יהודה המשתחררת
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, מקורות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, מקורות. | |
יהודה המשתחררת הוא עיצוב ציוני שנוצר כניגוד למטבע הרומי יהודה השבויה.
בשנת 70 לספירה, לאחר סדרת קרבות מרים, כבשו הלגיונות הרומיים את ירושלים והחריבו את בית המקדש. על מנת לפרסם את דבר הניצחון נטבע המטבע Judea Capta (יהודה השבויה). כניגוד למטבע הרומי, נטבעו בארץ ישראל שתי וריאציות. הואריאציה הראשונה, "יהודה המשתחררת", הונפקה בשנת 1918. הואריאציה השנייה, "ישראל המשוחררת", הונפקה בשנת 1958.
יהודה השבויה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהודה השבויה
בשנת 66 לספירה פרץ המרד הגדול נגד השלטון הרומאי בארץ ישראל. במהלך המרד נחלו המורדים מספר ניצחונות ולאורך זמן קצר היה נדמה שאכן היהודים הצליחו לנער מעליהם את עול השלטון הזר. אולם בשנת 70, לאחר סדרת קרבות מרים, כבש טיטוס את ירושלים והחריב את בית המקדש. לאחר הניצחון חגג טיטוס את ניצחונו בסדרת אירועים פומביים בירושלים וברומא. בנוסף, על מנת לפרסם את דבר הניצחון, טבע את המטבע Judea Capta (יהודה השבויה). מטבע זה נהיה הראשון לסדרת מטבעות שנטבעו במשך 26 שנים. במטבע נראית יהודיה שבויה היושבת אבלה תחת עץ דקל כשמעליה עומד חיל רומאי.
יהודה המשתחררת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחצית הראשונה של המאה ה-20, עם הגידול המהיר במספר היהודים בארץ ישראל, ולאחר מכן עם חידוש העצמאות המדינית, נעשה שימוש בעיצובו של המטבע הרומי, "יהודה השבויה", משנת 70 לספירה. הואריאציה הראשונה, "יהודה המשתחררת", הונפקה בשנת 1918. הואריאציה השנייה, ישראל המשוחררת, הונפקה בשנת 1958 על ידי ועדת העשור.
בשנת 1918 נכבשה ארץ ישראל על ידי הבריטים ובכך הגיעו לסיום 400 שנות שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ. זמן קצר לאחר מכן העניק המנהיג הציוני הצעיר, חיים ויצמן, למשתתפי "המסדר של גדוד ה-40 של קלעי הוד מלכותו", או כפי שמכונה "הגדוד העברי הארץ ישראלי", תליון כסף כאות הוקרה על שירותם. התליון נקרא מדליית "יהודה המשתחררת" או כפי שגם מכונה "מדליית המתנדבים".
לפי הערכות יוצרו כ- 100 יחידות. מדליה זו שעוצבה והופקה ב"בצלאל" בירושלים, שואבת את השראתה מהמטבע הרומי אולם העיצוב מהווה אנטי-תזה למוטיבים במטבע הרומי. אפשר להבחין שהחייל הרומי פונה לנוס כאשר מבטו מופנה לאחור בחשש ואילו יהודה השבויה קמה על רגליה ומנתקת את כבליה. גם הכיתוב נוקט בנימת תקוה - "יהודה המשתחררת". כאמור, המדליה עוצבה והופקה בבית הספר לאמנות ועיצוב ע"ש בצלאל בן אורי - "בצלאל" אולם בשום מקום לא מוזכר שם המעצב של המדליה. ניתן רק להניח שהעיצוב בוצע או אושר על ידי הפרופסור בוריס שץ שהיה מייסד בית הספר והרוח החיה בו בשנותיו הראשונות. גם שמו של זאב רבן עולה בהקשר של מעצב אפשרי בהיותו אחת מהדמויות הבולטות בבצלאל באותה תקופה ומי שהיה אחד ממקורביו של בוריס שץ.
עיצובים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הופעת המדליה, ב-1918, עם העיצוב שהיווה "תגובה ציונית הולמת" למטבע הרומי, יזם האמן יעקב בן דב הדפסת גלויה עם העיצוב החדש. הגלויה שעוצבה כגלוית דואר שימשה גם ככרטיס ברכה לראש השנה. וברוח הזמן היא הוקדשה לכבוד "הגדוד העברי הארץ ישראלי" ולרגל טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית על הר הצופים. בגלויה מופיע גם צילום הכותל המערבי. לפי מספר עדויות הגלויה הייתה זמינה לקניה במשך כ- 10 שנים.
בשנת 1929 גם האמן משה מורו החליט לעשות שימוש בעיצוב של "יהודה המשתחררת" שיצא לא מכבר וגילף משנהב סביבון מעוטר בדימוי יהודה השבויה ויהודה המשוחררת. לאחר מכן ייצר מספר לא ידוע של סביבונים ביציקת ברונזה. על כל סביבון מופיעות החתימות: "בצלאל ירושלם Bezalel Jerusalem" ו"מ. מורו", "M. Murro". בחלק העליון מובלט הכיתוב "נס גדול היה שם". גובה: 6 ס"מ, רוחב: 2.5 ס"מ, אורך: 2.5 ס"מ.
בשנת 1990 החל בישראל השימוש בכרטיסי חיוג – "טלכרט". חברת התקשורת הישראלית "בזק", שהנפיקה את הכרטיסים, השתמשה בפלטפורמה זו, בנוסף לשימוש הייעודי, לצורכי שיווק ופרסום במגוון נושאים. בתמונה להלן מוצג כרטיס שהונפק לזכרו של משה מורו וסביבון "יהודה המשתחררת".
אחד האמנים שהשפיעו יותר מכל על תוצרת "בצלאל" היה זאב רבן, שהגיע ל"בצלאל" בשנת 1912 ולימד במחלקות הריקוע, הפיסול והרישום. עד שנות העשרים הפך רבן למעצב העיקרי של בית הספר. בין העבודות הידועות שעיצב רבן היו אריחי הקרמיקה המעטרים בתים רבים בתל אביב. כאשר חיים נחמן ביאליק פנה ל"בצלאל" לסיוע בעיצוב ביתו בחר זאב רבן, גם הוא, לשלב את מוטיב "יהודה המשתחררת". כל הקישוטים הקרמיים הרבים בבית ביאליק הם מעשה ידי המחלקה לקרמיקה ב"בצלאל" בראשות יעקב אייזנברג, והעיצוב היה באחריותו של זאב רבן. זוהי אחת מעבודות "בצלאל" היותר גדולות שנוצרו מעולם.