יהודה באואר

יהודה באואר

יהודה באואר (נולד ב-1926) הוא פרופסור אמריטוס במכון ליהדות זמננו שבאוניברסיטה העברית המתמחה בחקר השואה, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ח 1998, יקיר ירושלים לשנת תשס"ח 2008 . וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2000.

חייו ופועלו

יהודה באואר נולד בפראג שבצ'כיה והיה בן יחיד להוריו. הוא עלה עם הוריו לארץ ישראל, בעלייה לגלית, במרץ 1939. המשפחה התיישבה בחיפה, שם למד באואר בבית ספר 'חוגים' וקיבל תעודת בגרות. היה חבר פלמ"ח ולאחר מכן למד שנה באוניברסיטה העברית וקיבל מילגה מממשלת המנדט ללימודים באוניברסיטת ווילס בקארדיף שבבריטניה. הוא שב לישראל ונלחם במלחמת העצמאות במסגרת חטיבה 9, חטיבת עודד, שנלחמה בגליל ובנגב. אחרי כן שב לקארדיף וסיים את חוק לימודיו. עשה דוקטורט באוניברסיטה העברית תחת הדרכתו של פרופסור ישראל הלפרין, אותו קיבל ב-1960. נושא הדוקטורט היה: "הפלמ"ח במדיניות הציונית, 1945-1939". ב-1952 הצטרף לקיבוץ שובל שבנגב, השייך לתנועת השומר הצעיר והיה חבר בו במשך 41 שנה.

ב-1961 הצטרף יהודה באואר למכון ליהדות זמננו שבאוניברסיטה. מ-1968 עמד בראש המדור לחקר השואה במכון. מ-1977 היה פרופסור מן המניין ומופקד על הקתדרה על שם יונה מחובר במכון. בשנים 1995-1978 כיהן כראש אקדמי של המכון ליהדות זמננו. ב-1982 ייסד את המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון באוניברסיטה העברית ועמד בראש גוף זה עד 1995. עמד בראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם (2000-1995), והיה עורך כתב העת Journal of Holocaust and Genocide Studies. באואר היה פרופסור אורח באוניברסיטת מנואה בהונולולו שבהוואי, באוניברסיטת ייל, בקולג' סטוקטון שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קלארק. רוב החוקרים העוסקים בשואה במדינת ישראל הם תלמידיו ותלמידי עמיתו פרופסור ישראל גוטמן.

יהודה באואר הוא מבכירי חוקרי השואה בעולם. מאז 1997 הוא משמש כיועץ אקדמי לכוח המשימה הבינלאומי לחינוך, זיכרון ומחקר השואה, היה יועץ בכיר לכנס סטוקהולם 2000 בנושא השואה, יועץ בכיר לממשלה השבדית בנושאי שואה, ויועץ בכיר לכנס סטוקהולם 2004 בנוגע למניעת רצח עם. כיום (2011) הוא משמש יועץ אקדמי וחבר בוועד הפועל של יד ושם. באואר היה שותף מייסד וחבר מערכת של ילקוט מורשת, שהוא כתב העת המרכזי לחקר השואה בשפה העברית, והיה מעורכי האנציקלופדיה לשואה שראתה אור ב-1990 (עורך ראשי – ישראל גוטמן). היה יועץ לסרט 'שואה' של קלוד לנצמן, יועץ לסדרה 'מורשת' של אבא אבן, יועץ לסדרה עמוד האש של יגאל לוסין, יועץ לסרטם של יהושע ולצקי ואביבה קמפנר 'Partisans of Vilna', בו כיכב אבא קובנר.

ספריו

דיפלומטיה במחתרת במדיניות הציונית 1939 - 1945

זהו ספרו הראשון של יהודה באואר שנסב על תולדות היישוב העברי בארץ ישראל בתקופת השואה והוא היחידי מבין ספריו שאינו עוסק בשואה עצמה. הספר עוסק בפלמ"ח על רקע המדיניות הציונית במלחמת העולם השנייה והוא מתאר את הוויכוחים הפנימיים בישוב על היחסים עם הבריטים לנוכח אירועי המלחמה. בספרו טען באואר שהנהגת היישוב ניסתה הן על ידי דיפלומטיה והן על ידי פעולות מחתרתיות להגיע לסוג מסוים של שלטון עצמי בארץ ישראל. בעת פרסום הדוקטורט בתש"ך הייתה זו תזה חדשה, כיום היא מקובלת.

תגובות בעת השואה: ניסיונות עמידה, התנגדות, הצלה

בספר זה תיאר באואר אספקטים שונים של התנגדות יהודית בתקופת השואה. באואר טוען שההתנגדות היהודית הייתה רחבה מאוד, בעיקרה שמירה על המורל ובלי נשק ביד, אך גם התנגדות מזוינת כמו במרד גטו ורשה ובמקומות רבים אחרים.

יהודים למכירה?: משא ומתן בין יהודים לנאצים. 1945-1933

ספרו של באואר שראה אור ב-1995, בתחילה בהוצאת אוניברסיטת ייל, ותרגומו העברי התפרסם בהוצאת יד ושם, עוסק בנושא הצלת היהודים. בספר מפרט באואר את מקרי המשא ומתן בין יהודים לנאצים שבאמצעותו ביקשו יהודים להציל יהודים. זאת באמצעות שוחד ועל ידי משא ומתן פוליטי. על פי רוב עלו מאמצים אלו בתוהו. באואר חשף את המגעים החשאיים, בין השאר באמצעות הביון הגרמני הצבאי. מגעים אלה ניהלו בעיקר קבוצות יהודיות בתוך השואה, אבל גם ההנהגה היהודית בארץ ישראל וההנהגה היהודית באמריקה. בספרו התמקד באואר הרבה מאוד בהונגריה והגיע למסקנות מעט שונות ממסקנותיהם של אחרים, בעיקר בנושא פעילותן של ההנהגות היהודיות בסלובקיה ובהונגריה. הוא מתאר גם את הריב המתמיד בין קבוצות ויחידים יהודיים, אולם טוען שבעצם כולם ניסו בתום לב לעשות כמיטב יכולתם בתנאים בלתי אפשריים. באואר עסק גם במניעים הגרמניים למשא ומתן והגיע למסקנה שבמקביל הגיעו אליה גם חוקרים גרמניים, שהמניע הגרמני היה ניסיון להגיע למשא ומתן להפסקת המלחמה עם האמריקאים באמצעות היהודים. הגורמים שהיו מעורבים בכך היו הסוכנות היהודית בארץ ישראל, הג'וינט ואגודת ישראל באמריקה, ובתוך השואה היו מעורבים בכך: ההנהגה היהודית בסלובקיה וקסטנר בהונגריה. מגמתו של הימלר לדעת באואר הייתה לפתוח ערוץ משא ומתן עם האמריקאים לקראת אפשרות של הסכם שלום נפרד איתם.

Rethinking the Holocaust

הספר ראה אור בהוצאת אוניברסיטת ייל, ותרגומו פורסם על ידי יד ושם בכותרת הרהורים על השואה. הספר דן בבעיות היסטוריוסופיות הקשורות לנושא השואה, בספרות המחקרית על מניעי הרוצחים, ובעיקר על התגובות היהודית. בין השאר מתייחס באואר לנושא המגדר ולנושא התאולוגיה היהודית כניסיון הסבר לשואה, ובניסיונות התנגדות והצלה שונים. כן מפריך הספר את המיתוס שכאילו מדינת ישראל היא תוצאת השואה. בסוף הספר מופיע נאומו בפני הבונדסטאג הגרמני ב-1998.

The Death of the Shtetl (מות העיירה)

הספר יצא במקורו באנגלית, בהוצאת ייל (2009), ובתרגום עברי מורחב ביד ושם (2011). הוא עוסק בחיי היהודים בספר הפולני (כיום מערב בלרוס ומערב אוקראינה) לפני ובעת השואה, ובתגובותיהם למאורעות שחוו אותן. באואר מגיע לתובנות חדשות ביחס למהות החיים היהודיים שם לפני השואה, וחורבן החיים האלה על ידי השלטון הסובייטי. הספר אינו עוסק בעיקרו ברצח על ידי הגרמנים ושותפיהם המקומיים, ורק מסכם את הידוע לנו בתחום זה. היודנרטים בעת השלטון הגרמני, החיים החברתיים והכלכליים, וניסיונות העמידה לחיזוק המוראל הם מהבעיות הנידונות בספר, ליד תיאורים של התמוטטות החיים היהודיים הפנימיים בחלק מן המקומות. כן נדונים ניסיונות ההתנגדות והמרד, הבריחה של השרידים ליערות והיחסים המורכבים שם עם ובתוך התנועה הפרטיזנית הסובייטית.

הג'וינט

באואר כתב שלושה ספרים אודות הג'וינט ונסיונותיו לפני, בתוך ואחרי המלחמה לסייע ליהודים ולהציל יהודים, מתוך ויכוחים פנימיים ויחסים מסובכים עם הממשלה האמריקאית, וויכוחים מסובכים בין הג'וינט לארגונים אחרים והוא אף דן באנשים שהיו מעורבים בכך. הספרים יצאו באנגלית והם – My Brother's Keeper, American Jewry and the Holocaust, Out of the Ashes. לפני המלחמה ניסה הג'וינט ליצור נציגויות יהודיות מאוחדות, לא מטעמים אידאולוגיים, אלא פשוט על מנת שתהיה כתובת להעביר אליהם כספים והם אלה שהביאו להקמת נציגות יהודית מאוחדת של יהודי גרמניה בשנת 1933, שלא הייתה קיימת בגרמניה לפני כן. עיקר עזרת הג'וינט לפני המלחמה הייתה ליהדות פולין, כאשר לפני המלחמה הייתה זו נתונה במשבר עמוק ביותר וסיוע הג'וינט היה משמעותי ביותר בניסיונות לסייע לייצב את המצב הכלכלי-חברתי של היהודים.

תוך כדי המלחמה ניסה הג'וינט לעזור, כל עוד ארצות הברית הייתה נייטרלית, בעיקר על ידי משלוח מזון. אולם מהר מאוד הפכה הנהגת הג'ויינט באירופה, בעיקר בפולין, להיות עצמאית, כי לא הייתה בקשר של ממש עם ארצות הברית. אחרי פרוץ המלחמה בין גרמניה לארצות הברית בדצמבר 1941, הפך משרד הג'ויינט בוורשה לגורם מרכזי בניסיונות הנואשים לשמור על הקיום היהודי הפיזי. הוא היה לגורם המרכזי בניסיונות התנגדות ללא נשק, ובסופו של דבר היה הגזבר של הג'וינט, דוד גוזיק, לגזבר ולמגייס הכספים למען מורדי גטו ורשה.

אחרי המלחמה טיפל הג'וינט במחנות העקורים, בהם יוצאי המחנות ושרידי המתחבאים והלוחמים בעת השואה, והפליטים שברחו, מפולין בעיקר, לתוככי ברית המועצות. כל אלה הגיעו למחנות העקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. לבד מאספקת מזון, לה דאגו חילות המצב של בעלות הברית המערביות, בעיקר הצבא האמריקאי, הושפעו כל יתר הפעולות, הסוציאליות, הכלכליות והתרבותיות, על ידי העזרה שניתנה על ידי הג'וינט.

הבריחה

ספרו של באואר, "הבריחה" (שהוא תרגום של ספרו על אותו נושא באנגלית), עוסק בנדידה המאורגנת הבלתי ליגלית של המוני יהודים ממזרח אירופה למרכזה ולדרומה, במגמה להגיע לארץ ישראל. תנועה זו לא הוכוונה מהארץ בראשית דרכה, ובשלביה המתקדמים יותר נוהלה על ידי שליחי הארץ והנהגות מקומיות במשותף. היא הייתה, לטענת באואר, אחד הגורמים המרכזיים בהקמתה של מדינת ישראל.

שואה, היבטים היסטוריים

ספר עברי זה הוא תרגום של מרביתם של שני ספרים שיצאו באנגלית (The Holocaust in Historical Perspective, The Jewish Emergence from Powerlessness) והוא סיכום של בעיות מרכזיות במחקר על השואה והמעבר מן השואה למדינת ישראל.

היבטים בהגותו

סיבתיות השואה

בעבודותיו טוען באואר כי השואה היא תוצאה קודם כל של האידאולוגיה ולא תוצאה של המבנים החברתיים הגרמניים, כפי שטוענים רבים מעמיתיו (כדוגמת הנס מומסן, גץ עלי, ורבים אחרים). לדעתו עצם מלחמת העולם השנייה היא ראשית לכל מלחמה אידאולוגית. הנאצים פתחו במלחמה מסיבות אידאולוגיות, בעוד שהגורמים הכלכליים והמדיניים, עם כל חשיבותם, הם מישניים לאידאולוגיה. זה היה, לטענתו, ההקשר שבתוכו צמחה מרכזיותו של הגורם האידאולוגי בהנעת השואה.

רצח עם

באואר עוסק מאז שנת 2000, בהרצאות ובמאמרים על הקשר שבין השואה לרציחות עם אחרות. הוא דן במקביל, בשונה ובמבדיל ביניהן. השואה, לדעתו, היא המקרה הקיצוני ביותר של רצח עם שידוע לנו עד כה. באואר סובר כי השואה אינה ייחודית, כי ייחודיות פירושה שמקרה מקביל אינו יכול לקרות שנית, ואילו האמת היא שדברים דומים, אם כי כמובן לא זהים, כן יכולים לחזור. השואה היא מקרה ללא תקדים, אבל היא תקדים. באואר כתב גם, במאמרים ובספרו Rethinking the Holocaust על רציחות עם נוספות - של הארמנים והצוענים, ולאחרונה על דארפור.

באואר טוען, בהרצאות ובמאמרים, שהיכולת לרצוח קבוצות אנושיות שלמות היא יכולת הטבועה בבני אדם, שמתבטאת לכל אורך ההיסטוריה, אבל למזלנו יש גם נטייה הפוכה והיא המביאה לניסיונות הצלה. הסברו לכך הוא אנתרופולוגי ולפיו התפתחותה של האנושות מבוססת על העובדה שהאדם הוא יונק טורף טריטוריאלי. אולם האדם הוא חיית טרף חלשה, הזקוקה לשיתוף פעולה חברתי כדי לשרוד. אנו חיות טרף מכיוון שאנו אוכלים בשר ודגים. אנחנו יכולים לשרוד רק באמצעות שיתוף הפעולה ובהתפתחות רגשות של אהדה, אהבה, והקרבה עצמית, אינסטינקטים הנוגדים את אינסטינקט ההרג.

סוגיות נוספות

במחקריו הביע את הרעיון כי השואה ניתנת להיחקר כאירוע היסטורי משום שמדובר במעשים של בני אדם כנגד בני אדם אחרים, ואינה אירוע שהוא מעבר לתפיסה האנושית.

כן הביע את העמדה שאין לדון את קורבנות השואה, לרבות חלק גדול מאנשי היודנראט, לכף חובה, מאחר שהם עמדו בפני מבחן היסטורי ללא תקדים וללא הקבלה. בוויכוח שהתעורר בדעת הקהל הישראלי בענינו של ד"ר ישראל קסטנר, היה באואר מבין אלה שסברו כי קסטנר פעל בכוחותיו הדלים כנגד מכונת ההשמדה, במטרה להציל יהודים רבים ככל האפשר.

מחקרו העכשווי

באואר הוא בוועדת המערכת של The Posen Anthology of Jewish Culture. זוהי אנתולוגיה של תרבות יהודית עליה אחראים 32 מומחים, מארצות הברית וישראל. האנתולוגיה עוסקת במכלול התרבותי היהודי - ספרות, שירה, כלכלה, דת, פילוסופיה, סרטים, ארכיטקטורה ועוד.

פעילות ציבורית

יהודה באואר היה בצוותא עם ישראל גוטמן חבר בצוות ההקמה של מוזיאון השואה בוושינגטון.

באואר הוא אביו מולידו וממקימיו של מיזם שהוקם ביוזמת הממשלה השבדית ונקרא כוח המשימה הבינלאומי לחינוך, זיכרון ומחקר השואה (International Task Force for Holocaust Education, Remembrance and Research). זהו ארגון בין-ממשלתי, שנכון לשנת 2011 חברות בו 31 ממשלות והוא עוסק בהפצת חינוך על השואה באירופה, באמריקה ואחר כך גם באמצעות האו"ם, כשהמטרה שבעתיד הוא יפעל בעולם כולו, כיום (2011) הוא יושב ראש של כבוד של גוף זה. באואר הוא יוזמם של שני כנסים שארגנה הממשלה השבדית בסטוקהולם, הראשון ב-2000 עסק בחינוך השואה והשני ב-2004 עסק במניעת רצח עם, באואר היה יועץ אקדמי לכינוסים וכתב את עיקר ניירות העמדה שלהם.

ב־27 בינואר 1998 (יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שהוא יום שחרור אושוויץ), נשא באואר נאום היסטורי בפני הבונדסטאג - הפרלמנט הגרמני, בנוכחות הקאנצלר הגרמני ונשיא גרמניה. בעקבות ההחלטה באו"ם על קביעתו של יום הזיכרון לשואה בנובמבר 2005, נאם באואר בפני האסיפה הכללית של האו"ם ב- 27 בינואר 2006.

באואר הוא ממייסדי ומחברי The Genocide Prevention Advisory Network. זוהי קבוצה בינלאומית של אקדמאים המנסים לפתח כלים למניעת רצח עם. הם אינם NGO (ארגון לא-ממשלתי ממוסד), אלא קבוצה בלתי פורמלית, שלכל אחד מהם מומחיות בשטחים שונים ומשתפים פעולה בתחומים שונים, אבל גם קונקרטית בייעוץ לממשלות מעוניינות (למשל ארצות הברית, שווייץ), כרגע בעניין דרפור. הקבוצה מונה חמישה עשר חברים מאמריקה, אנגליה, שבדיה, ארגנטינה ושווייץ ובאואר הוא היחידי מישראל.

בישראל משמש באואר כיו"ר כבוד של הוועד למען פליטי דרפור.

כיועץ יד ושם משתתף באואר בפורום של ממשלת ישראל נגד האנטישמיות. זהו ארגון הנפגש פעם או פעמיים בשנה ומיוצגים בו ארגונים יהודיים שונים וממשלת ישראל. במסגרת יד ושם הוא מלמד מורים מחוץ לארץ, ליד ושם (ב- 2007 הגיעו מורים מ-19 מדינות ברחבי תבל).

יהודה באואר ייסד בראשית שנות השמונים בישראל את התנועה ליהדות הומניסטית חילונית. זהו ארגון שנהפך למפעל חינוכי ולמכללה בלי קירות שהייתה קרויה "מית"ר". אולם מפעל זה נסגר בשל חוסר בתקציב.

ספר יובל לכבודו

• השואה - הייחודי והאוניברסלי : קובץ מאמרים שי ליהודה באואר / (מערכת - שמואל אלמוג ... ואחרים ; עריכה לשונית החלק העברי - עדינה דרכסלר, החלק האנגלי - הדר רוקמן).‫ ירושלים : יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשס"ב 2001.

ספריו

• דיפלומטיה ומחתרת במדיניות הציונית 1939 - 1945, מרחביה: הוצאת ספרית פועלים, 1963, מהדורה שניה 1966.

• From Diplomacy to Resistance. JPS, Philadelphia, 1970.

• השלכות מחקר השואה על תודעתנו ההיסטורית. ירושלים: המכון ליהדות זמננו, מדור שפרינצק, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"ב 1972.

• My Brother's Keeper. JPS, Philadelphia, 1974.

• הבריחה/ עברית: שושנה שוורץ. תל אביב: מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', ספרית פועלים, תשל"ד.

• Flight and Rescue. Random House, New York, 1975.
• The Holocaust in Historical Perspective. University of Washington Press, Seattle, 1978.
• The Jewish Emergence From Powerlessness. Toronto University Press, Toronto, 1979.

• השואה, היבטים היסטוריים, מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית, הוצאת ספרית פועלים, 1982.

• American Jewry and the Holocaust. Wayne State UP, Detroit, 1982.

• תגובות בעת השואה: ניסיונות עמידה, התנגדות, הצלה. תל אביב: אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ג 1983. מהדורה שנייה 1986.

• History of the Holocaust. Franklin Watts, Chicago, 1984 .(2001).

• הגל האנטישמי בעולם של ימינו: מיתוס ומציאות. ירושלים: ספריית שזר, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ה 1985.

• Jewish Reactions to the Holocaust. Israel Army Publisher, Tel-Aviv, 1988. התפרסם בשפה העברית באוניברסיטה המשודרת.
• Out of the Ashes. Pergamon Press, Oxford, England, 1989.
• Jews for Sale? Yale University Press, 1995.
• Rethinking the Holocaust. Yale University Press, 2001

• יהודים למכירה? משא ומתן בין יהודים לנאצים 1933 - 1945 / תרגמה: כרמית גיא; ירושלים: הוצאת יד ושם, תשס"ב 2001.

ספרים שערך, או השתתף בכתיבתם

• פרקי מחקר בתולדות הציונות: מוגשים לישראל גולדשטיין בהגיעו לגבורות על ידי תלמידי המכון ליהדות זמננו ומוריו. המערכת: יהודה באואר, משה דיוויס, ישראל קולת. ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשל"ו 1976.
• אחריותה של מדינת ישראל לתפוצות. נתן רוטנשטרייך, ש"ז אברמוב, יהודה באואר (משה דיויס עורך). ירושלים, ספרית שזר, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"ח 1978.

• , The Holocaust as Historical Experience. ed. Holmes and Meier, New York, 1981.

• האיום האנטישמי כיום/ יהודה באואר, שמואל אטינגר, ברנאר אנרי לוי; ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ו 1985.
• הכהנאות כתופעה תודעתית ופוליטית/ אביעזר רביצקי. יהודה באואר עורך. ירושלים: ספריית שזר, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ו 1986.
• האנציקלופדיה של השואה (כאחד העורכים, עורך ראשי – ישראל גוטמן), הוצאת ספרית פועלים, 1990.
• מנהיגות בעת מצוקה: קבוצת העבודה בסלובקיה 1942 - 1944. יהודה באואר ואחרים. קיבוץ דליה: מערכת, תשס"א 2001.

לקריאה נוספת

יהודה באואר פרסם גם מאמרים רבים שלא נכללו בספריו. כאן כמה מהם:

• א"י היהודית בזמן מלחמת העולם השנייה, נדפס בילקוט מורשת, ל'ו, תשמ'ד 1984.
• בוצ’אץ’ וקרמניץ : שתי עיירות בתקופת השואה, נדפס ביד ושם, ל'ג, תשס'ה 2005.
• היכן היה האלוהים? היהדות החרדית ויחסה לשואה, נדפס ביהדות חופשית, 24, 2001.
• התפתחות ההגות והתנועה של היהדות החילונית הומניסטית, נדפס בתרבות היהדות החילונית, 2006.
• הפרוטוקולים של אושוויץ, נדפס בילקוט מורשת, פ', תשס'ו 2006.
• תגובותיהם של קיבוצים יהודיים למדיניות הנאצית בעת השואה לנוכח מורשותיהם המיוחדות : מבט כולל ומשווה, נדפס בהשואה בהיסטוריה היהודית, 2005.

קישורים חיצוניים

• כרטיס אישי וקורות חיים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• יהודה באואר, היסטוריון של השואה, כרך 18, מספר 1, סתיו 2004, ‏adl.org (באנגלית)
• יהודה באואר, השואה והקמת מדינת ישראל, הרצאה מצולמת, "תולדוט, אתר ההיסטוריה"
• יהודה באואר, האם ניסתה ארץ-ישראל החלוצית להגיע לפולין עם השחרור, אתר יד ושם
• יהודה באואר, אכזבת הניצולים במחנות העקורים מהופעתם המאוחרת של הארגונים היהודיים
• יהודה באואר, תמול שלשום היום, באתר הארץ, 21 באפריל 2009
• יהודה באואר, מדוע פרצה מלחמת העולם השנייה?, באתר הארץ, 28 ביוני 2011
• יהודה באואר, ‏תגובה למאמרה של רות לין "הבריחה מאושוויץ: מדוע לא סיפרו לנו על כך בבית הספר?", תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004
• מיכאל ברונשטיין, הציל נפשות מהשטן, מקור ראשון, 2 באוגוסט 2002
• רותי סיני, ההיסטוריון באואר מצטרף לעתירה לא לגרש סודנים העצורים מינהלית, באתר הארץ, 8 במאי 2006
• דוד מרחב, צעדו למותם בגאווה, GoGay
• יוסי גורביץ, להסביר את השואה, באתר נענע 10, 1 במאי 2008
• דינה פורת, סוגיות בחקר השואה: ביקורת ותרומה, באתר הארץ, 4 בפברואר 2009
• דוד מרחב, מקור ראשון, יהודה באואר חושש מהיהודים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏, אפריל 2011