יאקירמא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יאקירמא הוא מונח בו השתמשו מספר אנתרופולוגים תוך העמדת פנים של ריחוק אתנוגרפי כדי לתאר אספקטים שונים של התנהגות חברתית של תושבי ארצות הברית. מדובר בהיפוך אותיות של המילה "אמריקאי", שנשמע כמו שם של שבט (באנגלית משתמשים במונח Nacirema).

יאקירמא מתוארת כחברה אקזוטית בעלת מנהגים מוזרים ולא רציונליים. הריחוק האתנוגרפי שמשתמשים בו במקרה זה הוא טכניקה ספרותית של הזרה, כך שהקורא האמריקאי (או המערבי, או בכלל) לא יבחין מיד שמדובר בחברה האמריקאית. גילוי "האמת" אמור ללמד את הקורא פרק ביחסיות תרבותית, היינו בראייה פחות הייררכית ופחות שיפוטית של התרבויות השונות; בקרבה הרבה, יותר מאשר נדמה לנו, שישנה בין החברה המערבית לחברות "אקזוטיות" ו"רחוקות"; ובמהירות הרבה שבה אנו מתייגים את האחר, ובבעייתיות שבתיוג זה.

עם הזמן, ככל שהאנתרופולוגים החלו לעבור ממחקר של חברות רחוקות לחקר החברה שהם חיים בה, טכניקת ההזרה הפכה לכלי מתודולוגי. ביאקירמא ניתן גם לראות את הניצנים של משבר הייצוג, שהתפתח בדיסציפלינה האנתרופולוגית בשנות ה-90.

פולחן הגוף של היאקירמא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורס מינר היה (ב-1956) החוקר הראשון שטבע את המונח, במאמרו "פולחן הגוף של היאקירמא".

לפי תיאורו, ל"יאקירמא" כלכלת שוק מפותחת מאוד ובני השבט מקדישים חלק גדול מזמנם לפעילות כלכלית. עם זאת, משאבים רבים מושקעים בפעילות פולחנית וטקסית. הגוף עומד במוקד הפעילות הפולחנית הזאת. בני השבט מאמינים שמראה הגוף ובריאותו חשובים מאוד. לפי אמונתם, הגוף חלש, מכוער ונוטה למחלות, והדרך היחידה לשיפור מצבו היא באמצעות השפעתם החזקה של טקסים ופולחנים שונים.

  • בכל בית מצוי מקדש אחד לפחות ובו נעשים טקסים ופולחנים כאלה. בבתי האח"מים ניתן למצוא כמה מקדשים כאלה. למעשה, הרווחה של בית מסוים נקבעת על-פי מספר המקדשים הללו. יותר מקדשים – יותר רווחה.
הטקסים אינם מתנהלים באופן משפחתי, אלא באורח פרטי וסודי. לא מקובל לדבר על טקסים אלו, אלא רק עם ילדים קטנים הנזקקים להדרכה מתאימה לגביהם.
  • אנשי ה"יאקירמא" מרבים לעסוק ב"ענייני הפה". הם מאמינים כי למצבו של הפה השפעה רבה על יחסיהם החברתיים, וכי ללא ביצוע "טקסי הפה" היומיים עשויות שיניהם לנשור. פולחן הפה היומי – שייראה לזר דוחה ביותר – כולל הכנסה לפה של אוסף שערות קטן עם חומרים מאגיים מסוימים, והנעתו בתנועות טקסיות מוכתבות מראש.
נוסף על פולחן הפה היומי, בני השבט נוהגים לבקר כמה פעמים בשנה אצל "איש הפה הקדוש". לכוהנים אלו יש מערכת מרשימה ביותר של אביזרים, הכוללת מחטים שונות, מקדחות ואזמלים. הם נוהגים להרחיב את החורים בשיני בני השבט ולמלא אותם בחומרים מאגיים שונים המוֹנעים, לפי אמונתם, ריקבון. מובן שתהליך הריקבון נמשך, אבל בני השבט ממשיכים לבקר אצל הכוהנים ואף לתת להם מתנות יקרות ערך. זהו פולחן מכאיב ביותר, המצביע על הנטיות הסדיסטיות והמזוכיסטיות של בני השבט.
  • הגברים בשבט נוהגים לשרוט מדי יום את פניהם עד זוב דם באמצעות מכשיר חד.
  • בחדר המקדש ישנה קופסת קסמים ובה עשבי מרפא, שאיש אינו יודע ממה הם מורכבים.
האדם הולך לאיש מרפא והוא כותב לו משהו על נייר, בכתב סתרים. האדם הולך למומחה לעשבי מרפא וזה מספק לו את הכתוב. את השאריות אין מסלקים, אלא שומרים בארגז קסמים אשר בלב המקדש מתוך אמונה שהן מגִנות על בני השבט.
  • אגן הטבילה – שמימיו מגיעים מכלל הקהילה ובהם טובלים את כל המשפחה בזה אחר זה.
  • הנשים אופות ראשיהן בתנור פעם בכמה זמן, והן מאמינות שהיופי בא דרך השֵׂער.
  • מקדש מילוח-תיב – אדם חולה באופן רציונלי מנסה לרפא את עצמו. אך שם, ברגע שאדם חולה עוזב את בני משפחתו ונכנס למקדש כלשהו - כל המוסכמות החברתיות מחיי היום-יום משתנות. כמו למשל, חשיפת הגוף לפני הכוהנים ונעיצת מחטים בו. המטפלים בו הם כוהנים וכוהנות, ואיש אינו מתווכח אִתם. מטרת אותו מקדש היא לרפא אנשים, אך חלק גדול מהאנשים הבאים בשעריו, יוצאים ממנו ללא רוח חיים.
  • המקשיבים – אנשים מיוחדים שלהם מספרים את כל הסודות והבעיות. אנשים אלה אמורים להביא מרפא לכל הבעיות מבלי לגעת בחולה. הם רק מקשיבים, והחולה ככל שיזכור יותר מידע מימי ילדותו – כך יֵקל על המקשיב לפתור את בעיותיו.
  • הנשים בשבט הן מוזרות ביותר. אף על פי שהנורמה היא צניעות, אישה החושפת כמה שיותר חלקים מגופה, מושכת תשומת לב ואהדה יותר מן הנשים הצנועות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]