יהדות מרוקו

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: כפילויות ואי דיוקים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

חתונה יהודית במקנס במרוקו. התמונה מוצגת כיום במוזיאון הלובר בפריז

ראשיתה של יהדות מרוקו עוד בתקופת בית ראשון, לפני למעלה מ-2,500 שנה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד לשנת 1967 עלו למעלה מ-250,000 מבני יהדות מרוקו למדינת ישראל. כיום נותרו במרוקו כ-3,500 יהודים.

היסטוריה

הזמן העתיק

בית הקברות היהודי במקנס

יהודים הגיעו למרוקו מארץ ישראל החל מימי בית ראשון, בעקבות חורבן בית ראשון עם צבאות חניבעל ובתקופת השליטה הרומית על מרוקו.

ישנם עדויות על המצאות יהודים שסחרו עם הרומאים מתחילת המאה ה-4 לפני הספירה. היהודים מרדו ברומאים בתקופת הקיסר טריאנוס. ההיסטוריה של יהדות בצפון אפריקה משולבת בהיווסדה של קרטגו במאה ה-9 לפני הספירה. המסורת מספרת שאחרי חורבן בית ראשון בשנת 586 לפני הספירה יהודים הגיעו למרוקו והקימו שני יישובים, הראשונים שהיו מרכזים חשובים של מסחר בזהב ובמלח -- "סלע" ליד רבאט (עיר הבירה של מרוקו היום) ו"אופראן". בידי צאצאי קהילת אופראן מסורות כי אבותיהם לא ראו את חורבן בית ראשון. החל מהמאה ה-12 החלו שבטי האלמואחידון והאדריסים הקיצוניים להתנכל ליהודים ולגרום לפוגרומים.

יהודי מרוקו "זכו" במדינה זו, כמו בשאר מדינות ערב, למעמד ה"ד'ימי" - מעמד של נתין ולא של אזרח, מעמד אשר כמעט לא השאיר ליהודים שום זכויות ואף פגע בהם קשות - כלכלית וחברתית. חוקי ה"ד'ימי" השתנו בין שליט לשליט, כאשר היו שליטים נוחים יותר ליהודים שמינו אותם אז ליועצים בחצרותיהם, והיו שליטים פחות נוחים שפגעו ביהודי המדינה והטילו עליהם גזרות ומסים קשים. לרוב מצבם היה מושפע מתפיסותיו והליכותיו של השליט המקומי. לחלק מהחוקים הייתה מטרה להשפיל את היהודים. לדוגמה במרקש יהודים שיצאו מהמלאח, היו חייבים ללכת יחפים וללבוש בגדים שחורים. במקומות רבים היה אסור ליהודים לרכב על סוסים כי אם רק על חמורים.

לאחר נפילת רומי והכיבוש המוסלמי במרוקו שפר מצב היהודים עד למאה ה-12, עם עליית אלמוואחידון – מ-1146 עד 1269. קבוצה מוסלמית קנאית זו שאפה להכניס מתחת לכנפי האסלאם את כל בני המיעוטים במרוקו, וביניהם גם את היהודים. קהילות יהודיות רבות נהרסו. יהודים רבים ברחו לארצות אחרות ביניהם גם הרמב"ם ומשפחתו שהיגרו למצרים. דינם של מי שלא התאסלמו היה מוות ואילו גזר דינם של אלו שאכן התאסלמו היה עבודות פרך ותנאים קשים שכן הם היו "מוסלמים סוג ב'" שכונו "מוסלמים-יהודים" - בעלי זכויות מועטות משל המוסלמים האמיתיים. חלק מהיהודים שהתאסלמו חזרו ליהדות בגלוי לאחר כמה דורות.

כתגובה לרדיפות אלו חיבר הרמב"ם את איגרת השמד ליהודי מרוקו ובה הורה עליהם להתאסלם למראית עין ולקבל דת שאינה דתם, רק על מנת להישאר בחיים. כך עשו רוב יהודי מרוקו, אך בחדרי חדרים הוסיפו להיות יהודים לכל דבר. למרות התאסלמותם של יהודי מרוקו, המשיכו תושבי המדינה לפגוע בהם מדי פעם ולהטיל עליהם צווים שונים ומסים מיוחדים. יהודים רבים היגרו מהמדינה בעקבות הפרעות והגזרות הקשות, בעיקר למצרים ולארץ ישראל שהייתה אז בשליטת הצלבנים. רק כאשר עלה לשלטון אבו יוסף יעקב (1269-1286), מיסד שושלת בנו מרין ששלטה עד 1465, בוטלו הגזירות שהוטלו על היהודים והם נהנו מביטחון, מחופש דת ומדו-קיום עם המוסלמים.

לאחר גירוש ספרד

קבר הרב שמואל אבוחצירא על גבול הסהרה

עם גירוש ספרד (1492) ופורטוגל (1497) הגיע גל הגירה של יהודים מחצי האי האיברי. האוכלוסייה היהודית התחלקה לשניים: 'התושבים' (אלה אשר התגוררו במשך דורות במרוקו) ו'המגורשים', ושתי הקבוצות נהנו מחופש דת מלא. השתלבותם של המגורשים בקהילות מרוקו הייתה קלה, עקב היחסים הקרובים ששררו בין המגורשים ליהודי מרוקו במשך מאות השנים שקדמו לגירוש. שתי הקבוצות היו שונות בשפתן ומנהגיהן - בין היתר בתפילות, בדיני שחיטה, ובדיני אישות. 'המגורשים' היו הגורם הדומיננטי המשכיל ובעל היוזמה הכלכלית, ושמרו על השימוש בלדינו (חקיטיה) בחלק מקהילותיהם כגון טנג'יר, סאוטה ומליליה שהיו בשליטה ספרדית.

בין המאה ה-14 והמאה ה-16 גדלה אוכלוסיית יהודי מרוקו בצורה משמעותית בגלל הגירת יהודים רבים מספרד השכנה, לאחר כל אחת מהפרעות, ולאחר גירוש ספרד. רוב היהודים התרכזו בגטאות בערים בהן חיו וגטאות אלו כונו "מלאח". בעת כיבוש מרוקו על ידי האימפריה העות'מאנית שפר מצבם של חלק מהיהודים במדינה, אולם לא בכל הפעמים הצליחו הטורקים למנוע את הפרעות, שערכו התושבים המקומיים ביהודי המקום. הפרעות שהתרחשו בשנת 1864 בערים מרקש ופס, הן דוגמה לכך.

מרוקו כמדינת חסות צרפתית

תיירים ישראלים בבית הכנסת ברבאט

בשנת 1912 הפכה מרוקו למדינת חסות של צרפת, בהסכם פס, ולמרות שהיהודים בה לא זכו לזכויות והגנה כפי שזכו להן היהודים באלג'יריה ותוניסיה, היה שיפור לטובה במצב היהודים. יהודי המגרב זכו בדרך כלל להגנת ממדינות אירופה ובעיקר צרפת, עד שהמצב השתנה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

משנת 1912 ועד לשנת 1948 השתלבו היהודים בחיי המדינה ואף בפוליטיקה המקומית. בשנת 1947 היה רוב היישוב היהודים במרוקו, כ-73% מכלל יהודי המדינה תושבי ערים, בעיקר בערים טנג'יר,רבאט, קזבלנקה, מרקש, מקנס ופס כאשר בכל אחת מהן היו למעלה מ-15,000 יהודים. בשנת 1948, ערב הקמת המדינה חיו במרוקו כ-265,000 יהודים. בעקבות מלחמת העצמאות החלו פרעות ביהודי מרוקו, דבר שהביא רבים מהם להמלט למדינת ישראל שזה עתה קמה, וכן לצרפת וספרד השכנות מעבר לים. השלטון הצרפתי, שהתכונן לנטישת מרוקו, לא הצליח לעצור את הפרעות שנערכו ביהודים, יהודים נהרגו במהומות ורכוש רב נבזז או נהרס. יציאה המונית של יהודים ממרוקו נבעה בעיקר מהפרעות בהם אך גם מהחשש שמרוקו, לאחר שתקבל את עצמאותה, תצטרף לליגה הערבית ואז תפעל ביתר שאת נגד היהודים.

כרבע מיליון צרפתים באו בעקבות הסכם החסות להתגורר במרוקו, אנשי צבא וביטחון, אנשי מנהל ואנשי עסקים. הצרפתים הקרינו את תרבותם, ושפתם הפכה לשפה שנייה במרוקו. זאת התקופה בה גם היהדות הייתה מוכנה לשינוי ומודרניזציה שהגיעה עם הממשל הצרפתי. לפתיחת בתי ספר של "אליאנס" -כל ישראל חברים היה חלק נכבד בכך. הופעת הצרפתים הקלה גם עליהם ושיפרה את פרנסתם, מעמדם וביטחונם. המצב עמד להשתנות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

תחת שלטון וישי

בתקופת מלחמת העולם השנייה רוב יהודי צפון אפריקה (אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו) היו תחת שלטון צרפתי. (לוב הייתה תחת שלטון איטליה). היהודים במדינות תחת חסות צרפת קיוו בראשית המלחמה לקבל את הגנתה של צרפת ובמיוחד באלג'יריה שם ליהודים הייתה אזרחות צרפתית והם נלחמו יחד איתם ב-1870 ובמלחמת העולם הראשונה והיו חלק חשוב מצבא צרפת. אולם לאחר תבוסת צרפת ב-1940 וביסוס צרפת של וישי, תוכנית "הפתרון הסופי" שאפה לחסל גם את יהדות צפון אפריקה.

בתחילת המאה ה-20 האנטישמיות גאתה והתפשטה גם למושבות הצרפתיות בצפון אפריקה. באלג'יריה היה ישוב צרפתי גדול ושם הורגשה האנטישמיות בכול עוזה והתחזקה עם פרשת דרייפוס. הצרפתים האנטישמים תושבי אלג'יריה אהדו בגלוי את המפלגה הנאצית הגרמנית, והרצח הראשון על רקע זה בוצע בעיר קונסטנטין ב-5 באוגוסט 1934.

תחת שלטון צרפת של וישי ששיתפו פעולה עם הנאצים במשך מלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה, היהודים איבדו את זכויותיהם ואת מקומות העבודה שלהם. כאשר רומל המצביא הגרמני נכנס לעיר בנגאזי בלוב הובלו יותר מ-2,000 יהודים למדבר ורבע מהם לא נראו יותר. היהודים נשלחו לעבודות כפייה ב-1941. בנובמבר אותה שנה הגרמנים כבשו את מזרח תוניסיה ו-5000 יהודים נשלחו למחנות ההשמדה באירופה או נורו במקום.

בלוב ב-1945 עם גירוש האיטלקים והניצחון במדבר המערבי על רומל הגרמני באיל - עלמין קרוב למצריים, מתפנים ראשוני המתנדבים העבריים מהבריגדה היהודית למפגש ראשון ומרגש עם היהודים בלוב. הבחורים התקבלו כגואלים ובכל מקום שהגיעו אליו ארגנו פעולות לאומיות ליהודים שהשתחררו לא מכבר ממחנות המעצר בטריפולי והיו מחוסרי כל. לראשונה הקימו בית ספר לילדים בו למדו גם עברית. אחרי הפוגרומים שהתרחשו במדינה זו ב-1945 וב-1948 31,000 היהודים שחיו בלוב עלו יחד לישראל.

גם באלג'יריה לא היו זכויות יתר ליהודים ולחיילים הצרפתיים הוותיקים, ואחד הגנרלים בזמן מלחמת העולם השנייה נתן הוראה לבנות מחנות ריכוז ליהודים. רק כאשר הגנרל הצרפתי שארל דה גול תפס את הפיקוד על הצבא הצרפתי בוטלו הנחיות אלו.

לאחר כניעת הצרפתים לגרמניה ב-22 ביוני 1940 שיתפה פעולה הממשלה הצרפתית של וישי עם הממשל הגרמני שחוקק חקיקה אנטי יהודית, שמוחמד החמישי התנגד להם. מרוקו כמדינת חסות צרפתית לא שתפה פעולה עם ממשל וישי הפרו – נאצי אך מצבם של היהודים תושבי מרוקו בכל זאת הורע. עובדים רבים פוטרו ממשרדי הממשלה, יהודים לא הורשו לגור מחוץ למלאח (השכונה היהודית). ב- 1941 הופצו כרוזים בצרפתית ובערבית בשכונה היהודית, הקוראים ליהודים להתייצב למפקד בעירייה שמטרתו הייתה לרשום את רכוש היהודים. אחרי המפקד שנערך בעיר מוגדור (Mogador, אסואירה), כתב פקיד עירייה בכיר שהוא מרוצה שהכול עבר ללא התנגדות מצד היהודים. נרשמו 153 בעלי רכוש, הרכוש הכללי נאמד ב-55 מיליון פרנקים צרפתיים.

המלך מוחמד החמישי התנגד לקבלת חוק מעמד היהודים שנכנס לתוקפו ב-3 באוקטובר 1940 בארצות בהם היה שלטון וישי, ולכן יהדות מרוקו נפגעה פחות מן הרדיפות נגד יהודים ביחס באזורים אחרים של שלטון וישי. עם זאת המלך לא הצליח למנוע פוגרום בקזבלנקה בהשראת הגסטאפו ב-15 בנובמבר 1942.

העלייה ממרוקו

ערך מורחב – העלייה ממרוקו

ניצני עלית המגרב - עליית יהודי מרוקו לישראל נחלקת ל- 2 תקופות . 50 שנה שקדמו לעליות הראשונות מאירופה ולתקופת עליה שנייה . בתקופה ראשונה עלו בודדים בעיקר רבנים וראשי קהילה שרצו לקיים מצוות העלייה לארץ ישראל וביניהם החכם שלוש, רבי חיים אבן עטר ואחרים . בתקופה שלפני עליית המנדט הבריטי עליה שנייה עלו בעיקר משפחות מסורתיות שהושפעו מהרצון להתאחד עם יהודים שבונים את הארץ לומדים עברית וצרפתית ונתמכים על ידי ראשי אליאנס וחברת כי"ח .

ראשי אליאנס הזדרזו להעלות משפחות צעירות ולקבוע עובדות נוכח החשש מתוכנית אוגנדה , ביקורו של הרצל בא"י הוסיף מימד של דחיפות ואף נשים בהיריון וילדים קטנים יצאו לדרך , העלייה ברובה התבצעה דרך תוניסיה , ומשם בספינות קטנות לארץ . בדרך לישראל , בקיץ 1911 ,נולד בספינה משה בנם של שמחה (פרחה ) ודוד , הברית נערכה בהגיעם ליפו והתינוק בן למשפחה מוגרבית נרשם פעם כיליד תוניסיה ופעם כיליד הארץ. כל יתר שמונת האחים נולדו בעיר העתיקה בירושלים , זו הייתה המשפחה ברוכת הילדים הגדולה ביותר מבין המוגרבים שגרו בתוך החומות עד לבריחה לקטמון ערב מלחמת השחרור . משפחותם של דוד וזאנה, אסולין , שלוש ותורג'מן התגוררו ברובע היהודי עד לפנוי בגמר המנדט הבריטי יתר המשפחות גרו בשכונת משכנות וסוכת שלום שכונת המוגרבים בממילא בוכרים ועוד . קהילת יהודי המגרב הייתה מצומצמת עד עליה שנייה ורק בעליית המגרב גדל מספרם לכ 8000 איש בירושלים ( כרבע מהאוכלוסייה ) הקהילות הבולטות בירושלים בקרב ה"ישוב הישן" עד אז היו בעיקר יוצאות עיראק פרס - בוכרה חלב ואשכנז . בעקבות חילוקי דעות על כספי החלוקה פנו המוגרבים אל מוסדות אליאנס בחו"ל ואנשי כי"ח החלו בהקמת שכונת המוגרבים מחוץ לחומות, "מחנה ישראל" .

אחרי השואה, הופנו הזרקורים של התנועה הציונית בארץ ישראל אל יהדות צפון אפריקה ובמיוחד אל היהדות המרוקאית, שהייתה הגדולה מבין הקהילות בצפון אפריקה. בשנת 1948 הקהילה היהודית מנתה לפחות 265,000 בני אדם. בשנים אלה החמיר מצבם של יהודי מרוקו בשל התגברות הטרור במדינה והיחס העוין כלפי היהודים מצד האוכלוסייה המקומית. המצב החריף אף יותר מאז 1947, עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל. בערים שונות במרוקו רצחו ופצעו קנאים לאומנים מוסלמים ביהודים כנקמה על הפגיעה באחיהם בארץ ישראל. הפרעות הגבירו את קצב העלייה, ובין השנים 1948 ל1951 עלו לישראל כ-28,000 יהודים ‏‏. בשנת 1956, עם חזרתו של מוחמד החמישי, ובהמשך עם הכרזתה של מרוקו כמדינה עצמאית, קיבלו היהודים זכויות מלאות. אך בעקבות לחצי הליגה הערבית משנת 1959 נאסרה עזיבתם אם בכוונתם לעלות למדינת ישראל, ועיקר העלייה הייתה בלתי חוקית, באמצעות המחתרת היהודית במרוקו דרך מדינות צרפת וספרד. עד שנת 1967 עזבו את מרוקו 250,000 יהודים, , וחלק גדול מהם עלה למדינת ישראל.

גל העלייה הגדול של יהודי מרוקו הגיע ארצה בשנים 1954-1956, עם קבלת העצמאות המרוקאית מצרפת. אחרים היגרו לצרפת ולקוויבק. העלייה המשיכה עד לשנת 1967. בסך הכל, לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל, עלו ארצה ממרוקו קרוב לרבע מיליון יהודים וזהו המספר הגדול ביותר של עולים שהגיע לישראל ממדינה מוסלמית. חלק נוסף של היהודים היגר למדינות אירופה וצפון אמריקה.

העלייה ממרוקו לישראל נתקלה בקשיים שונים שאפיינו אותה. פערי תרבות ויחס מפלֵה הביאו להתעוררות מחאה ציבורית, שהביאה בהמשך לשינוי המפה הפוליטית בישראל. בעיה נוספת בקרב קהילת העולים ממרוקו הדתיים הסתכמה בכך שהרבנות הראשית באותה תקופה דרשה מהם להפסיק את מנהגיהם ולנהוג כמנהגי ארץ ישראל. כתגובה לכך יצאו כמה ספרים המשמרים את הלכותיהם ומנהגיהם של יהדות מרוקו המפוארת, מהם: ספר נתיבות המערב לרבי אליהו ביטון רב אזורי מרום הגליל וספר דברי שלום ואמת לרבי שלמה טולידאנו.

בחודש תמוז תשע"א (יולי 2011) על ידי מכון מורשת אבות בראשותו של הרב משה חיים סויסה, ובנשיאותו של רבי אליהו אברז'ל, יצאה סדרת ספרים הכוללת שלשה חלקים ונקראת "עטרת אבות", אשר בה נלקט למעלה מאלפיים מנהגים שנהגו בקהילות השונות במרוקו.

יהדות מרוקו כיום

כיום נותרו במרוקו כ-3,500 יהודים (על פי אתר משרד החוץ הישראלי). רובם של יהודי מרוקו חיים כיום בקזבלנקה, בעוד שבכמה ערים אחרות - רבאט הבירה, אגדיר, מרקש, מקנס ופס - שרדו כמה עשרות מעטות של משפחות. מספרם של יהודי מרוקו פוחת משנה לשנה והאוכלוסייה מזדקנת, שכן רבים מהצעירים המשכילים עוזבים ללימודים בחו"ל, או עולים לישראל. ברחבי העיר קזבלנקה פזורים יותר מ-30 בתי-כנסת, אך מרביתם אינם נפתחים לתפילה, בשל מיעוט המתפללים. רשת "אליאנס" מפעילה בית ספר יסודי ושני תיכונים, בהם לומדים יהודים, אך גם מוסלמים.

תרבות יהודי מרוקו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יהודי מרוקו, אשר לא יכלו להוציא דבר ממרוקו, השאירו אחריהם תרבות עשירה בת אלפי שנים, בתי כנסת מפוארים, בתי קברות, ספרי קודש וספרים רבים נוספים שנכתבו בערבית, בערבית מרוקאית ובעברית. חלק גדול מהספרים הגיע לידי מוסלמים שמכרו אותם בחנויות לתיירים.

השפה הנפוצה ביותר בקרב יהודי מרוקו הייתה מרוקאית יהודית ("מוגרבית"). לשון זו שונה במעט מהערבית המרוקאית בעיקר באוצר המילים שלה, המאופיין בשאילה מצרפתית, ספרדית, עברית, ערבית מדוברת וברברית. כיום נעשים מאמצים שונים בקרב יוצאי העדה בישראל לשמר את השפה. יהודי מרוקו מתפללים בנוסח הספרדים, כאשר הנוסח המדויק הנהוג בקרב העדה נמצא בסידור "וזרח השמש".

החג המזוהה ביותר עם העדה יחד עם שאר יוצאי ארצות המגרב הוא חג המימונה, הנחוג במוצאי חג הפסח.

ראו גם

• העלייה ממרוקו
• יהודי תטואן
• הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו
• ועד העדה המערבית בירושלים
• הפליטים היהודים ממדינות ערב
• יהדות ארצות האסלאם
• מזרחים
• סול חגוואל

לקריאה נוספת

• חיים סעדון (עורך), מרוקו, בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי.
• אליעזר בשן, היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני, אוניברסיטת בר-אילן.
• מיכאל אביטבול, משפחת קורקוס וההיסטוריה של מארוקו בזמננו, מכון בן-צבי, המרכז לחקר יהדות צפון-אפריקה, ירושלים, תשל"ח.
• ירון צור, קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1954-1943. תל אביב: העמותה לחקר מערכות ההעפלה ע"ש שאול אביגור, אוניברסיטת תל אביב ועם עובד, תשס"ב 2001.
• אריק דלויה, תולדות היהודים במרוקו (בצרפתית "Les juifs du Maroc")- כולל 3,000 מאמרים על דת אמנות וחברה.
• משה בר-חן (אוחנה), בין האנשים הכחולים, הוצאת דיאלוג, 2009.
• רוברט סטלוף, בין צלב הקרס לסהרה, יד ושם ודביר.‏
• רפאל ישראלי, בחזרה לשום מקום: יהודי מרוקו בראי תקופה ונסיון חיים, ירושלים: הספרייה הציונית, 2012.
• אריה אזולאי, נוער בסערה: תנועות הנוער היהודיות במרוקו, הוצאת הספרייה הציונית, תשע"ב 2012.
• David Bensoussan, Il était une fois le Maroc : témoignages du passé judéo-marocain, www.iuniverse.com , תבנית:ISBN, 620p. ebook תבנית:ISBN.
• רחל אליאור, "8 מקובלי דרעה", פעמים 24 (תשמ"ה): 36--73.

קישורים חיצוניים

• אתר תורת אמ"ת, אתר יהדות צפון אפריקה
• Dafina.net יהדות מרוקו - אתר בצרפתית ואנגלית-היסטוריה, תמונות, מתכונים, פורום
• אתר "אות ברית קודש" בעריכת אשר כנפו
• קוסקוס, אתר המוקדש ליהדות מרוקו
• אתר אינטרנט של האגודה לשימור התרבות היהודית
• מוזיאון יהודי-מרוקאי בבלגיה
• Les juifs du Maroc/ David Bensoussan
• Darnna.com,אתר ופורום על יהודי מרוקו בתפוצות, חיפוש מכרים, זכרונות (בצרפתית)
• שיחה בהשתתפות פרופסור רוברט אלבז ופרופסור יוסף שטרית בנושא החתונה היהודית במסורת מרוקו: חלק א' וחלק ב', באתר הערוץ האקדמי
• דוד ליטמן, מבצע "מוראל", משימה במרוקו - 16 במארס - 24 ביולי 1961, עמ' 365-425, פורסם בשורשים במזרח, קובץ א, 1986, על המבצע להוצאת ילדים יהודיים ממרוקו באופן חוקי, מתוך האתר של פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב.
• הדרך ממרוקו לישראל מאת דן כנפו (בעברית)
• קזבלנקה היהודית - רשמי מסע ותמונות מאת יהודה צייטלין (בעברית)
• אלבום תמונות טיול שורשים במרוקו, מצורפות גם מפות מהמקומות בהם צולמו התמונות. (צולם והוכן על ידי אלי ממן)
• רשמים מביקור שורשים במרוקו מאת אבי תורג'מן
• סדרת הרצאות על תרבות יהדות מרוקו, אתר ון ליר
• חיותה דויטש, מבחן בוזגלו, ד"ר בוזגלו מדבר על בית אביו, מגדולי הפייטנים של יהדות מרוקו, מגזין"ארץ אחרת"
• מפאתי המערב, חייהם של יהודים במרוקו ועליית קהילה ארצה, סרט מתוך אתר ארכיון שפילברג