יהדות רקונסטרוקטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יהדות רקונסטרוקטיבית (Reconstructionist Judaism) או התנועה ליהדות מתחדשת (למרות שהתרגום המילולי הוא התנועה לשיקום היהדות) היא זרם ביהדות המודרנית, בייחוד ביהדות ארצות הברית. הרקונסטרוקטיבים ממשיכים את מורשתו והגותו של מייסד הזרם, הרב מרדכי קפלן. קפלן פרס את משנת הזרם הזה בשורה ארוכה של חיבורים: זהו ניסיון להמשיך ולהחזיק בדת היהודית גם בהקשר מודרני, תוך ויתור מוצהר על כל אלמנט על-טבעי בתוכה. אפילו האמונה באלוהים מתורגמת לאידיאות המתקבלות על דעתו של כל אדם, ואפילו יהיה היהודי האתאיסט הכופר בקיומו האונטולוגי של האלוהים כישות עצמאית. מאז 1990 הזרם שותף באיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, והוא החבר הלא-רפורמי היחיד בו.

התפישה רקונסטרוקטביסטית דוחה את האמונה בסוג כלשהו של התגלות אלוהית, ויחד עמה את רעיונות בחירת עם ישראל, נסים ותאיזם. לפי שיטה זו האוטונומיה האישית של אדם גוברת על ההלכה, אך ראיית היהדות כציביליזציה ומורשת תרבותית מכתיבה התחשבות בדעת הקהילה. בשל כך, ההתנהלות בזרם ורמת שמירת המצוות מסורתיות יותר מזו שניתן למצוא ביהדות הרפורמית.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקונסטרוקציוניזם פותח בידי הרבנים מרדכי קפלן (1881 - 1983) ואיירה אייזנשטיין, בשנת 1968 נוסד הקולג' הרבני הרקונסטרוקטיבי.

תאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מרדכי קפלן האמין, כי לאור ההתקדמויות בפילוסופיה, במדע ובהיסטוריה, יהודים מודרניים אינם יכולים להמשיך ולדבוק בהרבה מהטענות התאולוגיות המסורתיות של היהדות. התאולוגיה הפילוסופית הנטורליסטית של קפלן נחשבת כווריאציה של הפילוסופיה של ג'ון דיואי - הנטורליזם של דיואי איחד בין אמונות אתאיסטיות לטרמינולוגיה דתית כדי לבנות פילוסופיה מספקת מבחינה דתית לאלה שאיבדו את אמונם באמונה המסורתית.‏[1]

קפלן טען כי אלוהים אינו ישות אישית, וכי התיאורים האנתרופומורפיים של אלוהים הם, במקרה הטוב, מטאפורות לא מושלמות. התאולוגיה של קפלן אף טוענת כי האל הוא הסכום של כל התהליכים הטבעיים שמאפשרים לאדם למצות את עצמו. קפלן כתב כי "להאמין באל פירושו לדעת בוודאות כי גורלו של האדם הוא להתעלות מעל לפרא, ולהסיר כל סוג של אלימות וניצול מהחברה האנושית". לא כל כתביו של קפלן בנושא זה הם עקביים; העמדה שלו השתנתה במידה מסוימת במשך השנים, וניתן לחלק בין שתי תאולוגיות שונות בקריאה זהירה. הראייה שבדרך כלל משויכת לקפלן היא זו של הנטורליזם הטהור, בדומה לדיואי, שספגה ביקורת על כך שהיא משתמשת בטרמינולוגיה דתית לכסות על עמדה בלתי-תאיסטית (אם לא אתאיסטית). אולם קיים גם צד שני בתאולוגיה של קפלן, שמבהיר כי לעתים הוא האמין שיש לאל קיום אונטולוגי, באופן עצמאי ואמיתי, בנפרד מאמונות בני האדם. בתאולוגיה זו, קפלן עדיין דוחה חלק מהצורות הקלאסיות של התאיזם וכל אמונה בנסים, אך הוא מחזיק בעמדה שהיא במידה מסוימת נאו-אפלטונית.

רוב היהודים הרקונסטרוקציוניסטים דוחים צורות מסורתיות של תאיזם. רבים מהם הם דאיסטים; מספר קטן מקבלים את הראייה הקבלית של האל. אחרים, אף כי הם מקבלים הרבה מהרעיונות האחרים של קפלן, אינם מקבלים את התאולוגיה שלו, ובמקום זה הם תומכים בראייה תאיסטית של האל.

מסורת ומשפט יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו הרפורמים, הרקונסטרוקציוניסטים חושבים כי לאוטונומיה האישית יש קדימות על ההלכה והתאולוגיה היהודית. התנועה אינה דורשת מחבריה להחזיק באמונות כלשהן, והיא גם אינה מבקשת כי ההלכה תקוים. בניגוד לרפורמה הקלאסית, הרקונסטרוקציוניזם טוען כי ברירת המחדל של האדם צריכה להיות של הנהגת מנהגים ומסורת יהודית בחייהם, אלא אם כן יש לו סיבה מסוימת לנהוג אחרת. ההבדל החשוב ביותר בין היהדות הרקונסטרוקציוניסטית וזו המסורתית היא כי הרקונסטרוקציוניזם חושב כי יש לאפיין את כל ההלכה כ"מנהג עממי", ולא כחוק.

רקונסטרוקציוניזם תומך בהרבה מנהגים יהודיים מסורתיים, יחד עם הטענה כי לאוטונומיה האישית יש קדימות על ההלכה. כך, תרי"ג מצוות הוחלפו ב"מנהגים עממיים", מנהגים שאינם מחייבים ושניתן לקבל או לדחות אותם באופן דמוקרטי על ידי הקהילות. מנהגים עממיים שנתקבלו כוללים שימוש בשפה העברית בתפילות, לימוד תורה, תפילה יומית, לבישת כיסוי ראש לגברים וכיסוי ראש לנשים, טליתות ותפילין בזמן התפילה, ושמירה על החגים היהודיים.

עקרונות אמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה, ספריו של הרב קפלן, במיוחד "המשמעות של האל בדת היהודית המודרנית" ו"יהדות כתרבות" הם הצהרת עקרונות "דה פאקטו". ב־1986, האגודה הרקונסטרוקציוניסטית הרבנית (RRA), והפדרציה של הקהילות הרקונסטרוקציוניסטיות (FRC) החליטו על ה"פלטפורמה הרשמית של הרקונסטרוקציוניזם" (2 עמודים). מסמך זה אינו מחייב, אלא מציג את מציג את הנושאים שעליהם קיימת הסכמה רחבה. נקודות מרכזיות בפלטפורמה קובעות כי:

  • היהדות היא התוצאה של ההתפתחות האנושית הטבעית. התערבות אלוהית אינה קיימת
  • היהדות היא תרבות דתית מתפתחת
  • ציונות ועלייה מעודדות
  • הרקונסטרוקציוניזם מבוסס על קהילות דמוקרטיות שבהן כל אחד יכול להשתתף בהחלטות
  • התורה לא הגיעה מהאל, אלא היא התפתחות היסטורית וחברתית של העם היהודי
  • הראייה הקלאסית של האל אינה מקובלת. האל מוגדר כסכום כל הכוחות או התהליכים שמאפשרים לאנושות להגיע למיצוי עצמי ולהתקדמות מוסרית. הרעיון שהאל בחר בעם היהודי, בכל סיבה ובכל צורה, היא "לא מקובלת מוסרית", מכיוון שכל מי שמחזיק באמונה כזו "טוען ממילא לעליונותה של הקהילה הנבחרת ולדחייתם של האחרים".

הרקונסטרוקציוניסטים, בהשראת קפלן, אינם מאמינים כעקרון בהתגלות (כלומר, ברעיון שהאל, בצורה כלשהי, יכול לגלות את רצונו לבני אדם). רעיון זה נחשב לעל טבעי, ולכן הוא נדחה. מרדכי קפלן טוען במקום זה, כי "יש לקחת עמנו את האלמנטים בהתגלות שעונים לבעיות הגדולות של טבע האדם, ולמזג אותם באידאולוגיה שלנו... את השאר אפשר להפנות לארכאולוגיה" ("משמעותו של האל בדת היהודית המודרנית").

כותבים רבים ביקרו את התאולוגיה העיקרית של התנועה, נטורליזם דתי. דוד ריי גריפין ולואיס ג'ייקובס התנגדו להגדרות מחדש של המושגים "התגלות" ו"אל" כחסרי כנות אינטלקטואלית, וכסוג של "המרה על ידי הגדרות"; לדעתם, הגדרות אלה מצמידות אמונות לא תאיסטיות למושגים תאיסטיים.

זהות יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקונסטרוקציוניזם מתיר לרבנים שלו להחליט על המדיניות שלהם לגבי נישואים בין-דתיים; בערך כחצי מסכימים לעשות זאת. רקונסטרוקציוניזם מקבל גם את האם וגם את האב כמגדירי יהדות, כלומר אם אחד מההורים הוא יהודי, הילדים גם נחשבים כיהודים אם גודלו כיהודים.

תפקידם של גויים בקהילות רקונסטרוקציוניסטיות הוא נושא לוויכוח כיום. למעשה, יש הבדלים רבים בין הקהילות השונות. רוב הקהילות מנסות להגיע לאיזון בין קבלה לדחיה. ה־JRF הנפיק הצהרה לא מחייבת שמנסה לשרטט קווים לתהליך קבלת ההחלטות של הקהילות בנושאים אלה, ומציג הצעות לדוגמה. נושאים אלה מוחלטים בסופו של דבר על ידי ההנהגה המקומית.

תפקידי נשים וגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקונסטרוקציוניזם הוא שוויוני מבחינה מגדרית וסובלני כלפי הומוסקסואליות.

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו המצויים בשפה העברית:

  • מרדכי מ. קפלן, דת האומיות המוסרית, ירושלים, 1975.
  • מרדכי מ. קפלן, ערכי היהדות והתחדשותם, ירושלים, 1939.
  • מרדכי מ. קפלן, לחידוש פני הציונות, ירושלים, 1959.

ביוגרפיה

  • מל סקולט, יהדות מתחדשת - הביוגרפיה של מרדכי מ. קפלן, ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2004.
  • יהדות דינמית - מבחר מכתביו של מרדכי מ. קפלן / עמנואל ס. גולדסמיט ומדרכי (מל) סקולט ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Steven Rockefeller, John Dewey: Religious Faith and Democratic Humanism, Columbia Uni. Press, 2004. עמ' 455, 526.