יהודה ווהל
_Wohl.jpg) | |
| לידה |
5 במרץ 1904 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 1988 (בגיל 84) |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| פרסים והוקרה |
פרס אנגל (1955) |
  | |
יהודה (היינץ) ווֹהל (Yehuda (Heinz) Wohl; 5 במרץ 1904 – 12 ביולי 1988[1]) היה מלחין ישראלי יליד גרמניה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היינץ (יהודה) ווהל נולד בברלין בירת הקיסרות הגרמנית. התפרנס ממסחר בטקסטיל; בין השנים 1927–1933 עבד כמנהל מחלקה בבית הכלבו נתן ישראל (Kaufhaus Nathan Israel). במקביל חיבר טקסטים ומוזיקה לסרטי ה-UFA, אולפן הקולנוע העיקרי בגרמניה של ויימאר.[2]
בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, ובהמלצת פרופ' קסטנברג החל ללמוד אצל פאול בן-חיים לשיפור הידע במוזיקה רצינית, שרכש עד אז בכוחות עצמו. יצירותיו הראשונות היו סימפוניות, ובמשך השנים צמצם אותן למבנים בפרק יחיד ולהרכב כלים צנוע. הוא התגורר בשנים אלה ברמת גן ובתל אביב, כאשר בנוסף להלחנה, עסק לפרנסתו כמורה למוזיקה וכנגן, וכן הלחין מנגינות לתפילות שבת בקהילת "אמת וענווה" ברמת גן.
היה נשוי לרות (1921–1988) ממנה נולד בנו היחיד מיכאל ווהל ב 1948 שמתגורר בכפר סבא. ליהודה יש ממיכאל ואשתו אירית 2 נכדים: אלה (נולדה 1979) ואורן (נולד ב 1981)
היה נשוי ללִידִי (1915–2010),[3] ילידת ברלין גם היא, ואב לבת, גילי, המתגוררת בארצות הברית.
יהודה ווהל היה זוכה פרס אנגל לשנת 1955.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירות תזמורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוש הסימפוניות שלו, בנות ארבעה פרקים, מבוססות על פולקלור ים תיכוני:
- הסימפוניה הראשונה נכתבה בשנת 1944 ומבטאת את הפער בין החיים בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם השנייה לבין אימי השואה שהגיעו אל היישוב בארץ. סימפוניה זו זכתה בשנת 1956 בפרס אנגל.
- בסימפוניה השנייה – "אינפֶרְנוֹ" (1946) – השתדל ווהל להביע את הכיעור של מלחמת העולם השנייה ואת השנאה והייאוש שחוללה גם בארצות שלא היו מעורבות בלחימה.
- הסימפוניה השלישית – "בלרינה" (1955) – נועדה לשמש מוזיקה לבלט, דבר הניכר באופיה הריקודי.
- "רונדו פטטיקו" לתזמורת כלי קשת (1950);
- "מחולות מרים" (1955), יצירתו התזמורתית האחרונה שקיבלה את השראתה מפולקלור;
- "ויכוחים לפסנתר ותזמורת" (1956) כתובה בצורת רונדו, שהפסנתרן מאלתר על רקע תזמורתי קבוע. הוראות המלחין למבצע מוגבלות להבעה בלבד – "לירי", "במרץ" וכו';
- ב"קנטו קאפריצ'זו" השתמש ווהל לראשונה באורגן חשמלי בתזמורת.
יצירות קאמריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רביעיית מיתרים, "קוארטטו אפאסיונאטו" (1949) ו"דואו סנסיבילה" לכינור ופסנתר (1951) מבטאות רגש, כמסתבר משמותיהן; לעומת זאת, רביעיית חליל, אבוב, קלרינט ובסון (1961) מבוסזסת על פולקלור ים-תיכוני; את היצירות הקאמריות הבאות, "אסוציאציות" (1966), "פגישות" (1968), "אטמוספירות" (1970) ו"פרצופים" (1970) מייחד חיפוש אחר צבעי-מצלול חדשים. "אטמוספירות" כתובה לאורגן חשמלי ו"פרצופים" לקרן, חצוצרה, טרומבון וכלי קשת.
מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אופרה "הגדר" (1947), שאותו חיבר ווהל על פי פולחקלור ים-תיכוני. תמליל האופרה מושמע בדיאלוגים מדוברים על רקע מוזיקלי.
- "שירי טאגור" לשני קולות, חליל ופסנתר (1955), לשירים של רבינדרנת טאגור בתרגום דוד פרישמן.
- "שחוק עורמה" לקריין ותזמורת (1959), גם הוא לטקסט של טאגור בתרגום פרישמן.
- "המעגל" (1975) היא אופרה, שנושאה הישנות אירועים היסטוריים מן התנ"ך במצבים דומים בימינו והעימות ביניהם. הלברית מורכבת ממובאות מן התנ"ך, ללא עלילה רצופה, אך במוטיב משותף של הרס, שמקורו באדישות ובהתנשאות האנושית. האפילוג מביא מדברי הנביאים, המדגישים את רעיון היצירה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל: מוזיקה ומוזיקאים בישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ן-1990, עמ' 98–100.
- Liddy Wohl, Liddy's Journey: As told to June Shaw, iUniverse, 2005, ISBN 9780595349494. (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה ווהל, דף שער בספרייה הלאומית
- מנשה רבינא, "מחנה הסגר במוזיקה", דבר, 1 במרץ 1957
- מנשה רבינא, "סימפוניה מס' 1 מאת יהודה ווהל", דבר, 8 באוגוסט 1952
- אוליה זילברמן, "התקדמות לתזמורת קול ישראל", מעריב, 2 בינואר 1964
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תאריך הלידה המדויק ע"פ ספר הזיכרונות של אשתו, לִידִי ווהל: Liddy Wohl, Liddy's Journey: As told to June Shaw ( (iUniverse, 2005), עמ' 134. (באנגלית)
- ^ Habakuk Traber und Elmar Weingarten (Hg.), Verdrängte Musik: Berliner Komponisten im Exil, Berlin: Argon Verlag, 1987, p. 355. (בגרמנית)
- ^ Liddy Wohl: 1915-2010, באתר של בתה, גילי (Gili Gueter) (באנגלית).
| בקרת זהויות |
|
|---|