יהדות רומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדרך הראשית (via sacra) בפורום רומאנום בה צעדו שבויי מלחמה יהודים מן המרד הגדול

יהדות רומא היא אחת הקהילות היהודיות הוותיקות בעולם וקיימת כמעט אלפיים ומאתיים שנה.

בשנת 161 לפנה"ס נוצר הקשר הראשון בין היהודים לבין רומא כאשר הגיעו לרומא שליחי החשמונאים. מאוחר יותר הגיעו לרומא סוחרים יהודים מאלכסנדריה שבמצרים וייסדו את הקהילה.

לאחר נפילת האימפריה הרומית היו היהודים תחת משטר מונהג על ידי הכנסייה הנוצרית. האפיפיורים לא נהגו עמם חסד והתייחסו אליהם כמושפלים ובזויים. ב-1555 הורה אפיפיור פאולוס הרביעי כי ליהודים מותר לגור רק באזור מיוחד, שכונה בדיעבד גטו רומא.

היציאה מחומות הגטו החלה לאחר כיבוש חצי האי האפניני על ידי נפוליאון בסוף המאה ה-18 והושלמה רק לקראת מחצית המאה ה-19. בתקופה זו ההצטרפו יהודי איטליה לתנועת התחייה האיטלקית. התנועה החדשה גרמה להם לחוש כאיטלקים לכל דבר, אך "בני דת משה".

ב-1938, עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה, חלה הרעה במצבם של יהודי איטליה וניטלו מהם חלק מזכויותיהם האזרחיות. במלחמת העולם השנייה, לאחר נחיתת צבאות בעלות הברית בדרום איטליה וכניעת ממשלת איטליה, פלש צבא גרמניה הנאצית לאיטליה, הגיע לרומא והגלה יהודים למחנות ההשמדה. עד לשחרור העיר על ידי בעלות הברית נרצחו כ-2,000 מיהודי רומא, מחציתם במחנות השמדה.

כיום מונה הקהילה כ-15,000 נפשות והיא הגדולה בקהילות יהדות איטליה. לקהילה עשרה בתי כנסת, שהגדול והחשוב בהם הוא בית הכנסת הגדול של רומא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן הרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גדות נהר הטיבר התקיים היישוב היהודי העתיק ביותר באיטליה ובאירופה. הקשר הראשון בין נציגות יהודית, האחים לבית החשמונאים, לבין הרפובליקה של רומא היה בשנת 161 לפנה"ס. לפי הכתוב בספר החשמונאים יהודה ושמעון החשמונאים שלחו שני שליחים, יהושע בן אליעזר ואפרים בן יוחנן, לרומא.

‏בעקבות המשלחות של המכבים לרומא, נכרתה הברית בין היהודים לבין הרומאים. לעיר ולנמלה אוסטיה החלו להגיע סוחרים יהודים לעיר, בעיקר מאלכסנדריה שבמצרים, וגם נוסעים מארץ ישראל.

בשנת 139 לפנה"ס נרשמה הידיעה הראשונה על קיום קהילה יהודית ברומא. היא מתייחסת לגירושם לכאורה של היהודים מהעיר על ידי פראיטור פרגרינוס, קורנליוס סקיפיו היספניום (Cornelius Scipio Hispanus) מכיוון שעסקו בתעמולה דתית. ההיסטוריון בצלאל רות[1] סבור כי זהו פירוש שגוי של התעודה ולמעשה לא היה גירוש של היהודים מהעיר. באתן שנים התגיירו כנראה מקצת מתושבי רומא‏[2]

בראשית המאה הראשונה לספירה הגיעה אוכלוסיית היהודים ברומא לאומדן משוער של 40,000 תושבים. האומדן מתקבל על בסיס הידיעות הבאות:
בשנת 19 לספירה, שנת שלטונו החמישית של הקיסר טיבריוס החליט הסנאט לגרש את כל היהודים מרומא, לגייס לצבא את הצעירים שבהם ולשלחם לסרדיניה.‏[3]. מספר המגויסים הגיע ל-4,000. אם זה מספר הגברים הצעירים המתאימים לגיוס אפשר להעריך את המספר הכולל של התושבים‏[4]. עקבותיהם מצויים עדיין באי.

בשנת 4 לפנה"ס באה לרומא משלחת מארץ ישראל. היה זה לקראת דיון בירושתו של הורדוס. בני משפחתו של הורדוס בקשו לרשת את השטחים שהיו בשליטתו. המשלחת מירושלים באה והשמיעה את טענותיה נגד המשך שלטונם של בני משפחת הורדוס. אל המשלחת נתלוו 8,000 יהודים מתושבי רומא, אשר באו למקום הדיון. מספר כזה של גברים מעיד על גודל המשפחות העומד מאחריהם.

בשנת 61 לפנה"ס גנאיוס פומפיוס מגנוס כבש את ירושלים מידי המלך החשמונאי אריסטובולוס השני, והביא עימו שבויים יהודיים לרומא. שבויים אלה, דוגמת אלה שהגיעו אחריהם הפכו ל"עבדים משוחררים". העבד היהודי לא נחשב לעבד נחַ‏: הוא נח יום אחד בשבוע ולא אכל מאכלות אסורים. במקביל יהודי רומא היו נדיבים במצוות פדיון שבויים. אוכלוסיית ה"חופשיים" הלכה וגדלה ברומא.

בשנת 70 בתום המרד הגדול הגיע לאיטליה ולרומא גל גדול של שבויים. בצלאל רות מעריך את מספרם בכ-100,000 וטוען כי הם ביצעו את העבודות הציבוריות בתקופת הקיסרים שבאו אחרי אספסיאנוס, ביניהן בניית הקולוסאום. לוצ'אנו טאו טוען כי הגיעו כ-90,000 שבויים והם הוכרחו לגור רק דרומית מהעיר רומא, באזור קמפניה. בכל מקרה תוספת גדולה של אוכלוסייה יהודית הגיעה לאזור.

בשנת 135 לאחר דיכוי מרד בר כוכבא בארץ ישראל הגיעו עוד עבדים לאיטליה. אין אומדן של מספרם, אבל ידוע רק שמחירו של עבד יהודי בארץ ישראל היה זול במיוחד בשל מספרם הרב של שבויים יהודיים שהיו זמינים אז, מה שיצר עודף היצע בשוק העבדים שהתקיים באותה עת. יש להניח כי חלק מהם הגיעו לאיטליה.

אם בתחילה היהודים ברומא היו במעמד של אזרחי מדינת יהודה, במרוצת הזמן הם הפכו להיות תושבי רומא במעמד נמוך, של עבדים משוחררים.

כך נוצרו בעיר שתי קבוצות עיקריות של יהודים: הסוחרים שהגיעו ממצרים למרכז המסחר הבינלאומי והשבויים המשוחררים מיהודה. הייתה גם קבוצה שלישית של האֶ‏דומים, קטנה אך בעלת השפעה, אשר גויירו בעל כורחם וביניהם משפחת הורדוס. אלה היו "בני הטובים" של שושלת המלוכה ההרודיאנית אשר נשלחו לרומא ללימודים ולהכרת חוגי השלטון. שתי הקבוצות הראשונות עתידות היו להיות אלה אשר ירכיבו את הקהילה היהודית בעיר.

יחס השלטונות ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצבם של היהודים בתקופת האימפריה הרומאית היו עליות ומורדות.

בשנת 40, בימי הקיסר קליגולה, הגיע פילון האלכסנדרוני לרומא עם משלחת יהודית. ‏[5]. מטרתו הייתה לשכנע את הקיסר לבטל את גזרתו בדבר חילול בתי הכנסת על ידי הכנסת פיסלו למבנה הקדוש ליהודים. הוא מספר כי ליהודים היו זכויות מיוחדות שנקבעו על ידי הקיסרים הקודמים ובייחוד יוליוס קיסר ואוגוסטוס קיסר והוא מונה אותן:

  • פטור משרות צבאי.
  • היהודים הורשו לשלוח את הביכורים (כנראה את תמורתם) לבית המקדש בירושלים.
  • זכות לקבלת אזרחות רומאית.
  • לדון על פי המשפט העברי בתוך הקהילה.
  • פטור מהחוק נגד אגודות פרטיות שהיה עלול למנוע מהם להקים בתי כנסת.

ובמיוחד -

  • אם יהודי רומא עמדו לקבל את הקיצבה החודשית של החיטים - כמו שקבלו שאר אזרחי רומא - ביום השבת, היהודים יהיו זכאים לקבל את הקיצבה לאחר מכן.
  • היהודים לא זומנו בימי ששי ושבת לבתי המשפט של רומא, בנושאים שהיו כפופים למשפט המקומי.

יחסם הטוב של שליטי רומא בא לידי ביטוי בעיקר בימיו של יוליוס קיסר (100 לפה"ס עד 44 לפה"ס). יהודי רומא צידדו ביוליוס קיסר במאבקים הפנימיים בשלהי הרפובליקה הרומאית. לדברי ההיסטוריונים, כאשר נרצח קיסר התאבלו עליו יהודי רומא.

בשנת 19 ציווה הקיסר טיבריוס על גירוש היהודים מרומא. בשנת 50 הוציא גם הקיסר קלאודיוס סנאטוס קונסולטום לגירוש היהודים מרומא. היהודים הואשמו בתעמולה דתית. ידוע גם על תופעה של הבעת אהדה לדת היהודית מצד אזרחי רומא, עובדי האלילים. אלה נקראו בין היהודים יראי ה או ביונית Sabomennoi ובלטינית Metueenetes. בדרך כלל הם שמרו על השבת ונמנעו מאכילת בהמות טמאות. ביניהם היו בעיקר נשים רומאיות מן השכבות הגבוהות, כמו פופיאה, אשתו השנייה של נירון קיסר. לפי כתובת מהקטקומבות הייתה אישה זקנה שהתגיירה בגיל שבעים והאריכה חיים עד גיל שמונים ושש ושימשה בתפקיד "אם בית הכנסת" בשתי קהילות נפרדות. ‏[6]

לפי יוסף בן מתתיהו, בהחלטת הסנאט, שחררו המושלים את "היהודים אזרחי רומא" מעבודת הצבא "מטעמי יראת שמים שלהם"‏[7], ומפני "שאינם יכולים לשאת כלי זין ולהלוך בימי השבתות, ולא לספק לעצמם את המאכלים המקובלים להם לפי חוקי האבות והנהוגים אצלם"‏[8].

ביקורם של חכמי יבנה ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חכמי יבנה ברומא

ביקוריהם של חכמי יבנה ברומא, בראשות או בהשתתפות, הנשיא רבן גמליאל דיבנה, אשר נחשב לבעל סמכות רוחנית על ידי השלטון הרומאי, מתוארת בעשרים ואחד מסעות המובאים במסורת ישראל. ניתוח המקורות מראה כי מדובר לפחות בשני מסעות, כאשר לכל אחד מהמסעות היה הרכב משלחת שונה. חבר אחד היה משותף לשתי המשלחות, רבן גמליאל דיבנה שהיה ראש המשלחת השנייה וחבר במשלחת הראשונה שהייתה בראשות רבי אליעזר בן הורקנוס.

הרכב משלחות חכמי יבנה אל הקיסרים ברומא
בשנת 95 אל דומיטיאנוס בשנת 96 אל נרווה
רבי אלעזר בן הורקנוס רבן גמליאל דיבנה
רבי יהושע בן חנניה רבי אלעזר בן עזריה
רבן גמליאל דיבנה רבי יהושע בן חנניה
רבי עקיבא

היה זה אחד מהביקורים של הנשיאים והחכמים מארץ ישראל בתפוצות ישראל, לאחר חורבן הבית השני. קיימים פרטים על ביקורים שנערכו בערים נהרדעא, אנטיוכיה, אלכסנדריה ועוד. המשלחות באו לרומא, אל מרכז השלטון של הקיסרות הרומית, למטרות בעלות משמעות פוליטית. על רבי שמעון נאמר שהלך לפדיון שבויים‏[9] . על רבי עקיבא נאמר שפגש שר למלכות - "סריס מן מלכותא" ‏[10]. במקרה נוסף נאמר שהלכו "למלכות פנימית"‏[11].

מטרת שתי המשלחות הייתה להציל את יהדות התפוצות מגזרות שעמדו לחול עליה לאחר חורבן הבית השני: הראשונה, בשנת 95 הייתה לביטול הגזירה של הקיסר דומיטיאנוס בִּ‏קְשַ‏ה למנוע את הגזירה המתוארת במקורותינו: "מכאן ועד ל' (30) יום לא יהיה בכל העולם יהודי"‏[12] והשנייה, בשנת 96 הייתה שתדלנות למען ביטול מס שני הדינרים כפי שמעידה המטבע שטבע הקיסר נרווה:Fisci Judaici Calumnia Sublata .
מועד יציאת המשלחת תלוי בשאלה מתי רבן גמליאל הגיע לגדולה. וכמה זמן עבר ממועד חורבן הבית השני עד אשר שלטונות רומא הסכימו לקבל פני מנהיג מארץ ישראל. ההיסטוריון צבי גרץ סבור כי הנסיעה הראשונה הייתה בימי הקיסר דומיטיאנוס, בשנת 95 והשנייה, לאחר מותו, בשנת 96, בימי הקיסר נרווה. תאריך המסע הראשון קשור לאירוע המובא על ידי ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס הודות הקונסול טיטוס פלביוס קלמנס ואשתו שנאשמו בכפירה, עקב אימוצם את מנהגי היהדות. ‏[13] לפי עדות דיו קסיוס, הקונסול הומת ואשתו הוגלתה לאי פאנדרטיה. בקטע במדרש רבה[14] היה הסנטור קלמנס "סנקליטו של מלך (=אחד משרי המלך) ירא שמים (כינוי לאוהד יהודים)" - ואשתו "הצדקת ממנו" - אשתו של קלמנס.‏[15]

ההנהגה הרוחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר בין ההנהגה הרוחנית של יהודי ארץ ישראל לבין קהילת יהודי רומא היה הדוק.

רבן גמליאל דיבנה, כאשר היה ברומא, בכה בפומבי על חורבן הבית, דבר שריגש את הציבור הרחב ברומא. לחכמי ישראל שבקרו ברומא הייתה הזדמנות להגן על היהדות בוויכוח פומבי עם כהני הדת הרומית ועם הנוצרים הראשונים. בספר "מתי" מובא סיפור לפיו רבי גמליאל הופיע בפני שופט נוצרי, מומר יהודי, כבעל מוניטין משפטי.

בכתובות שנמצאו בקטקומבות יהודיות ברומא נמצאו שמותיהם של 12 בתי כנסת שהיו ברחבי העיר. הם נוהלו על ידי רשת של פרנסים ואנשי דת. לקהילה היהודית בעיר מרכזי חינוך, תרבות וחברה. היהודים הביאו לרומא מורשת ומנהגים מבית המקדש ולפי הדעה הרווחת בקרב יהודי רומא אלה הם היסודות לנוסח ולניגונים של נוסח התפילה האיטלקי (Rito Italiano). ריכוזי היהודים היו בשכונת טרסטוורה ובעיר הנמל של רומא, אוסטיה, התגלו שרידי בית כנסת המקומי.

פרנסות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד קבוצת הסוחרים, מותיקי יהודי רומא, הרי רובו של הציבור היהודי היה שייך למעמד הבינוני ולכן היו בעלי מלאכה, רוכלים, סוחרי בגדים משומשים, אומנים וסתם קבצנים, היו אפילו מהם מגידי עתידות ‏[16].

בקטקומבות יהודיות ברומא מופיע בכיתוב על גבי המצבות המקצוע של הנפטר. שם אנו מוצאים את בעלי המקצועות : צבעי, קצב ומורה. אין במצבות כתובות פאר. כנראה מדובר ב"המון אדם טרוד למעלה מראש במלאכות פשוטות ובעסקים זעירים" ‏[17].

ימי הביניים והרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל מפיזה היה מראשי יהדות רומא בתחילת המאה ה-16. הוא ארגן את הקהילה לאחר שהגיעו לעיר בשלהי המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 המוני פליטים, אשר ייסדו בה אחד-עשר בתי כנסת. המאבק הגדול היה בין ה"איטלקים" - תושבי רומא מימים ימימה והנספחים הוותיקים וכנגדם ה"אוּ‏לטרָ‏מוֹ‏נְטִי" - כלומר אלה שהגיעו "מעבר להרים" -הרי האלפים - האשכנזים וכן הגולים שהגיעו לעיר מדרום איטליה - ממלכת המלכים הקתוליים: פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה.

הבנקאי כתב תקנון לקהילה והאפיפיור נתן לה אישור רשמי בבולה שלו ב-12 דצמבר 1524 והפכו למחייב את הקהילה. בנקאים, גבירים ובעלי הון צנוע - במספר שווה בחרו נציגים ל"ועד" (congrega), אשר מנה 60 איש - מחציתם איטלקים ומחציתם "אולטרמונטי" ‏‏‏[18] ליד דניאל מפיזה עזרו, הרופא ופרשן המקרא, רבי עובדיה ספורנו והרופא יצחק צרפתי.

ההסדרים שנקבעו נשארו בתוקף עד המאה ה-20.

תקופת הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המים של יהודי הגטו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גטו רומא

בשנת 1555 נצטוו היהודים לעבור לגור באזור מוגדר ברומא, שכונה "הסגר היהודים", בו עתידים היו לחיות 300 שנה. בהתחשב בעובדה שרק יהודים גרו בשכונה, אשר בדיעבד ניתן לכנותה בשם גטו, התפתחו בה חיים בעלי אופי מיוחד ‏[19]. בשכונה היהודית הוקמו חבורות למתן עזרה בתחומים רבים, עד שלושים במספר. מוסדות הקהילה ניהלו את חיי התושבים. התפתח פולקלור מקומי, שהדיו נשמרים עד היום. היציאה מחומות הגטו החלה לאחר כיבוש איטליה על ידי נפוליאון בסוף המאה ה-18 והושלמה רק לקראת מחצית המאה ה-19. במחצית הראשונה של המאה ה-19 נמשכו ההגבלות על היהודים, הם חויבו בתשלום מיסים מיוחדים ועוד. רשמית, רק בשנת 1848, חדל להיות בפועל ה"הסגר היהודים".

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת החדשה נחלקת לשלוש תקופות: איחוד איטליה והקמת הרפובליקה (1815 - 1914), מלחמת העולם הראשונה ותוצאות המלחמה (1918 - 1914) ושלטון הפשיזם (1943 - 1922). בתקופות אלה מצב יהדות רומא זהה למצבם של כלל יהודי איטליה.

מלחמת העולם השנייה ומורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומת הזהב של יהודי רומא למדינת ישראל

ב-5 בספטמבר 1943 פירסמה מפקדת צבאות בעלות הברית, ארצות הברית ובריטניה, הודעה על חתימת שביתת נשק עם ממשלת איטליה. לכאורה הייתה "שביתת הנשק" צריכה להיות סיומה של המלחמה באיטליה. אולם הגרמנים פלשו לאיטליה וכבשו את חלקה הצפוני והמרכזי עד רומא. למרות המצב הבלתי יציב של הוורמאכט בחזית נגד בעלות הברית, אשר פלשו בכמויות הולכות וגדלות לאיטליה, החליטו השלטונות הגרמנים ברומא לפעול מיד נגד היהודים. ואכן, שבועיים לאחר כיבוש רומא על ידי הגרמנים, זומנו ראשי הקהילה לשגרירות גרמניה ושם נאמר להם כי "אנו רואים בכם יהודי איטליה חטיבה מיוחדת, אך בלתי נפרדת, של אויבים מסוכנים". ואם יצליחו לאסוף 50 ק"ג זהב תוך 36 שעות למאמץ המלחמתי הגרמני "לא יארע לכם כל דבר רע". בסיומו של המועד נאסף הסכום במלואו ועוד 30 ק"ג, שנשארו ברזרבה ובסופו של דבר נתרמו בתש"ח למדינת ישראל במטרה לרכוש נשק מגן למדינה החדשה ‏[20] .

הגרמנים לא הניחו לקהילה העתיקה, אדולף אייכמן שלח נציג מיוחד לרומא ללמוד את הנושא. בשבת, 16 באוקטובר 1943, בחג הסוכות החל המצוד על יהודי רומא. יחידות ביטחון מיוחדות מגרמניה חילקו את רומא לעשרים וששה אזורים ולפי כתובות ידועות מראש אספו את היהודים לכלא. הכנסייה הנוצרית, כנראה בהנחיית האפיפיור, עזרה ליהודים למצוא מקלט. פיוס השנים עשר חש ששלטון הגרמנים עומד להגיע לקיצו ומכאן הנחייתו לסייע ליהודים במציאת מחבוא במנזרים. בסוף היום הסתכם "היודנאקציון" ב-1,259 נפשות: גברים, נשים וטף. בהתערבות האפיפיור שוחררו בני נישואי תערובת. לבסוף נשלחו 1,007 נפש אל מחנה ההשמדה בבירקנאו והושמדו בתאי הגזים. בסוף המלחמה חזרו לרומא 13 גברים ואישה אחת ‏[21].

מאות יהודים נוספים נשלחו לאחר מכן אל מחנה השמדה. כן נרצחו 75 יהודים בטבח בפוסה ארדיאטינה (Fosse Ardeatine). ב-25 במרץ 1944 נרצחו במחצבות 335 אזרחים, נוצרים ויהודים, כפעולת תגמול על הריגת חיילים גרמניים על ידי הפרטיזנים האיטלקים. במקום בו קבורים הנרצחים נבנה אתר זיכרון בחסות רשת המוזיאונים של הצבא האיטלקי.

מיהודי רומא ניספו בשואה יותר מאלפיים נפש. על קיר בית הכנסת הגדול של רומא מצוינים שמותיהם.

יום השואה באיטליה, לזיכרון הנספים, נקבע ליום 18 באוקטובר, היום בו בשנת 1943 ,יהודי רומא שנתפסו על ידי הגרמנים, נשלחו למחנות הריכוז ומשם למחנות ההשמדה.

ברומא שני אתרים להנצחת השואה: האחד, קיים בפוסה ארדיאטינה (Fosse Ardeatine), והשני, מתוכנן והוא מוזיאון השואה (רומא) שעומד להיפתח, לפי התוכנית, ביום השואה האיטלקי‏[22], 18 אוקטובר 2008, בתחום וילה טורלוניה. באופן סמלי, מקום מושבו של שליט איטליה, בניטו מוסוליני בשנות שלטונו. סמליות נוספת למקום, בו התגלו בשנת 1919 הקטקומבות יהודיות מימי רומא העתיקה, לפי בחינה עדכנית מהמאה ה-1, דהיינו הקדומים ביותר בעיר. פרויקט הנצחת השואה של סטיבן ספילברג, אשר נוסד בשנת 1997 נטל על עצמו את מימון הבנייה. המוזיאון ייבנה בשלבים ויכלול ספרייה גדולה ואתר זיכרון לנספים בשואה, אשר יכלול תבליט ובו יירשמו שמות הנספים היהודים. בכך תצטרף רומא לרשימת הערים בהם הוקמו מוזיאונים לזכר השואה: ירושלים, וושינגטון, פריז, לונדון וברלין.

הקהילה היהודית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית ברומא מונה כיום כ-15,000 נפש, שהם כמחצית מיהודי איטליה. יהודי רומא הם תומכים נלהבים של מדינת ישראל וקיימת עלייה אליה, אם כי במספרים קטנים ביותר. מוסדות יהודי איטליה מצויים בעיר: המועצה העליונה של יהודי איטליה, הרבנות הראשית, הסמינר להכשרת רבנים איטלקים, נציגויות דיפלומטיות של מדינת ישראל ושל ארגונים ציוניים, כגון קרן היסוד וקרן קיימת, וכן מרכזי מחקר של יהדות איטליה.

ברומא יותר מעשרה בתי כנסת, בחלקם מתקיימת תפילת שחרית כל בוקר, אך עיקר הפעילות היא בשבת. בבית הכנסת הגדול נוהגים להתכנס בין הערביים, בשעת תפילת ערבית, בני משפחות, יהודים ובני תערובת, אשר להם קרובי משפחה שזהו יום הזיכרון שלהם "יארצייט". חזן הקהילה קורא בקול רם את שמותיהם. בחנוכה מאורגן על ידי שליחי חב"ד בעיר טקס הדלקת חנוכיה בכיכר מרכזית, בנוכחות ראשי העיר.

הרכב הקהילה היהודית שונה מאוד מכפי שהיה בעבר - רק בזכות ההגירה מלוב יש עדיין קהילה מהותית בעיר. אפילו בבית הכנסת האשכנזי בעיר מתפללת היום קבוצת יהודים מלוב. במוסדות החינוך של הקהילה היהודית מתחנכים כ1000 תלמידים מהגן ועד התיכון - כמות נדירה בקהילות יהודיות באירופה - ובמוסדות החינוך של חב"ד מתחנכים עוד כמאה וחמישים ילדים.

רב העיר הינו הרב שמואל ריקרדו דיסניי (שקיבל את התפקיד לאחר שהרב הקודם הרב אליהו טואף הגיש את התפטרותו בשנת 2002) והרב יצחק חזן משמש כרב ביהכנ"ס האשכנזי ושליח חב"ד.

מטבח יהדות רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

למאכלים המיוחדים של יהודי רומא יש אותן תכונות בסיסיות של מאכלים יהודיים בכלל: אין ערוב בין בשר, רק של בעלי חיים כשרים ובשחיטה דתית, לבין חמאה, המקובל באוכלוסייה המקומית. שימוש רב בירקות, כולל בכל חלקי הירק: העלים, הגבעול והשורשים.

אחד המאכלים הטיפוסיים של יהודי רומא הוא הארטישוק (קנרס, חורשף), שעליו מטוגנים בסיר מלא שמן זית. המאכל מכונה הארטישוק של היהודי(Carciofi alla giudea). המסעדות ברחוב המרכזי של הגטו ברומא, רחוב פורטיקו ד'אוטביו ( via Portico D'ottavia)‏‏[23], מתמחות בבישולו.

בין המאכלים האחרים ניתן לציין את אלה:

  • "פֵּ‏צֲטי (Pezzeti)- פרוסות של עלים ושורשים של ירקות מטוגנים בחמאה.
  • "טורצֵ'לי" (Torzelli) "לבבות" של עולש, עם פפריקה ומלח מטוגנים בסיר מלא שמן.
  • חסה עם שעועית במיץ עגבניות.
  • אנצ'ובי אפוי עם עולש (Aliciotti con l'invidia).
  • מעשי מאפה, חלקם אופיניים לכל חג וחג. ברחוב המרכזי של הגטו יש מגדניות המתמחות במאפים האלה. יש לציין במיוחד את המאפה המכונה "פיצה", שאין לו כל קשר לפיצה המוכרת לנו. הפיצה ברומא הוא מאפה מתוק הכולל פירות מסוכרים (מתובלים ומבושלים בסוכר) מכל המינים וכן סוגי פירות מתוקים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • B. Migliau and M. Procaccia, Lazio Jewish Itineraries , Marsilio Regione Lazio, 2001.
  • Sandro Servi, Il Museo Ebraico di Roma, Cumunita' Israelitica di Roma,1985
  • אטיליו מילאנו, תרגמה מאיטלקית: דינה מילאנו, גיטו רומא, הוצאת ספרית מעריב, ה'תשנ"ב.
  • בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962
  • לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוד 12 בסיפרו
  2. ^ דיו קאסיוס
  3. ^ מידע על אירוע זה נמצא במספר מקורות היסטוריים בהם: יוסף בן מתתיהו, טקיטוס וסווטוניוס
  4. ^ שם, עמוד 16
  5. ^ המשלחת לגאיוס עמודים 156-158
  6. ^ ראו גם: בצלאל רות, עמוד 26
  7. ^ קדמוניות יד, י יג
  8. ^ קדמוניות יד, י יב
  9. ^ תוספתא, הודיות, פ"ד, ה"ה
  10. ^ קהלת רבא פרשה ו'
  11. ^ פרקי בן עזאי, פרק ג'
  12. ^ מדרש רבא פרשת ואתחנן
  13. ^ ראו בערך המורחב חכמי יבנה ברומא
  14. ^ פרשת ואתחנן ד"א "ושבת עד ד' אלוהיך. "אין לך דבר גדול מהתשובה.
  15. ^ ראו בערך המורחב. המעשה קשור גם לאגדה במסכת עבודה זרה דף י' ע"ב, לאחר שאשתו, שכרתה בשיניה את עורלתו של בעלה, לאחר שהוצא להורג, על מנת שיקבר כיהודי. על כך נאמר: "יצתה בר קול ואמרה: קטיעה בר שלום (כינויו של בעלה הסנטור) מזומן לחיי העולם הבא.
  16. ^ ידוע המדרש על המשיח, הנמצא בשערי רומי, לבוש סחבות ומרפא מצורעים - מן הסתם הוא לא היה יהודי חריג בנוף האנושי
  17. ^ שם עמוד 19
  18. ^ ‏בשנת 1571 שונה היחס ונקבע רוב לאיטלקים: 35 לעומת‏ 25.
  19. ^ תאור מלא ומפורט ראו בפרק לקריאה נוספת בספרו של אטיליו מילאנו
  20. ^ המקור:לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978. עמוד 120
  21. ^ דו"ח נאצי - גירוש של יהודים מרומא, מאתר יד ושם
  22. ^ היום בו יהודי רומא רוכזו נשלחו להשמדה
  23. ^ על שם שער רומאי עתיק בשם זה שקשתו נראית במקום הזה עד היום