יהודה (דמות מקראית)

יהודה בן יעקב

יהודה בציור מאת הוראס ורנה, 1840
לידה	פדן ארם, ארם נהריים
פטירה	- גושן, מצרים
אב	יעקב
אם	לאה
בן או בת זוג	בת שוע
צאצאים	מבת שוע: ער, אונן, שלה מתמר: פרץ, זרח

יְהוּדָה הוא דמות מקראית בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל כיום בשם יהודים. על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו, "גור אריה יהודה", מקובל שדגלו וסמלו הוא האריה. נקרא "יהודה" כהודיה של אמו לאה לאלוהים על הולדתו ”הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'”. קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים ל"ח ומ"ג.

יהודה נחשב לדמות מרכזית, דומיננטית, ובעלת השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים, ראובן, שמעון ולוי, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.

לפי ספר היובלים ומדרש תדשא, נולד יהודה בט"ו בסיוון, בשנת ב'קצ"ה, בהיות יעקב אביו בן שמונים ושבע שנה. הוא הוליד את פרץ וזרח בגיל שלושים ושלוש, ומת בשנת ב'שי"ד או בשנת ב'שכ"ד.

סיפור מכירת יוסף

בסיפור מכירתו של יוסף מתגלה כושר המנהיגות והשפעתו הרבה של יהודה על אחיו. לאחר שיוסף, בעל החלומות, מגיע לבקר את אחיו בדותן, מחליטים שאר האחים להתנקם באח השנוא והשחצן, הזוכה ליחס מועדף מהאב, ולהורגו. יהודה יוצא חוצץ נגד כוונתם וכך מונע את הרצח: "ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו?". בעקבות מקרה זה נמכר יוסף לעבדות לשיירת הישמעאלים היורדים למצרים. פרשנות חז"לית מספרת שבעקבות מעשה המכירה, מעמדו של יהודה בקרב אחיו נפגם, "ירד מאת אחיו ויט (קשר קשרי מסחר) עד איש עדולמי ושמו חירה".

מעשה יהודה ותמר

וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה: כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי.

— ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק ט"ו

יהודה ותמר, ציור של הוראס ורנה משנת 1840

ערך מורחב – מעשה יהודה ותמר

על פי המסופר, יהודה נושא לאישה את בת שוע, היולדת לו שלשה בנים: ער, אונן ושלה. תמר מתחתנת עם ער, אך הוא מת. אונן מסרב לייבם אותה ואף הוא מת בשל סירובו להקים זרע לאחיו, ויהודה מסרב לתת לה את בנו השלישי שלה, מכיוון שהוא חושש לחייו, ומתרץ את הסירוב בכך ששלה עדיין קטן. אחרי שתמר רואה שאין סיכוי שהיא תינשא לשלה, היא אורבת ליהודה, חמיה, על אם הדרך, כאשר היא מחליפה את בגדי אלמנותה, ומסתירה את פניה. יהודה שחשבה לזונה מציע לה כמתן שכר גדי עזים מן הצאן, ונותן לה כערבון את החותמת והפתילים שלו ובא עליה. לאחר זמן, כשמסופר ליהודה כי תמר בהריון מזנות, מצווה יהודה להמיתה בשרפה. אך תמר שולחת ברמז ליהודה כי היא הרה ממנו - "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, הכר נא למי החותמת והפתילים האלה". ואכן יהודה מודה ואף אומר "צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני". ממעשה זה נולדו פרץ וזרח, כאשר מפרץ יצאה שושלת בית דוד.

המפגש עם יוסף במצרים

העלייה העיקרית במעמדו של יהודה הייתה במשבר פגישת השבטים עם יוסף שליט מצרים. לאחר שיוסף מחשיד את האחים כמרגלים, ומצווה להביא מארץ כנען את בנימין כאימות לדבריהם, ומחזיק את שמעון בבית הכלא, יעקב אביו שחושש לחייו של בנימין, מקבל את ערבותו של יהודה מול מילתו של ראובן ("אנוכי אערבנו מידי תבקשנו") ומרשה לבנימין לרדת למצרים תחת חסות יהודה. גם לאחר מכן, למול יוסף השליט המצרי שהתנכל לאחיו והחשיד את בנימין בגנבה לשווא, ומבקש לקחת אותו לעבד, יהודה תופס מנהיגות, נושא נאום רהוט ומציע את עצמו לעבד במקום בנימין. דבר שגורם לרגשנות רבה אצל יוסף ולגילוי הסוד שהוא בעצם אחיהם האבוד. בעקבות תפיסת האחריות הזו גם מעמדו אצל אביו משתפר, והוא שולח אותו למצרים ככוח חלוץ לפני ההגירה של כולם למצרים. עוד מסופר שם, שלאחר מותו של יעקב, חוששים השבטים שיוסף ינקום בהם, ויהודה הולך אל יוסף בראש אחיו, להתחנן ולבקש סליחה על העוול שגרמו לו.

ברכת יעקב

בברכת יעקב, יהודה מקבל את אחת הברכות המרשימות. להיות לוחם עז שאוחז בעורף אויביו ומנהיג עם ישראל באופן ששרביט המלוכה תמיד איתו, וגם בעל ארץ מבורכת ברוב יין וחלב, עד כדי כך שהמקרא מפליג בתיאור, שהוא יכבס את בגדיו ביין ושיניו יבהיקו מלובן החלב. על רקע ברכה מרשימה זו, ברכת משה ליהודה, שבה הוא מבקש מה' שישמע לקול יהודה ויהיה לו לעזר מצריו, נשמעת מינורית ודלה, גם במשמעותה וגם בכמות הפסוקים שמוקצת לו, לעומת שבטים אחרים כמו לוי יוסף ואשר.

פרשנים כבר עמדו על כך שיהודה ניחן בתעצומות נפש מיוחדות, ומוחל על כבודו כשופט, ומודה בפומבי בכך שהוא הוא האדם שגרם לתמר להרות, ואומר "צדקה ממני" כדי למנוע את הוצאתה למוות כפי המנהגים שנהגו באותם ימים. הפרשנים קושרים אותו לדוד המלך צאצאו, שגם הוא מודה בחטאו בסיפור כבשת הרש בדבריו "חטאתי לה'".

על פי המסורת היו כל מלכי הממלכה המאוחדת (להוציא שאול) וממלכת יהודה, משבט יהודה מזרעו של דוד המלך. גם המשיח מוזכר בספרי הנביאים כנצר לשבט יהודה.

עץ משפחה

ערך מורחב – רשימות היחש של יהודה

עץ משפחה המציג את הדורות הקודמים:

קברו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קבר המיוחס ליהודה בן יעקב, הנמצא בלב העיר יהוד

מבנה קבר נבי יהודה בעמק החולה, המקודש על ידי העדה הדרוזית כמקום קבורתו של יהודה בן יעקב

על פי פשט הכתובים, כל האחים, לבד מיוסף, נקברו במצרים, אך לפי ספרות חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם.

מסורת ערבית מן התקופה הממלוכית מצביעה על מבנה הממוקם בצד גן העצמאות, במרכז העיר יהוד, כעל קברו של יהודה בן יעקב. במבנה הקטן בעל הכיפה, קיים מחראב הפונה לכיוון מכה, ובמרכז החדר מצבה גדולה המציינת את מקום קבורת יהודה. חלקים ממבנה הקבר, כדוגמת צמד העמודים הניצבים בכניסה למבנה, קדומים בהרבה, וסביר להניח שהובאו למקום מאתרים אחרים. בתוך המבנה נמצא סיפור המקום. היישוב גני יהודה, הסמוך למקום המיוחס לקברו ביהוד, קרוי על שמו. הדרוזים מאמינים כי קברו של יהודה נמצא בעמק החולה, במקום הנקרא "קבר נבי יהודה", אשר יש המזהים אותו עם העיר המקראית יהוּדָה שבנחלת שבט נַפְתָּלִי.

בספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ואת יהודה קברו בעיר בביא נגד בית לחם.

— ספר הישר, סוף ספר יהושע

שבט יהודה

ערך מורחב – שבט יהודה

ראו גם

• אילן יוחסין של דמויות מקראיות – מתרח ועד שלמה

לקריאה נוספת

• שולה אברמסקי, "תחינת יהודה אל יוסף", נאומי מנהיגים באוזני מנהיגים – רטוריקה ומנהיגות במקרא, ירושלים: כרמל, 2019, עמ' 336–471.
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, גם כך לא כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים 2004. פרק יא' 'והשוכב עם כלתו ישרפוהו באש למען יבער בה':מעשה יהודה ותמר בראי ספר היובלים, עמ' 133–142.
• ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 167–184.
• הרב ישראל דנדרוביץ, ויכוח נוקב בבית מדרשה של פשיסחא; הסברים מנוגדים בפתגמו של הר"ב מפשיסחא על מעשה יהודה, בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כד, תשרי תשס"ט, עמ': נג-עב.
• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 220, מסת"ב 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על יהודה באתר רמב"י
• יהודה בן יעקב אבינו, דף שער בספרייה הלאומית