יהדות ברזיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתובה מברזיל

יהדות ברזיל היא הקהילה היהודית השנייה בגודלה באמריקה הלטינית (אחרי יהדות ארגנטינה), ותחילתה במאה ה-16 באזור מדינת ברזיל של היום.

ליהודים היה חלק עקיף ב"גילוי" ברזיל על ידי האירופים. גילויים ושיפורים טכנולוגיים רבים שנעשו על ידי יהודים מומחים בתחומים של טכנולוגיות שיט ואסטרונומיה (כמו לוי בן גרשום שפיתח כמאתיים שנים קודם מכשירי תצפית אסטרונומיים ואברהם זכות ששיפר את האַצְטְרוֹלָב) הם שאפשרו לפורטוגזי פדרו אלברש קברל לגלות את ברזיל ב-1500. בנוסף, באותה תקופה יהודים שימשו כמתורגמנים ויועצים במסעות לגילוי יבשות חדשות (לדוגמה, פדרו נונס) בגלל הידע של המנהגים של מדינות אחרות וידע במספר שפות. ייתכן מאוד שגם במסעו של קברל בו גילה את ברזיל, היו בצוותו יהודים, אם כי הדבר אינו וודאי.

בברזיל היה עץ שהיה מבוקש מאוד באירופה באותה תקופה (pau-brazil) וסוחרים היו שטים לברזיל כדי להביא ממנו לאירופה. עקב המסעות האלו החלה להיווצר אוכלוסייה של קבע בברזיל. בשנים 1500-1570 מספר היהודים שהיגרו לברזיל היה גדול, ובאופן הדרגתי נוצרה קהילה יהודית. ב-1567 הוחל איסור יציאת אנוסים מפורטוגל שבשנת 1580 (כאשר פורטוגל איבדה את עצמאותה לספרד) הפך לחוק. לכן יציאת יהודים לברזיל הפכה קשה יותר, אך למרות זאת, תמורת תשלום, ההגירה של יהודים לברזיל המשיכה. זו הייתה תחילתה של תקופה קשה לקהילה היהודית, וחבריה נזהרו מאוד מלהבליט את יהדותם. קיימים מספר מיתוסים, לפיהם בין כובשי ברזיל היו יהודים אנוסים.

הקהילה היהודית-הולנדית ברסיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת "קהל צור ישראל" ברסיפה

ב-1630 צי של 70 אוניות הולנדיות כבש את מדינת פרנמבוקו באזור הצפון מזרחי של ברזיל. בגלל התנגדות התושבים המקומיים התקופה שבין 1630-1635 הייתה לא יציבה וקשה גם ליהודים, אבל מ-1635 הקהילה היהודית בברזיל שגשגה כלכלית, חברתית ותרבותית. בתקופה זו החלו להגיע לברזיל יהודים גם מהולנד.

יהודי הולנד היו בעיקר יהודים שנמלטו מספרד ומפורטוגל כדי ליהנות מהחופש הדתי ששרר בהולנד בזמן הייסוד מחדש של האינקוויזיציה בפורטוגל וספרד. רבים מיהודים אלו היו סוחרים, בין השאר כיוון שידעו הולנדית וגם פורטוגזית, וחלקם היגר לברזיל. באמסטרדם ובערים הולנדיות נוספות קמו קהילות יהודיות קטנות. למרות זאת, נחסמו בפני היהודים אפשרויות מסחר ואף אפשרויות רבות נוספות. הקהילה הכילה במהרה יותר חברים משיכלה לתמוך בהם. כדי לפתוח בפני היהודים באמסטרדם אפשרויות מסחר וכדי לספק בית ליהודים שלא יכלו לממן זאת, הובילו סוחרים הולנדים משלחת שנועדה להשתלט על ברזיל ומטעי הסוכר שלה מפורטוגל שנחלשה תחת שלטון ספרדי. על אף אזהרות מוקדמות של שנים מפני בלשים, המשלחת ההולנדית השתלטה בקלות על ברזיל וכל רסיפה בקרב השני של גואררפס. במשך עשרים שנה, המושבה שגשגה יחד עם היהודים שבתוכה. למרות הטינה שהופנתה כלפיהם על ידי נוצרים הולנדים ופורטוגזים, היה צורך ביהודים בתהליכי המסחר מפני שהיו היחידים שדיברו הולנדית ופורטוגזית מלכתחילה.

שלא כמו באמסטרדם ובפורטוגל, היהודים ששהו ברסיפה חוו סובלנות דתית יוצאת דופן הכוללת אישור לתהלוכות ציבוריות, ובניית בית כנסת, בתי ספר דתיים ואף מקווה. ב-1640 נפתח בית הכנסת קהל צור ישראל. מלחמת אזרחים שנתמכה על ידי המלכות הספרדית גרמה להרס במושבה בעוד שברזילאים-פורטוגזים, אשר היו נוצרים קתולים, לחמו לסילוק ההולנדים הפרוטסטנטים. בעוד שמלחמת הגרילה פגעה קשות במסחר בסוכר, יהודים רבים שבו לאמסטרדם כשהשאירו חלק מהקהילה מאחוריהם.

המלחמה בין הפורטוגזים להולנדים על ברזיל הגיעה לשיאה בכניעת רסיפה ב־26 בינואר 1654. הסכם הכניעה אפשר תקופה של הנהגה בטוחה למשך שלושה חודשים, עבור הולנדים אשר ביקשו לעזוב את ברזיל. בעוד שביטחון היהודים היה מובטח, הם בוודאי הרגישו לא בנוח כשעין האינקוויזיציה על ראשם וחיילים שוהים בבתי הכנסת שלהם. כיוון ששטח הובלה היה נדיר מאוד, הגנרל הפורטוגזי אשר נחל ניצחון הגדיל את ביטחון הנוצרים והיהודים אשר לא נטבלו טבילה נוצרית מאז שלושת החודשים שנקצבו. כשהגיע ה־26 באפריל, נראה היה כי כל היהודים ששהו בברזיל נסו להולנד, לקולוניות הולנדיות בקריביים או לצפון אמריקה.

הגירה מרחבי האימפריה העות'מאנית ומאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים שבו לברזיל בעשור הראשון של המאה ה־19, לאחר קבלת עצמאותה וההגירה אליה עלתה במשך המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. מרבית המהגרים בתקופה זו היו יהודים מרחבי האימפריה העות'מאנית, עם התפוררותה של זו. מרבית המהגרים הגיעו מסוריה, טורקיה ולבנון; אך הגיעו גם יהודים ממרוקו.

בסוף העשור השמיני של המאה ה־19, חברי התנועה הציונית שקלו ליישב יהודים רבים בברזיל כדי להימלט מהפוגרומים ברוסיה, אך חוקי הגירה נוקשים וסכסוך פוליטי גרמו לנטישת הרעיון. המהגרים שבכל זאת הגיעו לברזיל באו מקהילות יהודיות שונות מכל העולם והפכו את הקהילה הברזילאית למגוונת מאוד ובדרכים רבות למיקרוקוסמוס של החברה הברזילאית ככלל. בין המהגרים היו גם "סוחרי נשים", אשר הביאו עימם צעירות יהודיות ממזרח אירופה לעבודה בזנות (בדומה להגירה דומה בארגנטינה). שרידי קהילה זו מנודים על ידי שאר הקהילה היהודית. באופן כללי, הקהילה עברה רדיפות רבות למרות החרמת כל ארגוני ההגירה, כולל ארגונים קהילתיים יהודיים על ידי הממשלה למשך תקופה מסוימת במהלך מלחמת העולם השנייה.

יהדות ברזיל לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה התרחשו מספר גלי הגירה של יהודים לברזיל. כך, נמלטה חלק מיהדות קובה, כמו גם יהודים ממצרים והונגריה לברזיל בעקבות המהפכות במדינות אלו (הונגריה ומצרים בסוף 1956; קובה ב-1959). הייתה גם הגירה פנימית בתוך אמריקה הלטינית, בעיקר מבוליביה ולברזיל היגרו גם יהודים מישראל.

חלק מן התהפוכות הפוליטיות בברזיל פגעו גם ביהודים ושמם של חלק מן המשטרים הימניים (למשל זה של ז'טוליו ורגאס) והצבאיים נקשר גם באנטישמיות.

אף כי לא קיימים נתונים מדויקים על כך, מעריך המכון לתכנון מדיניות העם היהודי כי בעשור הראשון של המאה ה-21 חיים בברזיל כ-107,329 יהודים בברזיל‏[1] והם מהווים חלק אינטגרלי בכל תחומי החיים בברזיל.‏‏‏[2] רוב היהודים הברזילאים חיים במדינת סאו פאולו. הקהילה השנייה בגודלה היא בריו דה ז'ניירו. נוסף לכך ישנם קהילות קטנות, הפזורות בכל רחבי ברזיל. הקהילה מקיימת מוסדות חינוך, תרבות ודת. בברזיל פועלים גם ארגונים ציוניים ותנועות נוער ציוניות.

עולים מברזיל היו מעורבים בפיתוח והקמה של מספר יישובים בישראל, הבולט שבהם הוא קיבוץ ברור חיל, אשר מקיים מספר אירועים ברוח תרבות ברזיל.

בתי כנסת ידועים בברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי כנסת בסאן פאולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית הכנסת נתיבות התורה של הרב ישעיהו לייב נוימן באזור "היג'ינופוליס".
  • בית הכנסת החסידי של רבי זושא בעער האדמו"ר מראצפרט השוכן באזור "בום רטירו".
  • בית הכנסת החסידי החדש של הרב יצחק דוד הורוויץ גאב"ד ראצפרט השוכן באזור "היג'ינופוליס".
  • בית הכנסת החסידי של הרב מאיר אברהם אליאוויטש השוכן בשכונת "ז'רדין"
  • בית הכנסת צא"ח (צעירי אגודת חב"ד) של הרב לייבל זיאנץ השוכן בשכונת "ז'רדין"
  • בית הכנסת "בני עקיבא" בשכונות "ז'רדין" ו"אז'יענופוליס"
  • בתי חב"ד בשכונות השונות.
  • בית הכנסת "מאור התורה - יבנה" של הרב שמואל הבלין השוכן באזור "ז'רדין".
  • בית הכנסת "אביר יעקב" של הרבנים וואלט ופרידמן השוכן באזור "ז'רדין".
  • בית הכנסת "קירוב אחים" של קהילת "ישמח משה" באזור "מועמא" של הרב ראובן נתן נטע זילברשטיין.
  • בית הכנסת הספרדי "בית יעקב" של הרב אפרים לניאדו והרב אברהם כהן באזור "היג'ינופוליס".
  • בית הכנסת הספרדי "מקור חיים" של הרב יצחק דישי באזור "היג'ינופוליס".
  • בית הכנסת "תפארת ליובאוויטש" של הרב יעקב ביגון באזור "היג'יענופוליס".

מוסדות חינוך יהודיים בברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפטרופוליס הוקמה בשנת 1966 הישיבה היהודית הראשונה‏[3] בברזיל. הישיבה - "מחנה ישראל - חב"ד ליובאוויטש" - בראשותו של הרב חיים בנימיני ובניהולו של בנו הרב אברהם דוד בנימיני. בשנת 1995 הקים הרב שמאי ענדע, בוגר הישיבה בפטרופוליס, ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש במתחם מוסדות החינוך של ליובאוויטש בשכונת בום רטירו שבסאו פאולו. בברזיל עדיין אין ישיבה גדולה, ולכן רבים מבוגרי הישיבה ממשיכים את לימודיהם בישיבות חב"ד שבישראל ובארצות הברית. בקוצ'יה (אזור בפרברי סאו פאולו) קיימת ישיבת אור ישראל אשר הוקמה ב1990. הישיבה היא ישיבה תיכונית ולומדים בה כשמונים תלמידים מזרמים שונים בקרב יהדות ברזיל: יהדות חלאב, ליטאים, חב"ד ועוד. הישיבה שוכנת באזור כפרי ומזכירה מבחינה אדריכלית את ישיבת כרם ביבנה. ראש הישיבה ומייסדה הוא הרב רפאל שמאע, בוגר הישיבה בפטרופוליס והישיבה התיכונית נתיב מאיר וישיבת מרכז הרב. הרמה הלימודית בה גבוהה מאוד ומקבילה היא לישיבות התיכוניות הנמצאות בישראל. גם ישיבת "אור תורה" שוכנת בשכונת בום רטירו ומונה כיום עשרות תלמידים[דרוש מקור]. תלמוד תורה "המאור" נוסד על ידי האב"ד הגר"ש הבלין שליט"א, החיידר מצטיין ברמתו הלימודית הגבוהה הן בתחום לימודי הקודש והן בתחום לימודי החול, וכמו כן המחנכים משקיעים בתלמידים מוסר ויראת שמים אשר ניכר באופן ברור על תלמידי המאור.

מערכת כשרות נחשבת היא BKA, אשר עומדת תחת פיקוחו של הרב מאיר אברהם איליאוויטש[דרוש מקור].

מערכת כשרות נוספת וגם נחשבת היא המערכת BDK אשר עומדת תחת פיקוחו של הרב שמואל הבלין.

כולל אברכים בו לומדים רבנים גדולי תורה באזור ז'רדין בבית המדרש מאור התורה - יבנה. קיים כולל נוסף בקהילת מקור חיים של הרב דיש באזור היג'ינופוליס.

בית הדין מורכב מדיינים גדולי תורה אשר הוסמכו כרבנים ודיינים בארץ על ידי הרבנות הראשית וע"י גדולי התורה בארץ. בית הדין מתעסק בענייני ממונות ובגיטין וכן בכשרות[דרוש מקור]. חבריי בית הדין ראב״ד הרב שמואל הבלין הרב מרדכי גרצנשטיין דיין הרב מאיר טאוויל דיין הרב אהוד קווין דיין

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ftp://ftp.ibge.gov.br/Censos/Censo_Demografico_2010/Caracteristicas_Gerais_Religiao_Deficiencia/tab1_4.pdf
  2. ^ The Conference on the Future of the Jewish People 2007 Background Policy Documents
  3. ^ ישיבה של מעלה ביערות ברזיל - סיפורה של ישיבת מחנה ישראל בפטרופוליס, כפר חב"ד, תש"ע, ISBN 978156211915.‏
יהדות אמריקה הדרומית

אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה · ונצואלה · סורינאם · פרגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה