יאקוב יורדאנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"תמונה של משפחה", משפחת יורדאנס בגן, 1620-1621, במוזיאון פראדו במדריד

יאקוב יורדאנס (Jacob Jordaens , ‏ 19 במאי 1593 - 18 באוקטובר 1678) היה צייר פלמי, אחד מגדולי האמנים מהאסכולה של אנטוורפן במאה ה-17. יוצר פורה, משויך לזרם האמנות הבארוקית.

רקע משפחתי וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר הפלמית אנטוורפן, אז תחת שלטונה של ממלכת ספרד, כבן בכור במשפחה בת אחד-עשר ילדים (3 בנים ו 8 בנות) של יאקוב יורדאנס האב, סוחר בדים ואריגים ואשתו, ברברה לבית ואן וולסחאטן. משפחת יורדאנס הייתה שייכת לבורגנות המבוססת וביתה נמצא ב Hoogstraat (הרחוב העילי) , אחד מהרחובות הידועים בעיר בגלל חנויות הסדינים שהיו מצויות בה ושהיו מובילים אל הככר הגדולה Grande Place au Rivage.

יורדאנס הוטבל ב-20 במאי 1593 בכנסייה הקתולית "נוטר דאם" בעיר. אין הרבה פרטים על ילדותו ומשערים כי קיבל חינוך נאות כמו במרבית המשפחות מאותה שכבה חברתית-כלכלית. רואים זאת גם מהידע שקנה למשל בשפה הצרפתית או בתחום המיתולוגיה היוונית-רומית.

אחרי 1607 התחיל חניכות אצל אדם ואן נורט Adam van Noort , צייר לותרני שהיה גם מורו של רובנס, ושבאותם ימים של קונטרה-רפורמציה נאלץ להסתיר את אמונתו. הנער יאקוב נשאר בבית צייר זה וחלק את חייו עם משפחתו בת 8 הנפשות, במשך לא פחות מאחת- עשרה שנה, עד 1618. אחרי שבשנת 1615 התקבל בגילדת הציירים ע"ש לוקס הקדוש, בתור "צייר בצבעי מים" (waterscilder), ב-15 במאי 1616 נישא לבתו הבכורה של מורו, אנה קטרינה ואן נורט, (Anna Catharina Van Noort), המבוגרת ממנו בארבע שנים. הם התחתנו נישואים קתוליים והולידו שלשה ילדים: אליזבת (1617), יאקוב (1625) ואנה-קטרינה (1629). בשנת 1618 הזוג קנה בית ברחוב הוכסטראט וכעבור עשרים שנה (1638) הוסיף לו את הבית הצמוד כדי להרחיב את מגוריו ואת הסטודיו, הדומה לזה של רובנס. למרות מצבו הכלכלי הטוב, יורדאנס לא סייר כלל באיטליה, שנחשבה אתר ביקור חובה לכל צייר בתקופתו. פרט לביקור בהולנד בשנת 1661 בילה את רוב ימיו בדרום ארצות השפלה, בבלגיה של היום. יחד עם זאת רכש ידע לא מבוטל על האמנות האיטלקית והכיר מקרוב את ציוריהם של קראווג'ו, טיציאן, ורונזה ובסאנו מהדפסים, העתקים ויצירות מקוריות שלהם שהגיעו לצפון-מערב אירופה, למשל ציורו של קרוואג'ו "מדונה דל רוזריו" שנקנה על ידי רובנס ואמנים פלמים אחרים בשביל הכנסייה הדומיניקנית באנטוורפן. ב1621 נבחר יורדאנס לראש גילדת הציירים באנטוורפן.

חייו הבוגרים ופעילותו האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורדאנס ביסס מעמדו כצייר ויוצר גובלנים כאשר הנושאים העיקרים לציוריו היו תמונות מהברית החדשה, כמו סצנת "מנחת רועי הצאן", "ארבעת האבנגליסטים". תמונות המבוססות על המיתולוגיה היוונית, כמו "יופיטר המוזן בידי העיזה אמלתיאה", "מלאגרוס ואטאלנטה". אלגוריות חושניות ("אלגורית הפוריות" על שטיח הקיר), מראות של מסיבות עממיות מלכותיות רוגשות ("המלך שותה", "איך ששרים הקשישים, כך הצעירים מנגנים בחליל"). בציוריו שופעי הדמיון וחיוניות באו תכופות לידי ביטוי חיי האיכרים הפלמים.

בין השנים 1620-1640 רובנס שיתף אותו בכמה מהעבודות שהזמינו אצלו, בהן קישוט העיר אנטוורפן לקראת ביקור הקרדינל-אינפאנטה פרדיננד של אוסטריה ב-17 באפריל 1735, או בשנת 1638 קישוט ביתן הציד של המלך פליפה הרביעי של ספרד, לה טורה דה לה פאראדה La Torre de la Parada.

יורדאנס תרם חלק נכבד בקישוט ה"בית ביער" Huis ten Bosch, אחד מארמונות מלכי הולנד, על יד האג, בין היתר עם הציור "ניצחונו של פרדריק הנריק". נודע מאוד ציורו "המלך שותה" שצייר בסביבות שנת 1640, יורדאנס נשאר ראשון ציירי אנטוורפן אחרי מותו של רובנס באותה שנה, 1640. קיבל משום כך הזמנות לציורים מחלק מחצרות המלכות באירופה, בעיקר מהצפון -פעם אחת ממלכת אנגליה בשביל ביתה בגרינוויץ', כמו כן מעמליה, אשת השליט של הולנד (הסטאטהאודר) בהאג, וממלכת שבדיה, כריסטינה. עם זאת, להבדיל מרובנס וואן דייק שאף קיבלו תוארי אצולה, לא פנו אליו מהחצרות מלכי צרפת וספרד, לא מהחצר בבריסל או מהאצילים והערים האיטלקיים.‏[1] בשנת 1671, 7 שנים לפני מותו, המיר יורדאנס את דתו לנצרות פרוטסנטית קלביניסטית. הצייר נפטר ב 18 באוקטובר 1678 באותו יום עם בתו, אליזבט.

יצירתו המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלת פעילותו האמנותית, באופן טבעי סגנונו של יורדאנס דמה לזה של מורו, ואן נורט, עד כדי כך שאפשר להתבלבל בזהות יוצרי התמונות. בכל זאת ליורדאנס אופיינית ההבלטה (modelé) התקיפה יותר של הצורות, שהושאלה לדעת המומחים מרובנס. ‏[2] החל משנת 1618 פתח יורדאנס סטודיו משלו והחל מהשנה 1620-1621 התחיל לקבל בו חניכים. השנים 1618 - 1628 נחשבות פוריות במיוחד והאמן בנה אז לעצמו רפרטאור אישי של צורות ודמויות מתחום הדת והחולין שמצאו ביטוי ביצירות בעלות רמה גבוהה.‏[3] בתקופה הזאת צייר האמן בין היתר כמה מציורי המזבח הגדולים שלו וכמה תמונות בעלות נושא אלגורי או מיתולוגי. ציורים אלה עוררו עיניין רב בין הבורגנים האמידים של אנטוורפן שהזמינו כדוגמתם גם לצורך מתן תרומות נאותות לכנסיות ולמנזרים. בין הציורים מתקופה זו אפשר להזכיר:

  • "המנחה לפומונה"
  • ארבעת האוונגליסטים (בערך 1625, כעת במוזיאון לובר)
  • אלגוריית הפוריות" (במוזיאון בבריסל)
  • "הסטיר והאיכר" (בגרסאות שונות הנמצאות במוזיאונים בבריסל, גטבורג, קאסל, מינכן)
  • "דיוקן קבוצתי" של משפחתו - מסביבות 1620/1621 - הנמצא במוזיאון פראדו במדריד- בו מוצגים הצייר, אשתו, בתם הבכורה ועוד אשה, ככל הנראה קרובת משפחה.

בסוף תקופה זו צייר יורדאנס את ה"מות הקדושים של אפולוניה", ציור מזבח מיועד ב1628 לכנסיית ה אוגוסטינים באנטוורפן והנמצא בימינו במוזיאון באנטוורפן על יד הציורים שהיו סמוכים לו בכנסייה - "חזון אוגוסטינוס הקדוש" מאת ואן דייק ו"הבתולה המוערצת על ידי הקדושים" מאת רובנס.

התקופה האמצעית בקריירה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי 1635 הקדיש עצמו יורדאנס יותר מתמיד ליצירת דגמים לגובלנים. בימי צעירותו הכין קרטונים לגובלנים בנושאים היסטוריים (כמו "אודיסאה", "ההיסטוריה של אלכסנדר הגדול"). באמצע חייו יצר את מה שנקראות "תמונות ז'אנר" או "ההווי" גם כציורי בד וגם כדגמים לגובלנים. דגמים כמו :

ציורי בד כמו:

  • המלך שותה" (סדרת תמונות. תמונה גדולה אחת מהסדרה נמצאת במוזיאון ישראל)
  • הסטיר בבית האיכר (בערך 1640)
  • ניצחונו של בכחוס (בערך 1640, במוזיאון המלכותי בבריסל)
  • "איך ששרים הקשישים, כך הצעירים מנגנים בחליל"

תמונות האלה פורשו כביטוי לחייהם התוססים של הפלמים, למעין שיר הלל להנאות העולם הזה. לדעת ואן ולדה, תמונות אלה היוו גם מעין אזהרה נגד חציית הגבולות, כפי שמעידים ההסברים המלווים את התחריטים שנעשו לפיהן‏[4] בתקופה זו של חייו ניכרת, לפי המומחים, השפעה עוד יותר חזקה של רובנס - עם סגנון מחוספס פחות יותר מהנה את המבט, עם צבעים רכים יותר, דמויות מעודנות יותר וניגודים פחות מאולצים.‏[5]

התקופה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה זו מתאפיינת ברמה גבוהה יותר, למשל מבחינת עושר הצבעים. הדיוקנאות שצייר זכו להערכה רבה. ‏[6] דוגמאות:

  • מוכר הפירות" (1650)
  • ניצחונו של הנסיך פרדריק הנריק (1652)

מבין הדיוקנאות:

תמונות מיתולוגיות ודתיות

  • פרומתאוס (בערך 1645)
  • ישו בין רופאים (1663, בגלריית הציורים של מיינץ)

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברישומי גילדת לוקס הקדוש מוזכרים חמשה-עשר תלמידים רשמיים בין השנים 1621-1667, ועוד ששה נוספים מוזכרים בתעודות חצר . בהם גם בן דוד שלו ובנו יאקוב. מעטים מתלמידיו זכו בתהילה, אך מצד שני, כן היה לסטודיו של יורדאנס שם טוב בין האמנים הצעירים ביבשת. עם תלמידיו נמנים יוהאן בוקהורסט (Johann Boeckhorst), לנדרט ואן דר קוחן ( Leendert van derCooghen ), יוהאן אולריך מאיר (Johann Ulrich Mayr), יאן טריציוס (Jan Tricius). עבודת בית מלאכתו, התבססה במידה רבה על העוזרים והתלמידים, דבר שהשתקף לפעמים בהטרוגניות באיכות התמונות בעיקר בתקופה האחרונה של פעילות האמן.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(א.ב. המאכר, ד"ר ר. המאכר ואנדנבראנדה - ספר אמנות. אנציקלופדיה בתמונות של הציור, הרישום והפיסול הוצאת גרולייה, לונדון 1985 - אנגלית)

(אנציקלופדית האמנות - הלקסיקון המקוצר גרוב לאמנות, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2002)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Max Rooses,Jacob Jordaens: His Life and Work, translated by E.C. Broers

J.M. Dent & Co,London 1908 (מקס רוזס - יאקוב יורדאנס - חייו ועבודתו' לונדון, 1908 בתרגום לאנגלית)

  • H. Gerson and E.H. ter Kuile, Art and Architecture in Belgium, 1600-1800

1960 Penguin bks., Harmondsworth, Middlesex :הפרק על יורדאנס בספרם של ה.חרסון וא.ה. טר קיילה - אמנות ואדריכלות בבלגיה, 1600-1800, הוצאת פינגואין בוקס, הרמונדסוורת, מידלסקס 1960

  • Hulst, Roger Adolf d', Jacob Jordaens, Ithaca, N.Y.: Cornell University Press, 1982

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Grove, 2002
  2. ^ קרל ואן וולדה (עורך) -הערך על יאקוב יורדאנס ב"לקסיקון הציירים הבלגים"
  3. ^ ibidem
  4. ^ Dictionnaire des peintres belges
  5. ^ Hammacher,Hammacher 1985
  6. ^ Hammacher,Hammacher 1985