יהוסף שוורץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהוסף שוורץ
1804 –‏ 1865
Yosef Schwartz.jpg

דיוקן עצמי
תרומות עיקריות
מיפוי וידיעת הארץ

הרב יהוסף שוורץ (נכתב גם שווארץ; בגרמנית: Joseph Schwarz; ‏ 28 באוקטובר 18045 בפברואר 1865) היה שד"ר, תלמיד חכם, גיאוגרף, צייר, ומראשוני חוקרי ארץ ישראל בעת החדשה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת ארץ ישראל ששורטטה על ידו ופורסמה בשנת 1847

שוורץ נולד בעיירה פלוס שבין בוהמיה לבוואריה למשפחה בת 12 ילדים. בהיותו כבן 17 עבר ללמוד בבית המדרש הגבוה בווירצבורג[1] שעמדה תחת הנהגת רב המדינה של ווירצבורג וצפון בוואריה, הרב אברהם בינג, תלמידו של הרב נתן אדלר מפרנקפורט. וזמנית למד באוניברסיטה בעיר, ורכש השכלה בגאוגרפיה, אסטרונומיה ושפות.

בשנת 1829 שִרטט את מפת ארץ ישראל בעברית וגרמנית. במפה זו השתמשו ההיסטוריונים והגאוגרפים של תקופתו. במפה זו ציין גם את גבולותיה ההלכתיים לנושאים כמו מצוות התלויות בארץ. גבולות המקובלים ברובם גם כיום מבחינה הלכתית.

במשפחת שוורץ היו מסורות כי הם משבט יוסף, וכי השם שוורץ (בגרמנית שחור) קשור לצבע אבן השוהם של שבט יוסף בחושן של הכהן הגדול שצבעה היה שחור. מסורות אלו היוו את הדחף של ר' יהוסף לעלות לארץ על אף הסכנות הגדולות שבדרך. בגיל 26 החל במסע קשה ומסוכן בן שנתיים לעליה לארץ ישראל דרך הונגריה ואיטליה. מחלת חולירע שפרצה בהונגריה ואוסטריה עיכבה אותו בדרך במשך שנה תמימה.

בשנת 1833 הגיע לנמל יפו והתיישב בירושלים, ברובע המוסלמי באזור רחוב הגיא, סמוך מאוד להר הבית במקום בו שוכנת חצר ראנד[2], כאשר הוא נטמע בסביבה ומשנה את לבושו כמנהג ספרדי ירושלים. עם הגיעו לארץ הוסיף שלמו יוסף את האות 'ה' כמו שמופיע בפסוק 'עדות ביהוסף שמו'.

שוורץ עסק בלימוד תורה ובמחקרי ארץ ישראל, התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה (ובמיוחד באזור ירושלים), חקר שמות מקומות ותולדותיהם, למד את טבע הארץ ותושביה, ורשם וצייר את ממצאיו. נמנה עם מייסדי בית כנסת "מנחם ציון" בחצר החורבה ברובע היהודי.

בשנת ה'תר"ט, 1849 יצא לשליחות אל יהודי אמריקה. בשנת 1856 תמך בייסוד בית הספר למל בירושלים, שבו לימדו בגרמנית לימודים כלליים, ואף לימד בבית הספר, אך אולץ להתפטר עקב התנגדות מרבית הרבנים האשכנזים. שוורץ גם היה דובר של הקהילה היהודית בירושלים אצל השלטון הטורקי. כמו כן תמך בהקמת בית הספר דורש ציון על ידי יוסף בלומנטל בשנת 1866.

נשא לאשה את חיה רבקה לבית לוריא מכולל הפרושים (קרובתו של ר' שמריהו לוריא ממוהילב, חותנו של ר' יחיאל מיכל פינס). נולדו לו ארבעה בנים וארבע בנות, שנפטרו בגיל צעיר, חוץ משתי בנות שהקימו משפחה משל עצמן. חתניו הם יוסף ריבלין והרב משה אליעזר דן רלב"ג.

שוורץ נפטר בט' בשבט תרכ"ה בגיל 61 משושנת יריחו שהפילה חללים רבים בירושלים, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על מצבתו נכתב בין היתר "יוסף איננו כי לקח אותו אלקים / מעשיו הבריקו כשוהם / וצבע מפה שלו שחור". בשכונת "מחנה יהודה" בירושלים נקרא על שמו רחוב.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער של ספר תבואות הארץ שמהדורתו הראשונה יצאה בשנת תר"ח

חיבר שמונה ספרים. החשוב שבהם, "תבואות הארץ", מתאר את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, יישוביה, הצומח, החי ותושביה. הספר חובר כשבע שנים לאחר עלייתו לארץ. ויצא לאור בארבע מהדורות. הספר תורגם לאנגלית וגרמנית, וחלקים ממנו שימשו כחומר לימוד בבתי ספר יהודיים בגרמניה. הספר גם זכה לעיטור כבוד של קיסר אוסטריה.

בספריו יש תיעוד רב של ההווי באותה תקופה בירושלים, ויש בהם לשפוך אור על היחסים בין היהודים לבין המוסלמים ועל מצבם של יהודי ירושלים תחת השלטון הטורקי. כך למשל הוא מציין כי המוסלמים מקפידים לאכול בשר משחיטה של שוחט ספרדי ולא אשכנזי, מכיוון שהם סוברים שהאשכנזי איננו מצאצאיו של אברהם אבינו. עוד הוא מציין כי מצבם של יהודי הארץ בעלי אזרחות אירופית, שכונו בארץ "פרנקו", הוטב מאוד לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי איברהים פאשה המצרי, מכיוון שהשלטונות התייחסו אליהם בכבוד גדול.

הרב שוורץ נהג לחקור דברים מכלי ראשון ולהתנסות בהם באופן בלתי אמצעי. לצורך קביעת לוח לשנת תר"ג הוא מעיד על עצמו ש"עלה אלפי פעמים אל ראשי ההרים וגגות הבתים כדי לחזות בהנץ החמה". כך למשל כאשר הגיע לים המלח, נטל דגימות מים בכדי לבצע בהם בדיקות ולהשוות אותם למי הים התיכון, ואף ניסה בעצמו לטעום את המים. "וכמעט אי אפשר להניחו בפה עבור חריפותו. לקחתי ממנו מעט בפי ויותר מחצי שעה נשאר טעם מררי וגפרית בפי." ‏[3].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תבואות הארץ - גאוגרפיה של ארץ ישראל
  • תבואות שמש - חישובי שקיעה וזריחה, 1841
  • לוח לשנת תר"ג - קביעת הזמנים בארץ ישראל, 1843
  • דברי יוסף - חידושי תורה לפרשות השבוע
  • שושנת העמק - ענייני חכמה השווים לכל נפש, 1862
  • לקוטי הפרדס - חידושי תורה בתורה שבכתב ובעל פה
  • תשובות מירושלים - שו"ת הלכתי
  • ספרים נוספים שחיבר, חידושים על תלמוד ירושלמי ורמב"ם, והערות על "אונקלוס" לא נשתמרו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א': פרק ג', סופו של ר' חיים פרחי ומלחמת אחיו עם עבדאללה פחה מעכו, ר' יהוסף שווארץ מפי זקני ירושלים, | 1819 - 1820.
  • חביבה פלד, ר' יהוסף שווארץ - חוקר ארץ-ישראל וצייר, בתוך: אמנות ואומנות בארץ-ישראל במאה הי"ט, ירושלים: מוזיאון ישראל, 1979, עמ' 110-116.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בערך באותו פרק זמן, למדו שם גם: רבי יעקב עטלינגר, בעל "ערוך לנר". הרב יצחק דב במברגר, הרב אליעזר ברגמן (שותפו בהקמת כולל הו"ד) ורבי נתן אדלר (השני).
  2. ^ אבי ששון, תולדות חייו של רבי יהוסף שווארץ, אתר דעת
  3. ^ תבואות הארץ עמ' נט