יהודה (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה ותמר ציור של הוראס ורנה

יְהוּדָה הוא דמות מקראית בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל בשם יהודים. על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו- "גור אריה יהודה" מקובל שדגלו וסמלו הוא האריה. נקרא "יהודה" כהודיה לאלוהים של אימו לאה על הולדתו "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה" (בראשית כ"ט ל"ה). קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים, ל"ז, ל"ח, מ"ג.

יהודה הוא אחת הדמויות המרתקות בקרב בניו של יעקב. הוא נחשב לדמות מרכזית ודומיננטית ובעל השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים ראובן שמעון ולוי, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.

לפי ספרות חז"ל[1], נולד יהודה בט"ו בסיוון, ב'קצ"ה, בהיות יעקב אביו בן שמונים ושבע שנה, הוא הוליד את פרץ וזרח בהיותו בן שלושים ושלוש, ומת בשנת ב'שי"ד או בשנת ב'שכ"ד.

סיפור מכירת יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור מכירתו של יוסף מתגלה כושר המנהיגות והשפעתו הרבה של יהודה על אחיו. לאחר שיוסף, בעל החלומות, מגיע לבקר את אחיו בדותן, מחליטים שאר האחים להתנקם באח השנוא והשחצן, הזוכה ליחס מועדף מהאב, ולהורגו. יהודה יוצא חוצץ נגד כוונתם וכך מונע את הרצח: "ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו?" (בראשית פרק ל"ז כ"ו) בעקבות מקרה זה נמכר יוסף לעבדות לשיירת הישמעאלים היורדים למצרים. פרשנות חז"לית מספרת שבעקבות מעשה המכירה, מעמדו של יהודה בקרב אחיו נפגם, "ירד מאת אחיו ויט (קשר קשרי מסחר) עד איש עדולמי ושמו חירה".

מעשה תמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר, יהודה נושא לאישה את בת שוע, היולדת לו שלשה בנים: ער, אונן ושלה. תמר מתחתנת עם ער, אך הוא מת. אונן מייבם אותה ואף הוא מת בשל סירובו להקים זרע לאחיו, ויהודה מסרב לתת לה את בנו השלישי שלה, מכיוון שהוא חושש לחייו. ואחרי שתמר רואה שאין סיכוי כי תהרה, היא אורבת ליהודה, חמיה, על אם הדרך, כאשר היא מחליפה את בגדי אלמנותה, ומסתירה את פניה. יהודה שחשבה לזונה מציע לה כמתן שכר גדי עזים מן הצאן, ונותן לה כערבון את החותמת והפתילים שלו ובא עליה. לאחר זמן, כשמסופר ליהודה כי תמר בהריון מזנות, מצווה יהודה (שאינו יודע כי היא בהריון ממנו) להמיתה בשריפה. אך תמר שולחת ברמז ליהודה כי היא הרה ממנו - "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, הכר נא למי החותמת והפתילים האלה". ואכן יהודה מודה ואף אומר "צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני". ממעשה זה נולדו פרץ וזרח, כאשר מפרץ יצאה שושלת בית דוד.

המפגש עם יוסף במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה העיקרית במעמדו של יהודה הייתה במשבר פגישת השבטים עם יוסף שליט מצרים. לאחר שיוסף מחשיד את האחים כמרגלים, ומצווה להביא מארץ כנען את בנימין כאימות לדבריהם, ומחזיק את שמעון בבית הכלא, יעקב אביו שחושש לחייו של בנימין, מקבל את ערבותו של יהודה מול מילתו של ראובן ("אנוכי אערבנו מידי תבקשנו") ומרשה לבנימין לרדת למצרים תחת חסות יהודה. גם לאחר מכן, למול יוסף השליט המצרי שהתנכל לאחיו והחשיד את בנימין בגניבה לשוא, ומבקש לקחת אותו לעבד, יהודה תופס מנהיגות, נושא נאום רהוט ומציע את עצמו לעבד במקום בנימין. דבר שגורם לרגשנות רבה אצל יוסף ולגילוי הסוד שהוא בעצם אחיהם האבוד. בעקבות תפיסת האחריות הזו גם מעמדו אצל אביו משתפר, והוא שולח אותו למצרים ככוח חלוץ לפני ההגירה של כולם למצרים. (בראשית פרק מ"ו כ"ח) עוד מסופר שם שלאחר מותו של יעקב חוששים השבטים שיוסף ינקום בהם, ויהודה הולך אל יוסף בראש אחיו, להתחנן ולבקש סליחה על העוול שגרמו לו.

ברכת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברכת יעקב, יהודה מקבל את אחת הברכות המרשימות. להיות לוחם עז שאוחז בעורף אויביו ומנהיג עם ישראל באופן ששרביט המלוכה תמיד איתו, וגם בעל ארץ מבורכת ברוב יין וחלב, עד כדי כך שהמקרא מפליג בתיאור, שהוא יכבס את בגדיו ביין ושיניו יבהיקו מלובן החלב. (בראשית מ"ט ח'-י"ב) על רקע ברכה מרשימה זו, ברכת משה ליהודה, (דברים פרק ל"ג ז') שבה הוא מבקש מה' שישמע לקול יהודה ויהיה לו לעזר מצריו, נשמעת מינורית ודלה, גם במשמעותה וגם בכמות הפסוקים שמוקצת לו, לעומת שבטים אחרים כמו לוי יוסף ואשר.

פרשנים כבר עמדו על כך שיהודה ניחן בתעצומות נפש מיוחדים, ומוחל על כבודו כשופט, ומודה בפומבי בכך שהוא הוא האדם שגרם לתמר להרות, ואומר "צדקה ממני" כדי למנוע את הוצאתה למוות כפי המנהגים שנהגו באותם ימים. (שם ל"ח כ"ח) הפרשנים קושרים אותו לדוד המלך צאצאו, שגם הוא מודה בחטאו בסיפור כבשת הרש בדבריו "חטאתי לה'".

על פי המסורת היו כל מלכי ישראל (להוציא את שאול) משבט יהודה, מזרעו של דוד המלך. גם המשיח מוזכר בספרי הנביאים כנצר לשבט יהודה.

קברו של יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר המיוחס ליהודה בן יעקב, הנמצא בלב העיר יהוד

על פי פשט הכתובים, כל האחים, לבד מיוסף, נקברו במצרים, אך לפי ספרות חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם‏[2].

מסורת ערבית מן התקופה הממלוכית מצביעה על מבנה הממוקם בצד גן העצמאות, במרכז העיר יהוד, כעל קברו של יהודה בן יעקב. במבנה הקטן בעל הכיפה, קיים מחראב הפונה לכיוון מכה, ובמרכז החדר מצבה גדולה המציינת את מקום קבורת יהודה. חלקים ממבנה הקבר, כדוגמת צמד העמודים הניצבים בכניסה למבנה, קדומים בהרבה, וסביר להניח שהובאו למקום מאתרים אחרים. בתוך המבנה נמצא סיפור המקום. הדרוזים מאמינים כי קברו של יהודה נמצא בעמק החולה, במקום הנקרא "קבר נבי יהודה".

בספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ואת יהודה קברו בעיר בביא נגד בית לחם.

– ספר הישר, סוף ספר יהושע

שבט יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבט יהודה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו סדר עולם זוטא פרק רביעי; סדר הדורות, שנת ב'קצ"ה
  2. ^ תלמוד ירושלמי סוטה (דף ח ע"ב; פרק א הלכה י): "ככתוב (בראשית מו) אנכי ארד עמך מצרים ואני אעלך גם עלה מה ת"ל גם עלה. אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו"