי צוואר קצר וגיבנת מובלטת על כתפיהם, אולם אצל הזכרים הבליטה גדולה וגלויה יותר.

שני המינים בעלי שיער ארוך ומדובלל, עם פרוות צמר עבותה על החזה, הצלעות והירכיים, כדי לבודד אותם מהקור. במיוחד אצל הזכרים, עלול השיער ליצור מעין "חצאית" שכמעט מגיעה אל הקרקע, ארוך, עם פלומה גדולה של שיער על רובו. ליאקים פראיים בדרך כלל יש שיער שחור או חום-כהה על רוב גופם, ואף אפרפר, על אף שדווח על פרטים פראיים בצבע חום-זהוב. ליאקים מבויתים יש טווח צבעים גדול יותר בפרוותם, כאשר פרטים מסוימים אף לבנים ומנומרים. העטינים של הנקבות והאשכים של הזכרים קטנים ושעירים, כהגנה אל מול הקור. לנקבות יש ארבעה עטינים.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיזיולוגיה של היאק מותאמת היטב למקומות גבוהים, כאשר ליאק ריאות ולב גדולים יותר מלבקר הנמצא בגבהים נמוכים יותר, כמו גם יכולת להעביר כמות רבה של חמצן בדמם, עקב עקביות של המוגלובין עוברי במהלך חייהם. למרות הסתגלותם הטובה של היאקים לגבהים גבוהים, יאקים לא משגשגים במקומות נמוכים, ומתחילים לסבול מחום ומתשישות בחום מעל 15°C. התאמה נוספת לקור היא שכבה עבה של שומן מתחת לעורם, וכמעט היעדר מוחלט של בלוטות זיעה מתפקדות.

לעומת הבקר המבוית, קיבתם הראשונה של היאקים גדולה יחסית לקיבתם השלישית. ככל הנראה הדבר מאפשר להם לצרוך כמויות גדולות יותר של מזון באיכות ירודה בכל פעם, ולהתסיס את המזון הזה עוד כדי לחלץ ממנו יותר חומרים מזינים.

היאק והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאק בוית והאדם מנצל אותו בדרכים רבות:

  • גוזז מהיאק צמר. סיבי היאק רכים וחלקים ומגיעים במספר צבעים, כולל גוונים של אפור, חום, שחור ולבן. בצמר משתמשים לאריגה, סריגה וייצור חבלים.
  • היאקים מנוצלים לחרישה ואף לגרירת עגלות, היאק משמש להעברת סחורה דרך מעברי ההרים ומספק אותה לחוואים וסוחרים מקומיים וכמו כן, מלווה משלחות טיפוס.
  • באזורים מסוימים בטיבט היאק מהווה חלק מהספורט המקומי במרוצי יאק - מקור בידור עיקרי בפסטיבלים טיבטיים מסורתיים.
  • נקבות היאק מנוצלות לחליבה, את החלב שותים ומפיקים ממנו מוצרי חלב שונים (בעיקר חמאה וגבינה).
  • בני אדם שוחטים את בעלי החיים לצורך אכילת בשרם. בעקרון, ההלכה היהודית מתירה את היאק באכילה, שהרי קיימים בו סימני הכשרות של הבהמות. אולם, אם אינה מוגדרת כפרה רגילה, ישנם פוסקים ("החזון איש", לדוגמה) שאוסרים אותו באכילה, שכן פוסקים אלו סוברים שכל בהמה שאין עליה מסורת אסורה באכילה.
  • עורם של היאקים משמש ליצירת מוצרים שונים.
  • היאק מאוזכר גם בהקשרים תרבותיים שונים ומוגוונים. דוגמה לכך היא אזכורו של היק (שור הבר) כחלק מהעולם החסידי-יהודי, כפי שמסופר בספרו של חיים באר "אל מקום שהרוח הולך".

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאק, באתר הרשימה האדומה של IUCN

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Schaller, G., L. Wulin. 1995. Distrobution, Status, and Conservation of Wild Yak (*Bos grunniens*). Biological Conservation, 76: 1-8
  2. ^ Buchholtz, C. 1990. True Cattle (Genus *Bos*). Pp. 386-397 in S. Parker, ed. Grzimek's Encyclopedia of Mammals, Volume 5. New York: McGraw-Hill Publishing Company