יהודה שפירא

יהודה שפירא
	אין תמונה חופשית
לידה	1893; שפטיבקה, אוקראינה
פטירה	1992 (בגיל 99 בערך)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	אוניברסיטת קייב
מספר צאצאים	2

ערך זה עוסק במהנדס. אם התכוונתם לרב, ראו יהודה שפירא (רב).

יהודה שפירא (יום הכיפורים תרנ"ד ספטמבר 1893 – 1992) היה מראשוני המהנדסים של היישוב היהודי בארץ ישראל. תרומתו הגדולה ביותר הייתה לעיר ירושלים, שבה התגורר מ-1930.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה שפירא נולד בעיירה שפטובקה שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). לאחר שסיים בהצלחה את לימודי ההנדסה באוניברסיטת קייב, עלה לארץ ישראל בשנת 1920 יחד עם אנשי גדוד העבודה שהתיישבו בטבריה. שם נשא לאישה את חיה רוזנברג, אחת מרופאות השיניים הראשונות ביישוב היהודי בגליל והעמקים.

במסגרת עבודתו בפיק"א, היה שפירא שותף בבניית תחנת הכוח ההידרו-חשמלית בנהריים ובפרויקטים נוספים עד שמוּנה לסגן המהנדס הראשי במחוז-הצפון. בין עבודותיו: הגשר על הירמוך, גשר בנות יעקב, מגדל הפיקוח בנמל התעופה בן-גוריון (אז "לוד") והשטח המיובש של הנמל בחיפה.

בשנת 1930 הועבר לירושלים, במסגרת עבודתו במחלקה לעבודות ציבוריות. הוא עמד מאחורי בניית ארמון הנציב, מוזיאון רוקפלר, בית המדפיס הממשלתי, בית הדואר המרכזי, קריית הממשלה בגבעת רם. כמו כן, השתתף בבניית שכונות "מעונות עובדים א'", שנכללת היום בשכונת רחביה, ובה התגורר. הוא היה חבר בולט בוועד השכונה ואִרגן פעילויות חברתיות למבוגרים, נוער וילדים עד פטירתו.

היה אב לשתי בנות: רות שפירא, אשת "קול ישראל" (ואשתו של הדיפלומט שמעיה סמילן), וצפורה שר, מורה. נישא בנישואים שניים ליפה לויצקי.

על שמו נקרא רחוב מעלות יהודה בירושלים^[1].