יהודי חסות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יהודי חסותגרמנית: Schutzjude, מילולית: יהודי מוגן) היה מעמד משפטי בגרמניה של יהודים שקיבלו מאת השלטונות כתב חסות לאחר שהעלו בעבור זאת מס מיוחד. מעמד זה ניתן לעתים לבודדים ולעתים לקבוצה. תמורת התשלום אותו העבירו לחצר השליט, קיבלו היהודים "כתב קיום" Schutzbrief והודות לו נהנו יהודי החסות מזכויות שהיו שמורות על פי דין לנוצרים בלבד. מעמד יהודי החסות ניתן ליהודים על ידי אחד השליטים המקומיים במדינות גרמניה השונות של אותה תקופה. מעמד החסות ודרגתו עברו בירושה מהורים לבניהם.

כתב החסות שנתן השליט ליהודיו קבע מה מותר להם לעשות, התיר והגביל את זכותם לנוע ממקום למקום וקבע את גבולות חופש הדת מהם נהנו היהודים. לרוב אישר כתב החסות ליהודים לעסוק במסחר וקבע את סוג המסחר המותר, התיר להם לעסוק במתן הלוואות ואף כלל התר לקיום מצוות הדת ולעתים אף אישר ליהודים להקים לעצמם בית כנסת.

עוד מתקופת ימי הביניים נחשבו היהודים כזרים, הוגבלו בתעסוקתם ובמגוריהם ושילמו מס מיוחד עוד בתקופה הרומית על מנת לזכות בהגנה. מסעי הצלב העמידו את יהודי גרמניה (ושאר אירופה) במצבי סכנה ושמד שכתבי הפריבילגיות לא עזרו למניעתם. ב-1103 קבע היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את תקנות שלום הארץ, לפיהן, הועמדו יהודים לראשונה בתולדות גרמניה ו תחת הגנה מיוחדת.

פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אחרי עלילת הדם בפולדה, הגדיר ב-1236 את כל יהודי גרמניה כעבדי לשכת האוצר servi camerae nostri, אסר עליהם לשאת נשק, שלל את חופש התנועה שלהם וחייב אותם בתשלום מסים לאוצר הקיסר. במקביל ועידת לטראנו הרביעית חייבה את היהודים להזדהות על ידי לבוש מיוחד. אלברכט הראשון העניק ב-1298 את היהודים של דורטמונד ואת ההכנסות מהם לארכיבישוף של קלן. באותה שנה התקיימו פרעות ביהודי ויקצבורג, נירנברג, באמברג, רוטנבורג והיילברן. פרעות על רקע האשמה בחילול לחם הקודש. (פרעות ריינטפלייש), 1315-1317 פרעות "מלקי היהודים" בהנהגת "המלך ארמלדר". 1342 מס של גולדן אחד על כל יהודי מעל גיל 12. 1348-1350 פרעות המגפה השחורה. האשמת היהודים בהרעלת בארות.

בשנת 1750 קבע פרידריך הגדול, מלך גרמניה מעמד נוסף ליהודים מעמד בשם יהודים נסבלים. יהודים אלה לא נהנו מכל הזכויות שקיבלו יהודי החסות והיו מוגנים פחות מהם. עם היהודים הנסבלים נמנו רבנים, חזנים, שוחטים ושאר משרתי הקהילה שמעבודתם לא הפיקו השליטים דבר. את היהודים שמהם הפיקו השליטים התועלת רבה הם העלו מדרגת יהודי חסות לדרגת יהודי חצר. יהודי החצר עסקו בחצרו של השליט בתפקידי מפתח כבנקאים.