יבגני אונייגין (אופרה)
יבגני אונייגין (ברוסית: Евгений Онегин) היא אופרה בשלוש מערכות (שבע תמונות) מאת המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (אופוס 24 של המלחין). צ'ייקובסקי הלחין את האופרה לליברית בסיועו של קונסטנטין שילובסקי, על פי הרומן הנודע יבגני אונייגין מאת אלכסנדר פושקין.
האופרה הועלתה לראשונה במוסקבה בשנת 1879.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1877 פנתה זמרת האופרה יליצאבטה לאברוקווסקאיה לצ'ייקובסקי והציעה לו לכתוב אופרה על בסיס עלילתו של הרומן של פושקין "יבגני אונייגין". צ'ייקובסקי, בזכרונותיו, כותב כי הרעיון נראה לו לא מציאותי, אולם לימים התלהב ממנו, והחל לעבוד על האופרה.
צ'ייקובסקי השתמש בליברית במשפטים מהרומן, ובחר סצנות אשר יראו את העולם הרגשי של הגיבורים. בהתאם עלילת האופרה מתארת אירועים בודדים על מנת לגרום לצופה להבין את הרצף, ולא מציגה סיפור המשכי. צ'ייקובסקי ידע כי עלילת הרומן ידועה היטב ברוסיה, וכי כל צופי האופרה מכירים אותה, ולכן רצף עלילתי ופירוט על העובדות לא היו אלמנטים חשובים בהרכבת האופרה. צ'ייקובסקי רצה להתמקד ברגשותיהן של הדמויות ובאירועים מכוננים של דמויות אלה, כאשר הצופים השלימו בעצמם, באמצעות הידע שלהם, את העלילה.
בינואר 1878 סיים צ'ייקובסקי את הלחנת האופרה, והחליט להעלותה בקונסרבטוריון של מוסקבה.
הופעת הבכורה נערכה ב-29 במרץ (על פי הלוח היוליאני: 17 במרץ) 1879 בתיאטרון מאלי שבמוסקבה, בניצוחו של ניקולאי רובינשטיין. האופרה הועלתה בשנית בתיאטרון בולשוי שבמוסקבה ב-23 בינואר (על פי הלוח היוליאני: ב-11 בינואר) 1881 בניצוחו של אנריקו בוויניאני.
ההופעה הראשונה מחוץ לגבולות רוסיה נערכה ב-6 בדצמבר 1888 בפראג, ועליה ניצח צ'ייקובסקי בעצמו. בהופעה זו הועלתה האופרה בגרסה בשפה צ'כית. ההופעה הראשונה מחוץ לגבולות רוסיה שנערכה ברוסית הייתה ב-19 בינואר 1892 בהמבורג שבגרמניה. על הופעה זו ניצח גוסטב מאהלר, בנוכחות צ'ייקובסקי, אשר עלה לבמה בתום ההופעה.
ב-17 באוקטובר 1892 הועלתה האופרה בתיאטרון אולימפיק, בלונדון שבאנגליה, בגרסה בשפה האנגלית. על גרסה זו, אשר תורגמה על ידי ה. ס. אדוארדס, ניצח הנרי ג'וזף ווד.
מאהלר ניצח פעם נוספת על האופרה - בהופעה שנערכה ב-19 בנובמבר 1897 בווינה שבאוסטריה.
בארצות הברית הועלתה האופרה לראשונה ב-24 במרץ 1920 במטרופוליטן אופרה בעיר ניו יורק. גרסה זו הושרה באיטלקית.
תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תפקיד | קול | בכורת מוסקבה, 29 במאי 1879 (מנצח: ניקולי רובינשטיין) |
בכורת תיאטרון בולשוי, 23 בינואר 1881 (מנצח: אנריקו בוויניאני) |
|---|---|---|---|
| לארינה, גבירת האחוזה | מצו-סופרן | ||
| טטיאנה, בתה של גבירת האחוזה | סופרן | מריה קלימנטובה | ילנה ורני |
| אולגה, אחותה של טטיאנה | קונטרלטו | אלכסנדרה לוויצקאיה | אלכסנדרה קרוטיקובה |
| פיליפייבנה, אומנת | מצו-סופרן | ||
| לנסקי | טנור | מיכאיל מדוודייב | דימיטרי יוסטוב |
| יבגני אונייגין | בריטון | סרגיי גיליוב | פאבל חוחולוב |
| הנסיך גרמין | בס | וסילי מחאלוב | אברם אברמוב |
| מפקד היחידה | בס | ||
| זארצקי | בס | ||
| טריקה, צרפתי | טנור | ||
| גילו, משרתו של אונייגין | תפקיד שקט | ||
| מקהלה: פשוטי עם, אורחים בנשף, קציני צבא, אנשי אחוזה | |||
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלילה מתרחשת בשנות ה-20 של המאה ה-19, בעיר סנקט פטרבורג בכפר הסמוך לה.
מערכה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה ראשונה: גן אחוזת לארין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאדאם לרינה (מצו סופרן) והאומנת (מצו סופרן) יושבות בגן האחוזה. ניתן לשמוע את שתי בנותיה של לרינה - טטיאנה (סופרן) ואולגה (אלט) בתוך הבית.
קבוצת איכרים שרה שיר קומי על בת הטוחן. טטיאנה קוראת ספר רומנטי, ואימה מספרת לה כי החיים שונים מסיפורים כאלה. לנסקי (טנור) - ארוסה של אולגה, משורר צעיר, מגיע לבקר ועימו יבגני אונייגין (בריטון).
לנסקי מציג את אונייגין למשפחת לארין. אונייגין מופתע שלנסקי בחר להתארס לאולגה על אחותה הרומנטית טטיאנה, וטאטינה מתאהבת באונייגין.
תמונה שנייה: חדרה של טטיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טטיאנה מגלה לאומנת כי היא מאוהבת. היא כותבת מכתב לאונייגין, בו היא מגלה לו את אהבתה. כאשר האומנת הזקנה שבה, טטיאנה מבקשת ממנה לשלוח את המכתב לאונייגין.
תמונה שלישית: חדר באחוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אונייגין מגיע על מנת לפגוש את טטיאנה ולהשיב למכתבה. הוא מסביר לה כי אינו מסוגל לאהוב בקלות, ולכן אינו מתאים לנישואין. טטיאנה המאוכזבת אינה מסוגלת לענות לו בשל צערה הרב.
מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה ראשונה: נשף בבית לארין[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך נשף שנערך לכבודה של טטיאנה, מתרגז אונייגין על אנשי הכפר המרכלים אודותיו ואודות יחסו לטטיאנה. אונייגין כועס על לנסקי ששכנע אותו להגיע אל הנשף, ומחליט לנקום בו בכך שהוא רוקד ומפלרטט עם אולגה, ארוסתו של לנסקי. לנסקי מקנא, ואולגה אינה רואה זאת ומשיבה לחיזוריו של אונייגין.
השכן הצרפתי, מסייה טיקט (טנור) מגיע ושר לכבודה של טטיאנה, אולם לאחר שהוא מסיים הריב בין לנסקי ואונייגין מתעצם. לנסקי מודיע לאונייגין כי אינם חברים עוד, ומזמין אותו לדו-קרב.
תמונה שנייה: על גדת פלג, ביער, בשעת בוקר מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנסקי ממתין לאוניגין, ושר על כך שגורלו אינו ידוע, וכן שר על אהבתו לאולגה. אונייגין מגיע, ומתחיל דו-קרב. אונייגין יורה בלנסקי והורגו.
מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה ראשונה: נשף בבית עשירים בסנקט פטרבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מספר שנים, אונייגין חושב על חייו חסרי הטעם, ומצר על מותו של לנסקי. הנסיך גרמין (בס) נכנס אל הבית עם אשתו טטיאנה. גרמין שר על אושרו הגדול עם טאטינה ומציג אותה לאונייגין. אונייגין מתרשם מיופיה, ומקווה לזכות שוב באהבתה.
תמונה שנייה: חדר קבלת אורחים בבית הנסיך גרמין[עריכת קוד מקור | עריכה]
טטיאנה מקבלת מכתב מאונייגין. אונייגין נכנס ומבקש כי תחזיר לו אהבה ותרחם עליו. טאטינה תוהה מדוע עתה הוא נמשך אליה - והאם משיכה זו נובעת ממעמדה החברתי החדש. אונייגין משיב לה שאהבתו אמיתית, וטטיאנה בוכה תוך שהיא מבקשת ממנו לעזוב. היא מודה שהיא עדיין אוהבת אותו, אולם עתה הדבר מאוחר מידי, שכן היא נשואה, ועל אף שהיא אינה שמחה בנישואיה, ואין לה תשוקה לבעלה - היא תישאר נאמנה לבעלה. אונייגנין מתחנן שהיא תעזוב עמו, אולם היא עוזבת את החדר ומשאירה אותו לבדו.
אריות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכה ראשונה
- "אה, טניה, טניה" (אולגה)
- "לו הייתי אדם לו נועד הגורל" (אונייגין)
- אריית המכתב: "תן לי למות, אך קודם...", Сцена письма: «Пускай погибну я, но прежде…» (טטיאנה)
מערכה שלישית
- "האהבה כל גיל תכניע" «Любви все возрасты покорны» (גרמין)
