יהדות נאפולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בית הכנסת של נאפולי
Sinagoga di Napoli
Napoli Sinagoga1.jpg
פנים בית הכנסת
מיקום נאפולי, Flag of Italy.svg איטליה
זרם דתי יהדות אורתודוקסית
שנת הקמה 1827

יהדות נאפולי (Comunità Ebraica di Napoli) היא קהילה קטנה של 180 נפש בעיר נאפולי וסביבותיה, והקהילה היהודית היחידה בדרום איטליה[1]. הקהילה הנוכחית נוסדה בשנת 1833 על ידי בן משפחת רוטשילד שהקים שם נציגות למשפחתו. משפחתו וצוותו היו הבסיס לחידוש החיים היהודיים בעיר לאחר שאלה נמחו ממנה במהלך גירוש ספרד. היום נמצאת הקהילה ביחסים טובים עם האוכלוסייה המקומית. עם זאת, על קירות מבנה בית הכנסת נכתבים לעתים ביטויים אנטישמיים. הרב הראשון של הקהילה היה בנימינו הרטום (Beniamino Artom di Asti) ממשפחת הרטום שמקורה בעיר אסטי בפיימונטה. הרב הנוכחי (2011) הוא שלום בוחבוט.

בית הכנסת של נאפולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקומה הראשונה של בית הכנסת של הקהילה נחנכה בשנת 1864 הודות לתמיכה מהברון קלר אדולף רוטשילד. בכניסה הנוכחית לבית הכנסת שני לוחות זיכרון משיש: האחד לזכר היהודים שנספו בשואה, והשני לזכר דריו אסקרליי (Dario Ascarelli), נשיא הקהילה בתחילת המאה ה-20, שתרם להשלמת רכישת המבנה. בית הכנסת שוחזר בשנת 1992 הודות לסיוע ממשלתי.

במקום מתקיימות תפילות רק בשבת ובמועדי ישראל, הקהילה מקבלת סיוע דתי מהבסיסים האמריקניים בסביבות העיר.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של הקהילה היהודית של נאפולי, שנחשבת בין הקהילות העתיקות באיטליה, במאה הראשונה. המצבה שבתמונה משמאל היא העדות הקדומה ביותר לקיומה של יהדות איטליה. האנדרטה שהוקמה לזכרה של אַ‏סְטֶ‏ר מירושלים והתגלתה בסביבות נאפולי מוצגת במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה שבעיר.

איזכור לנוכחות היהודים בסביבות העיר, בנמל פּ‏וּ‏טיאוֹ‏לי‏‏‏[2], מוזכר על ידי פאולוס התרסי המספר כי בשנת 63 לספירה מצא שם מספר רב של אחים - הכינוי שייחד ליהודים אוהדי הנצרות[3]. אפילו בחורבות פומפיי נמצאה כתובת בפחם "סדום ועמורה".

הפרופסור ג'נקארלו לצ'רנזה מנאפולי זיהה את היישוב היהודי בעיר המכונה ויקוס יודאורום (Vicus Iudaeorum, מלטינית: האזור היהודי) דל'אנטיקאליה באזורים די פורצ'לה ופורטה נובה. באזור היה מבנה משנת 1002, כנראה בית כנסת. מסמך משנת 1153 מזכיר את הקמתו של בית הכנסת[1]. בשנת 1159 עבר במקום הנוסע היהודי בנימין מטודלה ומצא בעיר 500 נפש.

הרב יצחק אברבנאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי דון יצחק אברבנאל

כשהיהודים גורשו מספרד הם גילו כי העיר היחידה באיטליה שמסכימה לקלוט אותם הייתה נאפולי‏[4]. הפליטים הגיעו לנמלי ערי איטליה בחוסר כל ולא היה עניין לקלוט אותם; מלכי איטליה קלטו יהודים מהלבנט שיכלו לפתח מסחר או יהודים מצפון אירופה שהיו בעלי ממון ושביכולתם היה להקים מוסדות כספיים. פליטי ספרד לא היו כאלה או כאלה. בממלכת נאפולי, שחלשה על מחציתה הדרומית של איטליה, התקיימה לעומת זאת מציאות מיוחדת, שאיפשרה את קליטת יהדות ספרד. ההיסטוריון בנציון נתניהו בספרו "דון יצחק אברבנאל - מדינאי והוגה-דעות" מתאר את מצבה המיוחד של ממלכת נאפולי. בעיר שלטו פרדיננד הראשון ובנו אלפונסו השני, לימים מלך נאפולי. הם גילו זיקה לשלטון ריכוזי ודיכאו את האצולה ואת העם, ואלו מצידם השיבו להם שנאה. שליטי נאפולי קידמו בברכה את גידולה של אוכלוסיית העיר על ידי קליטת הפליטים היהודים מספרד, הנאמנה להם ואשר עשויה לתרום ליציבות שלטונם.

המהגרים הראשונים הגיעו לעיר ב-24 באוגוסט 1492, אחרי טלטולים בין נמלי הים התיכון. הרב יצחק אברבנאל הגיע לעיר חודש אחרי כן וזכה לקבלת פנים ידידותית. הדון הכיר את נוהגי בית המלוכה של שושלת המלוכה בארגון - המלך הנוכחי בנאפולי - עוד משרותו בחצרות המלוכה בספרד. הוא כינה אותם "מלכי חסד". אברבנאל זכה למשרה חשובה בחצרו של פרדיננד המלך, ולפי הכתובים, אף התעשר מתפקידו. המגפות שהביאו הגולים היהודים מספרד לעיר, עקב נדודיהם בים, הביאו לכ-20,000 קורבנות שמתו ממחלות. העם רגז על היהודים, אך המלך פעל להדברת המחלות, והצליח לשמור על עמדתו. רבי יצחק אברבנאל מצא פנאי לשוב להשלמת כתיבת פירושו וחיבר את הפירושים לספרים מלכים א' וב'. בהשפעת האסון הלאומי של גירוש ספרד הוא חיבר את הספר "צדק עולמים", בו ניסה להראות כיצד אלוהים מראה את צדקת משפטו.

ב-21 בינואר 1495, נאלץ יצחק אברבנאל להימלט לסיציליה יחד עם המלך אלפונסו (שבינתיים מת אביו פרדיננד). חודש אחרי כן נכנס שארל השמיני, מלך צרפת לעיר. תושבי העיר ערכו פרעות ביהודים. שכונת היהודים נבזזה, אחדים התנצרו. בנו של הרב, יהודה אברבנאל, עזב לגנואה ונכדו שמואל התבקש להשאר בסלוניקי.

בשנת 1541 גורשו יתר היהודים מנאפולי - מספר משוער של 5,000 נפש - כמו אחיהם בדרום איטליה, סיציליה וסרדיניה. רובם עזבו ליוון וללבנט.

בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומו של בית הכנסת בנאפולי

ב-1821, לאחר קונגרס לובליאנה החליטה משפחת רוטשילד לסייע לפרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות מבית בורבון לממן את מלחמת נאפולי ומלחמת סיציליה. פרננדו הראשון העניק שוויון חוקי ליהודי נאפולי בשנת 1826.

קלמן (קארל) מאיר רוטשילד (1788-1855) התיישב בנאפולי, שהייתה בירת ממלכת שתי הסיציליות, וייסד שם את הסניף של העסק המשפחתי.

הבנקים שייסד היו:

  • בנק נאפולי, בשם "בנק שתי הסיציליות בנאפולי" (Reggenza del Banco delle Due Sicilie di Napoli)
  • בנק מסינה, בשם "הבנק המלכותי במסינה" (Casse di corte Messina)

בשנת 1827 הגיעו לעיר יהודים נוספים והקהילה הגיעה ל-1,100 תושבים והוקם בית הכנסת. הוא נמצא ברחוב בשם דרך הקפלה הישנה (Via Capella Vecchia) במספר 31.

לפני מלחמת העולם השנייה היה מספר יהודי העיר כאלף. 14 נספו בשואה. 45 יהודים הסתתרו בכפרים ליד העיר בקזרטה שבמחוז קמפניה, היתר עזבו את העיר וכך נמצאו בה בתום המלחמה 540 יהודים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מונה הקהילה היהודית כ-160 נפש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בטארני יושבים יהודים בודדים
  2. ^ ‏היום פוצואלי (Pozzuoli), צפונית מנאפולי‏
  3. ^ המקור בברית החדשה (28:13, 14)
  4. ^ ליבורנו פתחה את שעריה רק בשנת 1593