יהדות עדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מקורה של הקהילה היהודית בעדן, עיר נמל בתימן על חוף הים האדום ובירתה לשעבר של דרום תימן. בין השנים 1838 עד 1967 הייתה עדן קולוניה בריטית. יהודי עדן היו כנראה בין החוזרים הראשונים לארץ ישראל מגלות בית שני. עוד במאה ה-15, רבי עובדיה מברטנורא, שביקר בארץ ישראל, סיפר "שבירושלים הגיעו יהודים מארץ עדן... היהודים שם לבני עור . הם לא בקיאים ביותר בתלמוד, זולת ברי״ף והרמב״ם...״. כמעט כל אוכלוסיית היהודים בעדן היגרה משם בין 1947 - 1967, רובם גרים בבריטניה ובישראל וגם במדינות אחרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים הופיעו בעדן בשנת 200 לאחר הספירה וכבר מאז הם מתיימרים להיות תימנים. חפירות בבית שערים מספקות הוכחה שיהודים גרו בעדן ותימן בתקופת המשנה (המאה השנייה והשלישית). במקום התגלה אולם המכיל קברים של יהודים מממלכת חמיר שהובאו לקבורה בישראל. במאה ה-10 השתמשו יהודי תימן בניקוד הבבלי. שיטת ניקוד זו שימשה עד לפני כמה עשרות שנים את יהודי תימן בלבד ומהווה הוכחה ליחסים הקרובים ששררו בין יהודי בבל ליהודי תימן. כמו כן, יהודי תימן החזיקו בגרסתו המתורגמת לערבית של התנ"ך שנכתבה על ידי רבי סעדיה גאון. במסמכי גניזת קהיר נמצאו התכתבויות מן המאה ה-10 בין סוחרים יהודים מהעיר עדן לעמיתהם במצרים. באותה תקופה עדן החלה לפרוח כמרכז סחר בין הים התיכון, הודו והמזרח הרחוק. יהודי עדן עסקו בסחר בינלאומי וכתוצאה מכך יכלו לתמוך פיננסית בישיבות בבל, מצרים וארץ ישראל. מהמאה ה-10 עד המאה ה-13 עדן הפכה למרכז החיים היהודיים בתימן. מנהיגי הקהילה גרו בעדן ומשם הובילו את הקהילה היהודית בתימן. השפעת המנהיגים פשטה לאורך חצי האי ערב והגיעה עד פרס ובבל. לעתים הקהילה סבלה מאלימות והתנכלות, כגון בשנת 1932, לאחר שיהודי הואשם בחילול מסגד, ועשרות יהודים הותקפו וחנויות רבות נבזזו. האירועים האלימים החמורים ביותר כנגד הקהילה במאה ה-20 היו פרעות עדן שהתחוללו בעיר ב-1947.

בתי הכנסת בעדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה היו בעדן שבעה בתי כנסיות.

ב-1858 נבנה בית הכנסת הגדול של עדן - "מגן אברהם". שהיה גדול דיו להכיל כ-2,000 מתפללים. ישיבה שנקראה "התורה והמצוה" נבנתה גם כן סמוך לבית הכנסת. בישיבה נלמדו התלמוד הבבלי, השולחן ערוך, הזוהר, תיקון חצות, תהלים ועין יעקב של רבי יעקב בן חביב ועוד. השיעורים בישיבה התקיימו במשך עשרים וארבע שעות רצופות, על ידי משמרות מתחלפות.

בנוסף לבית הכנסת הגדול שכנו גם בתי כנסיות קטנים יותר. הידועים שבהם הם בית הכנסת "אל-פרחי" הקרוי על שמו של ספר תורה תימני מקודש שנכתב במאה ה-17, ובית הכנסת "שמואל נסים" ששירת כתלמוד תורה לבנים עד תחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדן הייתה המקום היחידי בתימן שפעל בו בית דפוס. הודפסו בו ספרים וקונטרסים בענייני יהדות בעברית ובערבית יהודית תבנית:מקור:על פי עדותה של שושנה ארמה, מיהדות עדן. במקביל המשיכו להעתיק בעדן ספרים בכתב יד כמו בכל תימן.

בית הכנסת העדני המרכזי בלונדון נקרא על שם הספר "נחלת יוסף" (1906). ספר זה נכתב על ידי רבי שמואל בן יוסף, נכדו של הדיין השלישי של עדן 'מארי' ישועה. ספר זה כולל ידיעות וחכמות של העולם הגדול, פרקי ביוגרפיה של המחבר ומשפחתו, ובמיוחד הוא מפרט את מנהגי יהדות עדן, שחלקם משתלשלים מיום חתימת התלמוד הירושלמי במאה החמישית לספירה.

מדרש הגדול שנכתב על ידי דוד בר עמרם אל-עדני במאה ה-13, הוא קובץ של כל מדרשי האגדה שנכתבו על התורה ונאספו משני התלמודים ומדרשים קדומים יותר. בנוסף, הוא מצטט מתרגומי התנ"ך ומכתבים קבליים ובכך הוא מייחד עצמו ממגוון אוספי המדרשים.

תחת החסות הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הבריטית החלה להתרחב למזרח התיכון באמצע המאה ה-19. היהודים בעדן נהנו משמעותית מהחיים תחת השלטון הבריטי לעומת השלטון המוסלמי, עובדה שמשכה מהגרים יהודים משאר חלקי תימן אל עדן. לאחר 1838 היו בעדן עצמה כ-5,000 יהודים ובפרברים שנהנו מחסות בריטית גם כן כ2,000 יהודים נוספים. קהילה של יהודי תימן התפתחה במאה ה-19 במושבה הבריטית עדן הסמוכה לתימן. יהודים מתימן הגיעו לעדן ועשו בה חיל במסחר ובשירות הציבורי, הודות לגישה הליברלית של השלטון הבריטי. רוב יהודי עדן קיבלו אזרחות בריטית והם ראו את עצמם כנתינים בריטים. ערב מלחמת העולם השנייה חיו כ-10 אלף יהודים בעדן.

שנותיה האחרונות של הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1928 הקימה הסוכנות היהודית סניף בעדן והתחילה פעילות ציונית בעיר זו. כמו כן,הוקם מועדון עברי ציוני-"התקווה" בו קראו עיתונים עבריים, שמעו הרצאות על הציונות, תרמו כסף ל"הסתדרות הציונית" והתכוננו ליום בו יוכלו לעלות לארץ ישראל. בשנים שלאחר מכן התרחשו פרצי אלימות, די נדירים, כלפי יהודים. ב1933 התרחשו תקיפות רבות נגד יהודים בעדן, כאשר יהודים רבים נרגמו באבנים ונדקרו על ידי פורעים ערבים. התפרעויות אלו התגמדו לעומת הפרעות שנפרצו שלושה ימים לאחר כ"ט בנובמבר, עת החליטו באו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל. ההתפרעויות החלו לאחר האשמה שקרית שהופצה על יהודים שרצחו שתי בנות מקומיות. הפוגרום שפרץ ב-2 בדצמבר 1947, היה קטלני: 82 יהודים נרצחו ו76 נפצעו; 106 מתוך 170 החנויות היהודיות בעדן, נשדדו. ארבעה בתי כנסת נשרפו ו-220 בתי יהודים נשרפו או נבזזו. שני בתי ספר יהודים, האחד לבנים והאחר לבנות, רוקנו מכל תוכנם. היהודים חשו הקלה בשומעם כי יחידת "המגויסים של הפרוטקטורט של עדן" (Aden Protectorate Levies - APL), יחידה צבאית בריטית שתפקידה היה להגן על שדות התעופה של עדן ולעזור למשטרה האזרחית הוחשו להגנתם, אך חיילי היחידה שהיו ערבים, עצמו עיניהם מפני המתחולל ואף ירו בעצמם ללא הבחנה אל עבר היהודים והפילו חלק מן הקרבנות. בעקבות פרעות אלו החליטו יהודי עדן לעלות לישראל במסגרת מבצע על כנפי נשרים או להגר לבריטניה. הקהילה התחסלה באופן סופי ב-1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים ולאחר שעדן קיבלה עצמאות מבריטניה. רציחות, בזיזות והצתות של בתי כנסת הופסקו לבסוף על ידי הבריטים, אך שארית הקהילה היהודית בעדן גמרו אומר לעזוב את העיר. ב-18 ביוני 1967 עזבו אחרוני יהודי עדן, 150 נפש, בטיסת מטוס בריטי חכור. המטוס נחת בשדה התעופה בלוד ומיעוטם (כ-60 נפש) עלו לישראל. היתר המשיכו לבריטניה.‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף טובי (עורך), מהלל העדני, בין עדן ותימן, ג' כרכים, תל אביב, 1988-1991.
  • Ahroni, Reuben. The Jews of the British Crown Colony of Aden: History, Culture, and Ethnic Relations (Leiden: Brill, 1994).
  • Tudor Parfitt, The Road to Redemption: The Jews of the Yemen, 1900–1950 (Leiden: Brill, 1996).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]