יהוכל בן שלמיהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יְהוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ בן שבי (גם יְהוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָה, יוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ) היה שר בממלכת יהודה אשר פעל בירושלים סמוך לחורבן בית המקדש הראשון (587 לפנה"ס), בשירות צדקיהו, המלך האחרון של יהודה.

הוא מוזכר פעמיים בספר ירמיה, וכן שמו מופיע על חותם טביעה שנמצא במבנה האבן הגדול בעיר דוד על ידי משלחת בראשות הארכאולוגית אילת מזר מהאוניברסיטה העברית. הוא אחד ממספר דמויות מקראיות אשר קיומן אושש ממקורות ארכאולוגיים, בהם אחאב המלך וגמריהו בן שפן. בשנת 2008, באותו אתר, נמצאה טביעת החותם של שר נוסף בשירות צדקיהו בשם גדליהו בן פשחור.

יהוכל ואביו שלמיהו, הם חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכיאולוגית כדמויות היסטוריות[1][2].

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירמיה לז, ג: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת-יְהוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָה וְאֶת-צְפַנְיָהוּ בֶן-מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל-נָא בַעֲדֵנוּ אֶל-ה' אֱלֹהֵינוּ.
  • ירמיה לח, א-ד: וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל-כָּל-הָעָם לֵאמֹר... וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה...
  • חותם ממבנה האבן הגדול:
    ליהוכל.ב
    נ. שלמיהו
    בנ. שבי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
  2. ^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה