יהודא ליאון אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יהודא ליאון אשכנזי
מניטו.jpg

הרב יהודא ליאון אשכנזי
תאריך לידה כ"ה בסיוון ה'תרפ"ב
תאריך פטירה ט' בחשוון תשנ"ז
תאריך לידה לועזי 21 ביוני 1922
תאריך פטירה לועזי 21 באוקטובר 1996 (בגיל 74)
השתייכות ציונות דתית
תפקידים נוספים יו"ר מכון מעיינות, יו"ר מרכז יאיר, יו"ר תנועת הצופים היהודים בצרפת, יו"ר ארגון הסטודנטים היהודים בצרפת
תלמידיו הרב אורי שרקי, הרב אליהו זייני, הרב שלמה אבינר, פרופ' ג'ורג' מנדלבאום.

הרב יהודא ליאון אשכנזי (Léon (Yehouda) Ashkenazi; נודע בכינויו מָנִיטוּ (Manitou); ‏ 21 ביוני 1922, אוראן, אלג'יריה21 באוקטובר 1996, ט' בחשוון תשנ"ז, ירושלים) היה רב, מחנך, הוגה דעות ומנהיג רוחני ביהדות צרפת.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באלג'יריה בשנת 1922 לרב הראשי של אלג'יריה, נצר למשפחת מקובלים ספרדית וצאצא לאחד מתלמידי האר"י, הרב יוסף אבן טבול. למד במקביל בישיבה ובאוניברסיטת אלג'יר והשתלם בקבלה. ב-1943 גויס ללגיון הזרים של צרפת, כיתר היהודים אזרחי צרפת שגויסו על אף שהיו בעלי אזרחות צרפתית וגרו בצרפת. היה חייל בחיל הרגלים ואף נפצע במהלך שירותו. לאחר מלחמת העולם השנייה היגר לצרפת והצטרף לתנועת הצופים היהודיים, שם קיבל את הכינוי 'מניטו' (Manitou, רוח גדולה באינדיאנית) בו נודע בקרב חניכיו ומאוחר יותר תלמידיו. לקריאת רוברט 'קסטור' גמזון הצטרף לשנת לימודים בבית הספר אורסיי למנהיגות יהודית והתוודע למורו יעקב גורדין. במקביל השתלם בלימודי אתנולוגיה, אנתרופולוגיה ופילוסופיה בסורבון בפריס.

הרב אשכנזי מילא תפקידים מנהיגותיים וחינוכיים שונים בקהילת יהודי צרפת, עמד בראש בית הספר למנהיגות יהודית באורסיי, והחל משנת 1957 השתתף בכנסים השנתיים של האינטלקטואלים היהודים, כשיחד עם עמנואל לוינס ואנדרה נהר היה מראשי "אסכולת פריז למחשבת ישראל" (L'école de Pensée Juive de Paris), תנועה אינטלקטואלית רוחנית ששאיפתה הייתה להציג את תורת ישראל באמצעות לשון תרבותית מודרנית ואקדמאית, אוניברסלית.

לאחר מלחמת ששת הימים עלה לארץ ישראל וגר בירושלים, שם הקים את מכון מעיינות ומרכז יאיר ללימודי יהדות וארץ-ישראל. במקביל מסר שיעורים לתלמידי "מכון מאיר" דוברי צרפתית (בראשותו של הרב אטון) במשך שנים רבות. הוא הפך למנהיג רוחני של רבים מיוצאי צרפת בארץ, אם כי המשיך לצאת באופן תדיר גם לחוץ לארץ להרצות וללמד שם. בשנת 1990 הוענק לו פרס יו"ר הכנסת לאיכות החיים.

נפטר בירושלים בט' בחשוון ה'תשנ"ז, 1996 והוא בן 74.‏‏ נקבר בהר המנוחות בירושלים.‏[1]

משנתו והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתגובה לתהליכים שעברו על יהודי צרפת בדור השואה והתקומה, עמד הרב אשכנזי לגשר בין היהודים המרוחקים ממסורת היהדות למורשתם על ידי חיבור בין המסורת היהודית והמחשבה המערבית ובחינת קו התפר ביניהם. בפילוסופיה ראה אמצעי להכרת התורה, ושאף להבהיר באמצעותה את מושגי היסוד של היהדות שהבנתם התעמעמה במשך הדורות, ובכך לאפשר הבנה מעמיקה של מסורת ישראל. כיוון שהיה תלמיד חכם המושרש במקורות היהודיים, ועם זאת בעל ידע נרחב בעולם המחשבה המערבית, היה באפשרותו לשלב מקורות רבים, שונים ואף מנוגדים וליצור דרך חשיבה המתארת ומסבירה תופעות קיומיות. בשיטתו המשיך את הרמח"ל, המהר"ל, השל"ה הקדוש, הרב אליהו בן אמוזג, ומאוחר יותר הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יהודה אשלג בעל הסולם, ובתוך כך יצר את תפיסתו העצמאית והמקורית, בה שאף להראות את חשיבותה של המסורת היהודית וממדיה, כפי שהיא משתלבת בתרבות העולמית.

תורתו הציעה זווית רעננה להבנת התורה, להבנת ההיסטוריה הלאומית והעולמית, ולהבנת המשכיות היהדות באמצעות חקירת תהליכי ההתחדשות מאברהם העברי, המשך בעם ישראל, דרך הזהות היהודית באלפיים שנות גלות, וכלה בזהות הישראלית. הרב אשכנזי הדגיש את חשיבות המעבר בימינו מיהודיות גלותית לישראליות לאומית, דרך "העבריות", בדומה לתרבות העברית שביקשה הציונות לחדש.‏‏‏[2]

הרב אשכנזי עודד את העלייה מצרפת והשפיע על היהדות שם בתפקידיו החינוכיים והרוחניים. בין תלמידיו הבולטים: הרב שלמה אבינר, הרב יהושע צוקרמן, הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, הרב אורי שרקי, פרופ' ג'ורג' מנדלבאום, הרב דוד בן-עזרא, הרב יוסף אטון ופרופ' רות רייכלברג.

במשך שנים הגותו של הרב אשכנזי נותרה עלומה לציבור דובר העברית כיוון שנמסרה בצרפתית. לאחר פטירתו החלו תלמידיו ומכון מניטו‏[3] לערוך ולפרסם ספרים מהגותו בעברית. כמה מתלמידיו הקימו מסגרות של לימודי תורה על שמו כגון: בית המדרש הבינתחומי "חמדת יהודה" בבקעת הירדן, ומוסדות "נוצר חסד ליהודה" בירושלים.

מהגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת הספר "סוד העברי", חלק א', ירושלים ה'תשס"ה
  • עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, בהוצאת נוצר חסד ליהודה, תשס"ב
  • פירורים משולחן גבוה - פנינים מתורתו של הרב יהודא לאון אשכנזי, בעריכת הרב שלמה אבינר, ספריית חוה
  • תקופת העומר - היבטים חדשים על תקופת פסח, העומר, חג העצמאות ושבועות, הוצאת נוצר חסד ליהודה, אייר תשנ"ט
  • סוד העברי - יסודות האמונה לאור פסוקי התורה. כתבה ד"ר גבריאלה בן שמואל, בעריכת ישראל פיבקו. עד עתה יצאו שני כרכים מתוך חמישה מתוכננים, ספרית חוה, בית אל, תשס"ה-תשס"ט.
  • מספד למשיח?!, בעריכת הרב אליקים (פייר) שמשוביץ, ישראל פיבקו ואיתי אשכנזי, ספרית חוה, בית אל תשס"ו
  • סוד לשון הקודש, יסודות הקבלה הספרדית לפי ספר שערי אורה לר' חיים יוסף ג'יקטיליה, חלק א', בעריכת הרב שלמה בן נעים, ישראל פיבקו ואיתי אשכנזי, ספרית חוה, תשס"ו
  • סוד מדרש התולדות, חלק א', בעריכת חיים רוטנברג, ספרית חוה, תשס"ט
  • מדרש בסוד ההפכים - מאמרים על זהות עברית-מוסרית, בעריכת איתי אשכנזי, בהוצאת ידיעות אחרונות ובית מורשה, תשס"ט
  • המאמין והפילוסוף - בירור "יסודות אמונתנו, בדרך אמונית עמוקה טהורה, ומתוך כך ממליא נדחה החושך של הכפירה, הפילוסופיה, הנצרות, האסלאם, והבודהיזם" (מתוך פתח הדבר).
  • פרקים מתוך הספר מסורת בעידן המודרני - חכמים ספרדים בדורות האחרונים, כרך בסדרת "עם הספר", בעריכת הרב יצחק שוראקי. הוצאת ידיעות אחרונות, תשס"ט.‏‏‏[4]
  • צהר לרזים - מבא לקבלה (קובץ מהרצאות הרב יהודא ליאון אשכנזי בעניין הקבלה) ספריית חווה, תשע"ד.

ספרים בצרפתית:

  • כי מציון א' - על המועדים.
  • כי מציון ב' - על פרשות השבוע.
  • הדיבור והכתב (שני כרכים) - הרצאות על היהדות ועל נושאים שונים שניתנו במסגרת כנסי האינטלקטואלים היהודים בשנות החמישים והשישים.
  • מעיינות, 13 חוברות של שיעורים שניתנו במרכז מעיינות.
  • ועוד.‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏לביוגרפיה המלאה ראה ספרו של מישל קוז'ינסקי, "עברי ממוצא יהודי". Koginsky, Michel. Un Hébreu D'origine Juive. Hommage Au Rav Yehouda Léon Askénazi, Jérusalem 1998.‏
  2. ^ ציפי חוטובלי, בין מכירת הארץ לעקידת יצחק, nrg יהדות, 13 בנובמבר 2008‏.
  3. ^ [1]
  4. ^ רשימה מלאה של ספרים ודיסקים באתר מכון מניטו.
  5. ^ העדכונים לקוחים מקבוצת Manitou בפייסבוק.