יהודה אבן תיבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של יהודה אבן תיבון בגרנדה.

יהודה בן שאול אבן תיבון (1120-1190) היה מתרגם ורופא בממלכת ספרד בימי הביניים בתור הזהב של יהדות ספרד. כונה "אבי המעתיקים". היה אביו של שמואל אבן תיבון ובן למשפחת אבן תיבון.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה נולד בשנת 1120 בגרנדה, ונפטר במרשיליה אחרי שנת 1190.

בצעירותו בהיותו כבן שלושים, נאלץ לעזוב את עיר מולדתו בגרנדה ועבר לפרובאנס שבדרום צרפת, ככל הנראה עקב פלישת אל-מוואחידון (שושלת מוסלמית קיצונית שהשתלטה על ספרד וצפון-אפריקה), שגזרו שמד על הלא-מוסלמים.

מספרד עבר לצרפת וישב בפרובנס, שם עסק ברפואה בעיר לונל ושירת בין השאר גם אבירים, נסיכים והגמונים. בעיר זו התקיימה ישיבה תחת חסותו של ראש העדה וגדול הדור הרב משולם בן יעקב מלוניל וחמשת בניו, שתמך מכספו בסיוע עשירי הקהילה בישיבה ובחכמיה, ואבן תיבון למד בישיבה זו.

אבן תיבון נודע כאחד מטובי הרופאים. היו לו מהלכים וקשרים בבתי שרים והגמונים. כשעבר הנוסע רבי בנימין מטודלה בלוניל, מצא שם בין גדולי חכמיה גם את "רבי יהודה הרופא בן תבון הספרדי". היה בקשרי ידידות גדולים עם רבי זרחיה הלוי "בעל המאור".

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער ספר השרשים של ר' יונה בן ג'נאח, בתרגומו של אבן תיבון, כפי שהודפס בברלין תרנ"ו

אבן תיבון רחש חיבה גדולה לספרים, והחזיק בספריה גדולה. חשיבות רבה נודעה לפועלו למען הספרות העברית, בהיותו המתרגם הראשון של כתבים של סופרים ומשוררים מספרד אשר כתבו בערבית. את כתביהם תרגם לעברית למען היהודים בארצות אירופה, שלא הכירו את השפה הערבית, ועל שם פועלו זה כונה "אבי המעתיקים". גם ראש העדה, רבי משולם בן יעקב מלוניל, שהיה מידידיו, עודדו לתרגם לעברית את ספרי חכמת ישראל, שהיו כמעט כולם כתובים ערבית. במשך 25 שנה עסק בתרגום ספרי המופת של הפילוסופיה היהודית שנכתבו בערבית-יהודית.

כתבים שתרגם:

בנוסף לכך גם כתב, סמוך לשנת 1190, צוואה ושמה "מוסר אב", המלמדת פרטים רבים על חייו ועל חיי בנו, שמואל אבן תיבון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגרת רבינו יהודה בר שאול אבן תיבון, מכון מראה - קרית ספר ה'תשס"ז. במבוא מאת הרב צפניה שרעבי.
  • אוצר השירה והפיוט, ג, עמ' 476, מס' 1487.
  • האנציקלופדיה היהודית, IV, 1904, p. 544-545.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]