יהודי סן ניקנדרו
יהודי סן ניקנדרו הם קבוצת גרים בני משפחות איכרים מהכפר סן ניקנדרו (San Nicandro Garganico) שבנפת פוג'יה במחוז פוליה בדרום איטליה, כיום חיים חלקם בישראל. סיפורם הועלה על הכתב בספר "הנביא מסן ניקנדרו" מאת פנחס לפיד.
תוכן עניינים |
דונאטו מנדוציו [עריכה]
"הנביא", דונאטו מנדוציו ( 1948-1885), היה בן איכרים שלא ביקר בבית ספר. בטקס הבגרות שנערך לו בכנסייה המקומית סירב לנשק את ידו של כומר הכפר. לאחר סדרה של תעלולים נוספים, כלא אותו אביו באורווה.
במלחמת העולם הראשונה גויס מנדוציו לצבא, נפצע, אושפז בבית חולים צבאי בפיזה ונשאר משותק ברגליו. במיטה לידו שכב פצוע אשר לימד אותו קרוא וכתוב, וכך החל לקרוא ספרים. הוא חזר לכפר, חי מכספי הקצבה הצבאית ועל חשבון חותנו ורכש ידע בספרות האיטלקית. הוא הפך לפופולרי בין צעירי הכפר שהגיעו אליו והאזינו לסיפוריו בקשב רב.
לפי סיפרו של לפיד, בשנת 1930 חלם מנדוציו שהוא ניצב בשדה, אוחז נר בידו ואדם זקן מצווה עליו: "שא נא את הנר ברַמָה והפץ את אוֹרי". הוא החל ללמוד את התנ"ך, הברית הישנה, הגיע למסקנה כי היהדות היא הדת האמיתית, והחל לשמור שבת ובהדרגה מצוות נוספות.
משהלך לעולמו ב-1948, נחרטו על מצבתו , המעוטרת בשני מגיני דוד, המילים הבאות:
 |
דונאטו... חי כעובד אלילים עד 1930. אבל... בהתגלות אלוקית, נקרא על ידי האל בשם לוי... והוא הפיץ בסלע חשוך זה איחוד ה' ומנוחת השבת... |
 |
| – יפה גולדשטיין, מוסף השבוע - "הצופה" פסח תש"ם | ||
הפצת היהדות בקרב חלק מאנשי הכפר [עריכה]
בני הקבוצה שנהרה אחרי מנדוציו היו בני הדת הנוצרית. בהשפעתו, הם החליטו על חידוש קיומו של העם היהודי, אשר סברו כי עבר מן העולם. מבקר שהזדמן לכפר לאחר זמן מה, סיפר להם כי יש יהודים בעולם. הם יצרו קשר עם הרב הראשי של יהדות רומא אנג'לו סצ'רדוטי (Angelo Sacerdoti), ששלח להם אחרי הפצרות רבות, חבילת ספרי קודש. במשך השנים, השפיע מנדוציו על חלק מבני כפרו לנהוג כיהודים וכך החלה הדרך לגיור.
חוקי הגזע נגד יהודי איטליה (אוקטובר 1938) לא חלו עליהם. עקב מוצאם האיטלקי למהדרין, הקבוצה נחשבה על ידי השלטונות כבני "הגזע הארי" ולכן לא הוטלו עליהם ההגבלות שחלו על יהדות איטליה. כאשר הגרמנים נכנסו לכפר נמסר להם שיש בו יהודים, אולם אנשי הכפר הצליחו להגן על חברי הקבוצה.
גיורם הרשמי ועלייתם לישראל [עריכה]
בשלביה הסופיים של מלחמת העולם השנייה יצרו אנשי סן ניקנדרו קשר עם הרבנות ברומא, באמצעות אנשי הבריגדה היהודית ששירתו באזור. כתוצאה מהקשר גויירו בשנת 1946 74 מחברי הקבוצה, ובשנים 1947 - 1953 עלו לישראל.
ראשון העולים ארצה היה אברהם צ'רונה. הוא עלה במסגרת העלייה הבלתי-חוקית בשנת 1947, הועבר לקפריסין, עלה ארצה והתיישב בעכו. כאשר פרצה מלחמת העצמאות חמישה מצעירי הקבוצה עלו לישראל ונטלו חלק בקרבות. בשנת 1953 עלו 16 משפחות והתיישבו במושבים עלמה וכרם בן זמרה, מושב של יוצאי לוב, אשר גם הם דוברי איטלקית. לאחר מכן, 7 משפחות עברו לביריה והשאר התפזרו ברחבי הארץ. רק אחד מן העולים חזר לאיטליה ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
יומן בן 400 עמודים באיטלקית מספר את סיפורה של יהדות זו.
סן ניקנדרו כיום [עריכה]
במרכז העיירה, על רצפת הכיכר המרכזית, עיצב תושב העיר, קבלן במקצועו, מגן דוד באמצעות לבנים מעוטרות , בתור הבעת הערכה ליהודי סן ניקנדרו, אשר עלו לארץ ישראל.
ביוני 2007 ביקר הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל, השומר על קשר עם קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם, בעיירה האיטלקית.[1] הוא גילה כי בעיירה חיות כ-40 נשים הממשיכות לשמור על היהדות, שומרות שבת, מקיימות תפילות בציבור בשבתות ובמועדי ישראל בעברית ובאיטלקית ורואות את עצמן יהודיות לכל דבר ובשלב זה אין בדעתן להתגייר. בעליהן של הנשים היהודיות נותרו קאתולים ובניהן אינם נימולים למען שלום בית. בדרך כלל, הבנים הולכים בעקבות האבות והבנות בעקבות האמהות וכך נוצרה תופעה של "דת יהודית לנשים".
בעיירה בית כנסת קטן אך מטופח ברחוב מרכזי של הכפר. מתפללים בו כ-30 איש בערב שבת וכ-40 בשבת, רובם המוחלט נשים. נראה שלנשים אלה לא היה קשר עם המשפחות שעלו לישראל בשנת 1953. התפילה כוללת מנגינות וקטעי שירה אשר נוספו לתפילה על ידי "הנביא". תפילת שחרית אורכת ארבע שעות, חלקה בעברית וחלקה באיטלקית. התפילה בשבת בבית הכנסת היא מרכז חייהם של יהודי סן ניקנדרו. הנשים עורכות סדר פסח משותף, משתדלות לאכול בשר כשר (מרומא), מפרידות בין בשר וחלב, אופות חלות ומדליקות נרות שבת.
מדוע נמשכו ליהדות [עריכה]
בכנס שנערך במוזיאון יהודי איטליה בשנת תש"מ[2], ד"ר יצחק מינרבי, מיוצאי איטליה, הביע דעה כי העובדה שכל דרום איטליה הייתה משופעת בקהילות יהודיות חשובות, מימי האימפריה הרומית עד לכיבוש הספרדי, גורם שיהיה משהו בתת-המודע המקומי הקולקטיבי, המזכיר לתושבים המקומיים את היהודים.
לקריאה נוספת [עריכה]
- פנחס לפיד, הנביא מסן ניקנדרו, ראובן מס, 1952.
- הרב אליהו בירנבוים, מנדוציו אב המון גויים, מהסדרה: יהודי עולמי - מקור ראשון, מוסף ל"שבת", 29 יוני 2007.
- יפה גולדשטיין, על יהודי סן ניקנדרו, מוסף השבוע - "הצופה", פסח תש"ם
- נועה אוברמן לבית הרטום מקבוצת יבנה, הגרים מסן ניקנדרו, 1984 (לא פורסם) מצוטט באתר הקיבוץ הדתי ברשימת: עבודות שנתיות של בתי הספר
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- יהודה בלו, הנביא מסאן ניקנדרו, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה", 29 באוגוסט 2006
- יהודי סאן ניקנדרו, באתר עמותת שבי ישראל
- אדם קירש, Convertito, ביקורת על ספרו של ג'ון דייוויס על יהודי סן ניקנדרו, באתר ניו ריפבליק (באנגלית)
- ראשוני המתיהדים - פרק א', מעריב, 19 באוגוסט 1949, בלי תורה שבעל פה - חלק ב', מעריב, 21 באוגוסט 1949, הגרים עולים לישראל - פרק ה', מעריב, 25 באוגוסט 1949
הערות שוליים [עריכה]
- ^ את רשמיו כתב בעיתון מקור ראשון.
- ^ מצוטט במאמרה של יפה גולדשטיין
