יהודי סן ניקנדרו
יהודי סן ניקנדרו הם קבוצת גרים בני משפחות איכרים מהכפר סן ניקנדרו (San Nicandro Garganico) שבנפת פוג'יה במחוז פוליה בדרום איטליה, כיום חיים חלקם בישראל. סיפורם הועלה על הכתב בספרים "הנביא מסן ניקנדרו" מאת פנחס לפיד ו"המורד הגדול" מאת הרב שלמה אבינר.
מייסד הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דונטו מנדוציו
"הנביא", דונטו מנדוציו (1948-1885), היה בן איכרים שלא ביקר בבית ספר. במלחמת העולם הראשונה הוא גויס לצבא, נפצע, אושפז בבית חולים צבאי בפיזה ונשאר משותק ברגליו. במיטה לידו שכב פצוע אשר לימד אותו קרוא וכתוב, וכך החל לקרוא ספרים. חזר לכפר, חי מכספי הקצבה הצבאית ועל חשבון חותנו, רכש ידע בספרות האיטלקית והפך לפופולרי בין צעירי הכפר שהגיעו אליו והאזינו לסיפוריו בקשב רב.
בשנת 1930 חלם שהוא ניצב בשדה, אוחז נר בידו ואדם זקן מצווה עליו: "שא נא את הנר ברַמָה והפץ את אוֹרי". הוא החל ללמוד את התנ"ך, הברית הישנה, הגיע למסקנה כי היהדות היא הדת האמיתית, והחל לשמור שבת ובהדרגה מצוות נוספות. ואת תורתו החדשה העביר לחסידיו, יוצר בכך את קהילת יהודי סן ניקנדרו.
הפצת היהדות בקרב חלק מאנשי הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני הקבוצה שנהרה אחרי מנדוציו היו בני הדת הנוצרית. בהשפעתו, הם החליטו על חידוש קיומו של העם היהודי, אשר סברו כי עבר מן העולם. מבקר שהזדמן לכפר לאחר זמן מה, סיפר להם כי יש יהודים בעולם. הם יצרו קשר עם הרב הראשי של יהדות רומא אנג'לו סצ'רדוטי (Angelo Sacerdoti), ששלח להם אחרי הפצרות רבות, חבילת ספרי קודש. במשך השנים, השפיע מנדוציו על חלק מבני כפרו לנהוג כיהודים וכך החלה הדרך לגיור.
חוקי הגזע נגד יהודי איטליה (אוקטובר 1938) לא חלו עליהם. עקב מוצאם האיטלקי למהדרין, הקבוצה נחשבה על ידי השלטונות כבני "הגזע הארי" ולכן לא הוטלו עליהם ההגבלות שחלו על יהדות איטליה. כאשר הגרמנים נכנסו לכפר נמסר להם שיש בו יהודים, אולם אנשי הכפר הצליחו להגן על חברי הקבוצה.
ד"ר יצחק מינרבי, מיוצאי איטליה, טען בשנת תש"ם כי העובדה שכל דרום איטליה הייתה משופעת בקהילות יהודיות חשובות, מימי האימפריה הרומית עד לכיבוש הספרדי, גורמת לכך שיהיה משהו בתת-המודע המקומי הקולקטיבי, המזכיר לתושבים המקומיים את היהודים[1].
גיורם הרשמי ועלייתם לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלביה הסופיים של מלחמת העולם השנייה יצרו אנשי סן ניקנדרו קשר עם הרבנות ברומא באמצעות אנשי הבריגדה היהודית ששירתו באזור. כתוצאה מהקשר גוירו בשנת 1946 74 מחברי הקבוצה, ובשנים 1947 - 1953 עלו לישראל[2].
ראשון העולים ארצה היה אברהם צ'רונה. הוא עלה במסגרת העלייה הבלתי-חוקית בשנת 1947, הועבר לקפריסין, עלה ארצה והתיישב בעכו. כאשר פרצה מלחמת העצמאות חמישה מצעירי הקבוצה עלו לישראל ונטלו חלק בקרבות. בשנת 1952 עלו 16 משפחות והתיישבו במושבים עלמה[3] וכרם בן זמרה[דרוש מקור], מושב של יוצאי לוב דוברי איטלקית. לאחר מכן עברו שבע משפחות לביריה, והשאר התפזרו ברחבי הארץ. רק אחד מן העולים חזר לאיטליה ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
סן ניקנדרו כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרכז העיירה, על רצפת הכיכר המרכזית, עיצב תושב העיר, קבלן במקצועו, מגן דוד באמצעות לבנים מעוטרות, בתור הבעת הערכה ליהודי סן ניקנדרו, אשר עלו לארץ ישראל.
ביוני 2007 ביקר הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל, השומר על קשר עם קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם, בעיירה האיטלקית[4]. הוא גילה כי בעיירה חיות כ-40 נשים הממשיכות לשמור על היהדות, שומרות שבת, מקיימות תפילות בציבור בשבתות ובמועדי ישראל בעברית ובאיטלקית ורואות את עצמן יהודיות לכל דבר ובשלב זה אין בדעתן להתגייר. בעליהן של הנשים היהודיות נותרו קתולים ובניהן אינם נימולים למען שלום בית. בדרך כלל, הבנים הולכים בעקבות האבות והבנות בעקבות האמהות וכך נוצרה תופעה של "דת יהודית לנשים".
בעיירה בית כנסת קטן ומטופח ברחוב מרכזי של הכפר. מתפללים בו כ-30 איש בערב שבת וכ-40 בשבת, רובם המוחלט נשים. נראה שלנשים אלה לא היה קשר עם המשפחות שעלו לישראל בשנת 1953. התפילה כוללת מנגינות וקטעי שירה אשר נוספו לתפילה על ידי "הנביא". תפילת שחרית אורכת ארבע שעות, חלקה בעברית וחלקה באיטלקית. התפילה בשבת בבית הכנסת היא מרכז חייהם של יהודי סן ניקנדרו. הנשים עורכות סדר פסח משותף, משתדלות לאכול בשר כשר (מרומא), מפרידות בין בשר וחלב, אופות חלות ומדליקות נרות שבת.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פנחס לפיד, הנביא מסן ניקנדרו, הוצאת ראובן מס, 1952.
- יפה גולדשטיין, על יהודי סן ניקנדרו, מוסף השבוע - "הצופה", פסח תש"ם
- נועה אוברמן לבית הרטום מקבוצת יבנה, הגרים מסן ניקנדרו, 1984 (לא פורסם) מצוטט באתר הקיבוץ הדתי ברשימת: עבודות שנתיות של בתי הספר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודי סאן ניקנדרו, באתר עמותת שבי ישראל
- הרב אליהו בירנבוים, מנדוציו אב המון גויים, מהסדרה: יהודי עולמי - מקור ראשון, מוסף ל"שבת", 29 יוני 2007.
- אדם קירש, Convertito, ביקורת על ספרו של ג'ון דייוויס על יהודי סן ניקנדרו, באתר ניו ריפבליק (באנגלית)
- ראשוני המתיהדים - פרק א', מעריב, 19 באוגוסט 1949, בלי תורה שבעל פה - חלק ב', מעריב, 21 באוגוסט 1949, הגרים עולים לישראל - פרק ה', מעריב, 25 באוגוסט 1949
- הכוזרים האיטלקים - על יהודי סאן ניקנדרו, פרק בפודקאסט "שיעור מולדת"
- צאצאי אנוסים באיטליה חוזרים לשרשים היהודים
- The Converts of San Nicandro Time (magazine) Posted Monday, Sep. 15, 1947.
- מידע על סן ניקנדרו בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מצוטט במאמרה של יפה גולדשטיין
- ^ הארץ 29 בנובמבר 1949, באים גרי צדק מאיטליה
- ^ ד. פלאי, פרשת סאן ניקאנדרו, דבר, 15 באוגוסט 1952
- ^ את רשמיו כתב בעיתון מקור ראשון.